תאר לך שעלית על רכבת לחיפה ואז תוך כדי תנועה אתה מבין שהכיוון של הרכבת הוא בכלל לבאר שבע. האם תמשיך עד באר שבע (כי אתה כבר בדרך...) ואז תיקח רכבת חזור לחיפה, או שתרד מיד בתחנה הראשונה שאתה יכול ותתקדם ליעד שאליו תיכננת להגיע? להבנתי, זו בדיוק הדילמה של ראשי מכבי חיפה.
יש רגעים שאתה יושב מול משחק של מכבי חיפה, מביט על הקווים, ולא מאמין. אתה אומר לעצמך: "באמת זה המאמן שהביאו? זה האיש שאמור להחזיר אותנו לפסגה?" ואז מגיע עוד חילוף לא קשור, עוד קו הגנה מבולגן, עוד תוצאה מאכזבת. וכמו חובב קולנוע שמבין כבר בדקה השישית שהסרט הזה לא הולך להיגמר טוב - גם פה נדלקות כל נורות האזהרה. השאלה המתבקשת היא: מה עושים עכשיו? ממשיכים לתת למאמן דייגו פלורס זמן, בתקווה שיקרה איזה קסם, או חותכים כאן ועכשיו, לפני שהעונה מתרסקת על הסלעים?
האמת, זו דילמה קלאסית שמנהלים מכירים טוב מהעולם העסקי. תדמיינו שנכנס לפרויקט שלכם מנהל חדש - מרשים בקורות חיים, אולי אפילו עם שורות נוצצות מהעבר. אבל אחרי חודשיים אתם מגלים שהצוות לא מתחבר, שהחזון שלו לא ברור, שהתפוקות לא מגיעות. מה אתם עושים? נותנים לו עוד רבעון? או מבינים שמה שלא עובד בהתחלה כנראה לא יעבוד גם בהמשך?
בכדורגל, כמו בפרויקטים, הזמן הוא משאב הכי יקר. משחקים שלא מנצחים בתחילת העונה הם כמו רבעון שמסתיים בהפסד - קשה מאוד להחזיר את זה בהמשך. ואם אתה מכבי חיפה, מועדון עם סגל יקר, קהל תובעני ותדמית של מכונה מנצחת - אין מקום לטעויות גדולות. כל משחק בינוני, כל החלטה הזויה, מרגישים כמו עוד לבנה שנשלפת ממגדל שגם ככה רועד כבר שנתיים.
עכשיו, אני יודע מה יגידו חלק מהקוראים - "רגע, תן לו עוד צ’אנס. אולי השחקנים עוד לא קלטו את השיטה. אולי חסר רכש שישלים את הפאזל. אולי זה יסתדר". מכירים את זה? גם בעסקים אנחנו נופלים לאותה מלכודת. אנחנו אומרים לעצמנו "הוא עוד יוכיח את עצמו", ופתאום מוצאים את עצמנו עם פרויקט כושל פי שניים. הרי ההיסטוריה מלאה במנהלים שנשארו "רק עוד קצת" עד שהחברה התרסקה. אז מה נכון לעשות? לחתוך עכשיו או להמר על נס?
תחשבו על זה ככה: אם הייתם משקיעים בחברה, האם הייתם מסכימים להשאיר מנכ"ל שכבר מהחודש הראשון משדר שאין לו את זה? ברור שלא. אז למה כשזה מגיע למאמן של מכבי חיפה אנחנו נוטים לסלוח? ופה נכנס עוד גורם חשוב - הרגש. אוהדים הם לא משקיעים. הם לא מנתחים אקסלים. הם חיים רגש. הם רוצים להאמין, לתת עוד צ'אנס, להחזיק בתקווה. אבל בסוף, כשנכנסים לעולם התוצאות הקרות, הרגש לא משלם את החשבון.
בואו נשים את הקלפים על השולחן: מכבי חיפה היא לא קבוצת אמצע טבלה שיכולה להרשות לעצמה עוד "עונת מעבר". היא מותג. היא קבוצה שמצופה ממנה להילחם על תארים כל עונה. וכשאתה מותג - כל כישלון קטן נראה פי עשר. זה לא "נחכה ונראה", זה "או שאתה מביא תוצאות עכשיו - או שאתה בחוץ".
מצד שני, חיתוך מהיר הוא צעד כואב. הוא משדר חוסר יציבות, מביא איתו רעש תקשורתי, ואפילו יכול לפגוע במורל השחקנים. אבל השאלה האמיתית היא: מה יותר מסוכן - להיראות לא יציבים כרגע או להיתקע עם מאמן כושל לעונה שלמה? אני מודה, גם אני מתלבט. מצד אחד, הלב אומר: "עזוב, אולי זה יסתדר. חכה עוד חודש". מצד שני, הראש, זה שמכיר קצת פרויקטים, אומר: "מה שלא עובד בהתחלה, נדיר מאוד שיעבוד בהמשך".
אז מה הייתי עושה? אם להיות אמיתי איתכם - הייתי חותך עכשיו. כן, זה קשה, כן, זה כואב, כן, זה יוצר בלגן. אבל עדיף ניתוח כואב עכשיו מאשר קטסטרופה בסוף העונה. כי בכדורגל, כמו בחיים, הזמן לא מחכה לאף אחד. בסוף, כשמוציאים מהמשווה את כל הניתוחים המורכבים, השאלה הפשוטה ביותר היא גם החדה ביותר: האם המאמן הזה נראה לכם האיש שיביא אליפות? אם התשובה לא, אז למה לחכות?
*הכותב הוא מומחה לניהול פרויקטים, מנטור למנהלים וחי עפ"י העקרונות מהפסיכולוגיה החיובית
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: [email protected], בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
