"בעונה שעברה היו שחקנים שלא רצו להיות פה, העונה זה לא ככה", אמר ברק בכר בהצגתו המחודשת כמאמן מכבי חיפה. מוזר לדבר על קבוצה של בכר במונחים של "רצון" - הוא לא מאמן מסוג מוטיבטור שבא להציל את הקבוצה ולהחדיר בה אמונה. הוא מאמן טקטי, מחושב, מהסוג שעושה שחמט ליריבה. אבל אין ספק ששחקני מכבי חיפה נראו יותר נלהבים מבתקופת דייגו פלורס, אולי כי הלך הארגנטינאי ששם דגש מוגזם על ההגנה כאילו היריבות הן ארסנל ופריז סן ז'רמן. בכר לא צריך שיעבירו לו מסרים או שידגישו בפניו "מה זה מכבי חיפה" - הוא יודע. צריך רק לעדכן את השחקנים איפה הם נמצאים. ממה אתם כל כך חוששים?
לא מפסיקים לדבר על החסרונות שבסגל הירוק, וכמה הוא מוגבל כאילו לכל הקבוצות יש חלוץ כמו טריבנטה סטיוארט ובמכבי ת"א ובבאר־שבע מככבים ארלינג הולאנד וחוליאן אלבארס. מול טבריה לא צריך הפתעות, צריך להיות רק "מכבי חיפה". המארחת באה מפוחדת מהבית. היא תשחק הגנתי גם אם מולה תעלה הפועל עפולה מתחתית הלאומית. קבוצה שמטרתה היא הישרדות, והכדורגל מדכא בהתאם. אבל ההרתעה של מכבי חיפה נשחקה, בימי הזוהר היא ידעה לשמור על 0:1, גם אם זה היה מתחת לכבודה. העונה היא נותנת לטבריה, שספגה שביעייה מהפועל באר־שבע, ללחוץ אותה בדקה ה-90. היא הזיעה מול קבוצה שגם בחלומותיה לא יכולה לשלם את המשכורת של פיטר אגבה.
עם כמה שהתוצאה הייתה עגומה, עדיין אפשר למצוא סימני חיים אצל הירוקים. יש למכבי חיפה רצף של משחקים נוחים שבהם אפשר לייצר התחלה של "תהליך". אבל אם את טבריה לא ניצחתם, מה תעשו מול בני סכנין - ועוד בחוץ? סתם, זה לא באמת כל־כך קשה. בניגוד לקלישאה, זאת גם לא ליגה ש"הכל יכול לקרות בה". מכבי חיפה תיראה יותר טוב מבתקופת דייגו פלורס. אולי לא במאבק האליפות - אבל במצבה לחזור להרגיש כמו קבוצת צמרת זה הישג.
המותג שהוא "מכבי חיפה" ספג מכה קשה בשנה האחרונה, אבל בואו נזכור שזה רק הכדורגל הישראלי. מספיקים שלושה ניצחונות כדי לשנות את המומנטום, "לייצב את המערכת". היריבות מאוד חלשות וחלקן מרימות ידיים מראש. ואם זה לא יקרה? בינואר הירוקים ישפכו עוד כמה מיליונים על רכש. אין מה לדאוג. ואז לבכר כבר לא יהיו תירוצים. המשבר הגדול מאחוריו, זה בטח לא יהיה גרוע כמו לחטוף חמישייה בדרבי. לא?
הסיוט של ימי חמישי
היה מצחיק לקרוא כותרות כמו "נאיבית" או "שילמה על ההחמצות" אחרי ה־3:0 שמכבי ת"א חטפה ממיטיולן הדנית. לא נאיבית ולא חסרת מזל - פשוט קבוצה חלשה מאוד שקיבלה שערים מביכים בגלל טעויות בהגנה. תקציר המשחק יכול לשמש כדוגמה מושלמת להבדלים בין קבוצה ישראלית לקבוצה אירופית. קבוצה ישראלית "מגיעה למצבים איכותיים", קבוצה אירופית כובשת אותם. קבוצה ישראלית "בדקות טובות", קבוצה אירופית עולה ל-0:2. והופ, כבר 0:3 בזמן שמכבי מספרת לעצמה שהיא בסדר גמור. היא עדיין במשחק, רק צריך לכבוש שלושה שערים כדי לחזור.
היריבות שהיו עד עכשיו אלה היריבות שמכבי ת"א ציפתה לקחת מהן נקודות, דינמו זאגרב ומיטיולן, הן הקבוצות שאומרים עליהן ש"ביום טוב" אפשר לנצח. הבעיה היא שהן צריכות יום בינוני ומטה כדי לקחת שלוש נקודות מאלופת ישראל. הצהובים עדיין צריכים להתעלות, וזה עצוב כי נראה שהם תקועים באותו מקום מהעונה שעברה.
לוח המשחקים לא מבשר טובות: המשחק מול אסטון וילה שהפך לקרקס תקשורתי, ליון עם המאזן המושלם, פרייבורג שלא הפסידה עדיין במפעל, שטוטגרט ובולוניה. כולן מהליגות הכי טובות באירופה, חלקן בכושר טוב מאוד. כדי להצליח באירופה, מכבי ת"א אמורה להיות בשיאה עכשיו. אבל היא עוד מתחברת, ז'רקו לאזטיץ' עדיין מתעקש שדור פרץ הוא חלוץ. אולי זה יעבוד מתישהו. בינתיים הוא מבזבז את הכושר הטוב של פרץ על תפקיד חדש.
מילא שההתקפה מקרטעת אחרי העזיבות של דור תורג'מן, ווסלי פטאצ'י וערן זהבי. מכבי ת"א חיזקה את ההגנה בצורה משמעותית כדי להתמודד בגבורה מול קבוצות שיודעות לשחק, אבל היא נראית מתחת לכל ביקורת: איטית, נופלת גם מול התקפות לא מבריקות במיוחד, ובעיקר לא מרגישה כמו שדרוג מהעונה שעברה. זאת גם עבודה של מאמן לדאוג לכך שטעויות לא יחזרו על עצמן.
השעות המאוחרות, היריבות הקשות והלא נוצצות, והבלגן שמצפה לצהובים באנגליה הופכים את הליגה האירופית לסיוט של ימי חמישי. אם מכבי ת"א שוב לא תהיה בתמונת ההעפלה לפלייאוף, אפשר להכתיר את הקמפיין ככישלון מהדהד. כדי להיות קבוצה אירופית צריך להצליח באירופה. להיות מלכי השכונה ולתת הצגות בבלומפילד זה נחמד, אבל לא מקדם.
פורסם לראשונה: 01:30, 26.10.25
