לתאר את ניקולה יוקיץ' דרך סטטיסטיקות עושה אי-צדק לסנטר הסרבי של דנבר. הסטטיסטיקות נהדרות, מפלצתיות תהיה הגדרה יותר קולעת, אבל שום עמודה סטטיסטית לא תספר לכם את האסתטיקה, חוכמת המשחק, הקונטקסט שבה היא התרחשה.
שום אסיסט לא יספר לכם איך דקה וחצי לסוף הרבע השלישי ביום שישי (עשרה אסיסטים בסך הכל מתוך טריפל דאבל ב־31 דקות), בניצחון על מיאמי, יוקיץ' הגיע ראשון להתקפה מתפרצת אחרי החטאה של מיאמי, קיבל את כדור צעד וחצי לפני קו הרוחב, ואז, בתנועה אחת, תפס את הכדור בשתי ידיים ומסר אותו בשתי ידיים לאחור. הכדור קיפץ פעם אחת על הפרקט והגיע לידיו המצפות של ארון גורדון שהטביע לסל. יוקיץ' הסתובב וחזר להגנה בנונשלנטיות. הקליפ הפך לוויראלי.
5 צפייה בגלריה
המספרים לא מספרים על כל הסיפור. ניקולה יוקיץ'
(צילום: Patrick Smith / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בכל שנה אחרת, הדיון במספרים של יוקיץ' היה חסר וסר טעם, אבל השנה הזו שונה. המספרים שלו מכניסים אותו להר ראשמור של הכדורסל. הוא עשוי לזכות בתואר MVP רביעי בקריירה (שווה לווילט צ'מברליין ולברון ג'יימס, ומפגר רק אחרי קארים עבדול־ג'באר, מייקל ג'ורדן וביל ראסל). אם בעבר היו עולות השוואות בינו לבין לארי בירד, המשוואה כעת השתנתה, הוא עומד בפני עצמו. השאלה מעכשיו והלאה היא: מי יהיה יוקיץ' הבא?
אנטי כוכב
ולכן, מעט סטטיסטיקות דרך 36 משחקים שבהם שיחק העונה: 36.6 דקות למשחק, 30.1 נקודות (שלישי בליגה), 13.2 ריבאונדים (שלישי), 9.9 אסיסטים (שני), 1.8 חטיפות (רביעי), 32.5 מדד יעילות - השני הכי גבוה בהיסטוריה. היחיד שמקדים אותו? יוקיץ' לפני ארבע שנים - 32.9. אם אתם לא מתרשמים מהעובדה שליוקיץ' חסר ממוצע של 0.1 אסיסטים לטריפל דאבל עונתי, או מהעובדה שהסטטיסטיקות שלו פר 48 דקות הן לא אנושיות, הרי שקבלו את העמודות הבאות: 56.1 אחוז מהשדה (מקום 13 בליגה, כשרוב מי שמעליו הם שחקנים שזורקים משניים או שלושה מטרים מהסל), 47.1 אחוז מהשלוש (שני) ו־80.6 אחוז מהעונשין. בינואר הפך לשחקן שהגיע הכי מהר ל־15,000 נקודות, 7,500 ריבאונדים ו־5,000 אסיסטים. יוקיץ' הגיע לפלטפורמה הזו ב־709 משחקים. השיא הקודם היה שייך ללארי בירד – הוא היה צריך 799 משחקים.
ליוקיץ' יש 148 טריפל דאבלים בקריירה (ועוד 18 בפלייאוף). השנה צבר כבר 18 (ראשון בליגה, יותר מפי 2 מאשר לברון שאחריו) והוא כנראה ישבור את השיא האישי שלו לעונה (29, לפני שנתיים), אבל, שוב, הסיפור כאן, הוא לא המספרים השקופים, הברורים, הנראים. 148 הטריפל דאבלים של יוקיץ' מפגרים רק אחרי שני גארדים, ראסל ווסטברוק (202) ואוסקר רוברטסון (181), אבל בעידן שבו שחקן יכול להחטיא בכוונה כדי לקלוט את הריבאונד ולרפד את הסטטיסטיקה שלו, המספרים הללו רק מציקים ליוקיץ', מטרידים אותו.
בדקתי את הסטטיסטיקות של יוקיץ' בעשר השנים שלו בליגה (ווסטברוק: 17, רוברטסון: 14). ב־68 משחקים בקריירה הוא היה רחוק מספר אחד (נקודה, אסיסט או ריבאונד) מטריפל דאבל, ב־75 משחקים הוא היה רחוק שני מספרים כוללים מטריפל דאבל. בשבעה משחקים בינואר השנה הוא רשם חמישה טריפל דאבלים, והיה רחוק מספר אחד בסטטיסטיקה מטריפל דאבל בשני האחרים. אם ליוקיץ' היה אכפת מסטטיסטיקות הוא היה יושב היום על 300 טריפל דאבלים בקריירה, אבל ליוקיץ' לא אכפת. יוקיץ' בא לעבוד, לעשות מה שצריך כדי לנצח, לקחת אליפות, להשתפר, להיות הכי טוב שאתה יכול. כל השאר זה רעשי רקע, הפרעות.
מי יהיה יוקיץ' הבא? זו לא שאלה של כדורסל, של יכולות וכישורים, עבודה קשה (בקיץ שבו הוליך את הנבחרת הסרבית למדליית ארד אולימפית, יוקיץ' מצא זמן לעבוד על תנועת הזריקה שלו כדי לקצר אותה, מה שהוליך לזינוק מטאורי באחוזי הדיוק), אלא יותר שאלה של אופי: מי מוכן להיות הכוכב הכי גדול של הליגה, ובאותה נשימה האנטי כוכב הכי גדול שלה, מי שבורח מאור הזרקורים, מחוזי הפרסום, מהתהילה.
אנטי פוזה
הפרסומת הכי זכורה של יוקיץ' הגיעה מיד לאחר הזכייה של דנבר באליפות ב־2023. עוד לפני שהקונפטי נפל מהתקרה, נייקי כבר העלתה ברשתות החברתיות את הקליפ. כמו תמיד, צוות הקריאייטיב של נייקי הצליח לתפוס את הרגע, את הסיפור הלא ייאמן של הגעתו לטופ של הכדורסל לעומת האישיות הלא מתמסרת, הלא עושה עניין שלו. כמו יוקיץ', זו הייתה פרסומת פשוטה ומושלמת.
לצלילי מוזיקת עם סרבית עלו הכתוביות הבאות: "בחור סרבי נכנס לתוך אולם, זוכה בתואר השחקן היעיל של העונה, בעוד אחד, מוליך את הקבוצה שלו לפלייאוף, ואז לגמר. זוכה בטבעת. מחבר את העיר יחדיו. וכולם מאושרים. זהו. זה הפאנץ' ליין. נו ג'וק". פייד אין ליוקיץ' המבויש חוגג את התואר.
אבל נייקי לא נתנה לג'וקר את הנעל שלו. הוא קיבל אותה רק בזמן האחרון מחברת ההנעלה הסינית "361 מעלות". ההצלחה שלו לא היתרגמה מעולם לכלים שיווקיים, גם בגלל שדנבר היא שוק טלוויזיה קטן וגם בגלל שהגודל וחוסר האתלטיות שלו לא ממש קורצים למפרסמים ולקהלי יעד (באחד המבחנים שלו לקראת הדראפט הוא הצליח לקפוץ רק 40 סנטימטר באוויר, אחת מהתוצאות של דיאטת קולה-בורקס). אף מותג לא היה לוקח כפנים שלו ספורטאי שאומר: "אף אחד לא אוהב את העבודה שלו. ומי שכן, משק
חלק מהקסם השיווקי של לקחת ספורטאי לקמפיין, זו הפנטזיה, העולם הקוסמי שאותו חי ספורטאי. יוקיץ' מכווץ את הספורט למקומו המציאותי, עבודה. הקסם של יוקיץ' מצוי בעובדה שאף אחד לא חושד בו שהוא מתייפייף או משקר. הוא חסר פילטרים. "בדיוק ההפך", ענה יוקיץ' כשנשאל לאחר האליפות אם זו הייתה העונה שבה נהנה יותר מכל עונה אחרת. "הייתי צריך לעבוד עוד חודשיים וחצי נוספים".
הוא מפרסם את hotels.com (ביחד עם חברו לקבוצה פייטון ווטסון), חברת הימורים (רק בסרביה) והתפקיד השיווקי הגדול ביותר שלו היה כשחבר לקידום הסרט "גנובים על החיים" (מיניונים), כשגילם את דמותו של הפרוטגוניסט גרו. לא בדיוק הדמות שכוכבי ספורט רוצים להיות מזוהים איתה. אבל ליוקיץ' זה התאים.
כשהודיעו ליוקיץ' מיד אחרי האליפות שהוא צריך להישאר בדנבר עוד כמה ימים למצעד האליפות ולהפסיד את מרוץ הסוסים בעיר הולדתו בסרביה, הוא הרבה פחות התחבר לזה. הוא חושב שרשתות חברתיות הן בזבוז זמן, הצורך של אנשים להיות מוחצנים ומפורסמים מצער אותו, הוא אוהב ואהוב על ידי חבריו לקבוצה, אבל מעדיף פי מיליון להיות בסביבתם של סוסים.
אם יש משהו שיוקיץ' כן יכול למכור לציבור, זו את התקווה, את הידיעה שהכל אפשרי. עד שיוקיץ' זכה בפעם הראשונה בתואר השחקן היעיל של השנה, שחקן שנבחר במקום ה־15 בדראפט היה הבחירה הכי נמוכה לזכות בתואר. יוקיץ' נבחר במקום ה־41.
אנטי אגו
יוקיץ' (29) הוא יוניקורן אמיתי. יש לו סט תכונות נדיר עבור ספורטאי. הוא אחד משחקני הכדורסל הכי יצירתיים ומקוריים בהיסטוריה, אבל הוא היחיד שמעז להוציא לפועל את המקוריות שלו על המגרש ולהפוך את הפעולות שלו למשהו רגיל, לוגי. הוא מסוגל לראות, לחשוב ולהוציא לפועל את המשחק מנקודת הראות של כל חמש העמדות על המגרש (סרבים צעירים גדלו לפי התורה של אלכסנדר ניקוליץ' לפיה כל ילד חייב להתאמן על כל חמש העמדות). כמו במסירה אחורה להטבעה של גורדון, יוקיץ' והמסירות שלו הם תוכנת ניווט: הם אומרים לחבריו לקבוצה לאיפה הם צריכים ללכת לפני שהם יודעים את זה בעצמם.
כדורסל, כמו כל ספורט, הוא משחק של פעולה ותגובה. השואו־טיים של הלייקרס הוליד את הבד־בויז של דטרויט, האינדיבידואליות של מיאמי הולידה את משחק התנועה והחלל של סן־אנטוניו וגולדן סטייט. יוקיץ' הוא לא ממש הריאקציה לתנועת הכדורסל הזה (שמבוססת על שתי תכונות שהן לא בדיוק הצד החזק שלו), הוא פשוט הבין שצורת המשחק הזה מחייבת שוטר תנועה, עם עין שלישית דיגיטלית שמכוונת את השחקנים האחרים לאן לזוז. מהבחינה הזו הוא מהווה שדרוג ניכר (מקצועית ובעיקר מנטלית) לתפקיד שאותו מילא דריימונד גרין בגולדן סטייט.
המשחק שלו הוא תערובת קסומה של תנועות בלרינה רכות לצד כוח פיזי. חוסר האגו של יוקיץ' וחוסר הרצון שלו להחזיק בכדור, הם מוטיבציה עצומה עבור חבריו לקבוצה. משחק התנועה והחלל יכול להיות מאכזב עבור שחקנים שנעים בלי הפסקה ולא מקבלים את הכדור. בדנבר הבעיה הזו לא קיימת. מי שיזוז הכי טוב יקבל את הכדור מיוקיץ'.
אתם לא תשמעו על בעיות חברתיות בחדר ההלבשה של דנבר. ככה זה כשלכוכב של הקבוצה שלך יש מינוס אגו. לא פלא שווסטברוק, ששיחק לצידם של לברון, ג'יימס הארדן וקווין דוראנט, מצא את המקום שלו דווקא לצד יוקיץ'.
בנוסף לערימת הסטטיסטיקות שלו, ליוקיץ' יש עוד תפקיד משמעותי בדנבר: הוא אמור להחביא את כל נקודות התורפה של הקבוצה.
יוקיץ' הוא יוניקורן. במשחק שכולו אתלטיות, מהירות, זריזות, ניתור, שרירים, הוא שולט במשחק בלי שיהיה לו יתרון פיזי אחד על פני יריביו. סט היכולות והאישיות שלו מאפשרים לחבריו לקבוצה להתרכז במה שהם יודעים לעשות הכי טוב. הכדורסל של יוקיץ' הוא סמינר באינטליגנציה. הוא נכנס לעונה הזו, ללא ספק, כשחקן הכי טוב בעולם בארבע השנים האחרונות. העונה, כשהוא נכנס לגיל האופטימלי של הקריירה, הוא לחץ על דוושת הגז עד הסוף. אסור לפספס דקת משחק של יוקיץ' העונה: זה לא ספורט. מדובר במוצר ספורטיבי מוזיאוני.
פורסם לראשונה: 01:30, 21.01.25
