ההתאחדות לכדורגל אישרה אתמול את רפורמת הזרים בליגת העל, לפיה כל קבוצה תורשה לצרף שמונה זרים, בכפוף לקנסות והפחתת מענקים שנקבעו מראש. זוהי מהפכה שאליה יוצא הכדורגל הישראלי במטרה להעלות את הרמה ובעיקר לצמצם את הפערים ברמת הנציגות במפעלים האירופיים ובנבחרת.
שוק הכדורגל הפך כבר מזמן לכפר גלובלי שבו כל שחקן יכול להשתלב בזכות כישוריו, ללא מגבלות תחרות ממשיות. בעוד שכ־50 אחוז מהשחקנים ב־20 הליגות המובילות באירופה הם זרים, ומחצית מהליגות ביבשת כבר ביטלו את מגבלת הזרים, אצלנו השחקנים המקומיים עדיין זוכים לעדיפות. כל ישראלי איכותי יכול מצד אחד להשתלב מקצועית בחו"ל, ומצד שני עדיין נהנה ממעמד מיוחד בליגת העל בעקבות מיעוט הזרים באופן יחסי לרוב הליגות ביבשת.
7 צפייה בגלריה
שוק הכדורגל הפך כבר מזמן לכפר גלובלי. לוקאס ונטורה וקינגס קאנגווה מהפועל באר-שבע
(צילום: עוז מועלם)
רגע לפני עונת הבכורה של הפורמט החדש, שעורר ויכוחים סוערים בעד ונגד, ננסה לענות על השאלות הבוערות.
איך תשפיע מהפכת הזרים על השלד הישראלי בקבוצות הגדולות?
הטענה כי הכנסת שבעה־שמונה זרים תפגע באופן משמעותי במעמדם של הישראלים לא ממש תקפה בקבוצות הגדולות, שבהן מרוכזים רוב השחקנים הבכירים. לדוגמה, במכבי ת"א, שתשחק בקרוב מול פאפוס במוקדמות ליגת האלופות, השלד הישראלי נשאר דומיננטי עם יואב ג'ראפי, רז שלמה, רוי רביבו, נועם בן־הרוש, שגיב יחזקאל, דור פרץ ואושר דוידה. הזרים נועדו להוסיף את האיכות שחסרה.
גם בהפועל באר־שבע, שהחמיצה את האליפות ברגע האחרון עם שחקנים כמו קינגס קאנגווה ולוקאס ונטורה, הסגל עדיין נשען על שחקנים כמו חמודי כנעאן, ניב אליאסי, אור בלוריאן, מתן בלטקסה, גיא מזרחי, אליאל פרץ, דן ביטון, אלון תורג'מן ואמיר גנאח. כך גם במכבי חיפה עם דיא סבע, שון גולדברג ואחרים, ובית"ר ירושלים שמתבססת על שמות נוצצים דוגמת ירדן שועה, עומר אצילי, דור מיכה, ירין לוי, טימוטי מוזי, סילבה קאני ועדי יונה.
7 צפייה בגלריה
רוב הישראלים הבכירים נמצאים בקבוצות הגדולות. ירדן שועה ועומר אצילי חוגגים
(צילום: אלכס קולומויסקי)
האם הקבוצות הקטנות ייפגעו מהמהלך?
ההחלטה להגדיל את מספר הזרים תתבצע על פי קריטריונים של עלות והפחתת מענקי מינהלת, שיזלגו לקבוצות שיבחרו לא להצטרף למהלך – כולל בליגה הלאומית. ברמות הנמוכות יותר של ליגת העל ובטח בלאומית, רמת השחקנים הישראלים יורדת, ולעיתים ותיקים שאינם תורמים משמעותית מקבלים שכר גבוה. הגדלת מכסת הזרים תאפשר לקבוצות הקטנות לקלוט שחקנים איכותיים יותר, ובמקביל תוקם ליגה שלישית מקצוענית – ליגה ארצית בת 18 קבוצות – ללא זרים ועם שש קבוצות בת.
הפועל ת"א היא מקרה מובהק לקבוצה שעשויה ליהנות מהמהלך. בלי רפורמת הזרים, האדומים היו מתקשים להיכנס לפלייאוף העליון לאחר שעלו מהלאומית, מאחר שהגדולות ריכזו אצלן את רוב הכישרונות, ובעלי המועדון אדמונד ספרא, שנכנס לשוק ללא שיתופי פעולה עם בעלי מועדונים אחרים, לא הצליח עד כה להחתים ישראלים שוברי שוויון.
הירושה מהליגה השנייה כללה בעיקר את סתיו טוריאל, שחר פיבן ורן בנימין, ומעבר לניסיון להחזיר לגיונרים כמו דן גלזר או תומר יוספי, המטרה המרכזית היא לצרף עוד חמישה זרים, בנוסף לפרנאן מאיימבו ופלקאו. גם ניסיונות לצרף את שון וייסמן לא צלחו כי הוא מעדיף להישאר בחו"ל.
האם השחקנים הישראלים ישתכרו כעת פחות?
השחקנים הישראלים מביעים התנגדות לרפורמה, בין השאר כי היא מרסקת את המונופול הייחודי שהיה להם בשוק מוגבל. לדוגמה, עידן נחמיאס, בלם נבחרת ישראל, מציב דרישות שכר של 350 אלף יורו שלא יקבל משום קבוצה, תוך שהוא מנהל מו"מ מול מכבי ת"א, הפועל ת"א והפועל באר־שבע ומשתמש בהן זו מול זו. בעבר, שוק עם מגבלת חמישה־שישה זרים יצר שכר גבוה שאינו פרופורציונלי ליכולת, אך כעת הסכומים צפויים לרדת.
במקום שכר עתק של 300 אלף יורו לעומרי אלטמן ומאוויס צ'יבוטה או 670 אלף יורו לדיא סבע, תיווצר גמישות, השוק יתאזן ויתמרץ השקעה בכישרונות צעירים, לטובת מערכת כלכלית בריאה יותר.
הקמפיין של ארגון השחקנים תחת הסיסמה "מוחקים את הישראלים לטובת זרים בינוניים" חושף סוג של מוסר כפול, מאחר שלא מעט שחקנים ישראלים עצמם הוציאו אזרחות זרה כדי לשחק כאירופיים. למשל, רוי רביבו שצפוי להפוך לפורטוגלי ולפתוח לעצמו דלת בליגה הספרדית, אחרת היה מקבל לכל היותר הצעה מהליגה הדנית. השגת אזרחות אירופית לא נובעת מרצון לשוב לשורשים, אלא לצורך שיווק עצמי בליגות חזקות יותר.
איך המהפכה תועיל לשחקן הישראלי?
המטרה של כל שחקן ישראלי היא לשחק בסופו של דבר באירופה. כך נוצר מצב שבו מצד אחד הם נהנים ממעמד מועדף ושכר גבוה בליגה המקומית, ומצד שני חותרים לעבור לחו"ל. אתמול, למשל, חתם ניקיטה סטויאנוב, בלם הנבחרת הצעירה, בדינמו בוקרשט ששילמה 300 אלף יורו למכבי נתניה – אף על פי שגם מכבי ת"א והפועל באר־שבע התעניינו בו.
בטווח הארוך, התחרות הצפויה מהמהפכה תעלה את הרמה ותקל על שחקנים להשתלב בקבוצות מעבר לים.
האם הקבוצות יצליחו להביא זרים מספיק איכותיים במצב הביטחוני הקיים?
אמנם המהלך מעלה את מכסת הזרים, אך בעונה שעברה שיחקו בליגה הישראלית בממוצע רק 3.5 זרים בקבוצה למשחק. הקבוצות יידרשו לשפר את מערכי הסקאוטינג שלהן כדי להביא שחקנים איכותיים באמת, שיתרמו מקצועית ולא רק יורידו את שכר הישראלים. במציאות שבה ישראל נתונה במלחמה מתמשכת, מדובר במשימה קשה במיוחד.
אך דווקא עבור הקבוצות הקטנות מדובר בבשורה: הן יוכלו לגייס זרים איכותיים יותר, כפי שעשתה בני ריינה, ולצמצם את הפערים מהגדולות.
האם הרפורמה באמת תחזק את הנציגות הישראליות במפעלים האירופיים?
אחד השיקולים המרכזיים ברפורמה הוא חיזוק הקבוצות במפעלים האירופיים, שמכניסות סכומי כסף משמעותיים להתאחדות וליתר המועדונים. מבחינה מקצועית אפשר לקחת כדוגמה את היריבות של מכבי ת"א ובאר־שבע: בסגל פאפוס יש 19 זרים ובלבסקי סופיה 17, מה שמהווה יתרון ברור מול הישראליות.
הצלחה אירופית גם מייצרת רווחים שמתחלקים בין כל הליגה, וגם נבחרת ישראל תוכל ליהנות מתחרות פנימית חזקה יותר. מבט על מדינות כמו גיאורגיה, אלבניה, אוסטריה והונגריה שהסירו את מגבלת הזרים מראה שהשינוי תרם לשיפור כללי ברמת הכדורגל והנבחרות.
האם הכדורגל הישראלי עלול לפספס כישרונות מקומיים?
קצת מוקדם לענות על השאלה הזו, אבל אין ספק שמדובר באתגר אדיר לקבוצות ולמחלקות הסקאוטינג לא לאבד שחקנים בעלי פוטנציאל בדרך. מי שעלולים להיפגע הם בעיקר כישרונות מליגות נמוכות שעוד לא פרצו, וייתכן כי כעת הסיכוי שיקבלו הזדמנויות בבמה הגדולה יפחת. מצד שני, הרפורמה תעניק, כאמור, דחיפה הן לשחקנים המקומיים והן לסוכנים לאתר מועדונים, אפילו בליגות קטנות באירופה, כדי להמשיך להתפתח.
פורסם לראשונה: 01:30, 08.07.25
