כבר מילדות טל שטח חלם להיות כדורגלן. הוא היה שם תמיד, נגע בתחום, התאמן, שיחק, הריח דשא, אבל את המיצוי האישי, כמו גם הפרסום, הוא מצא במקום מעט שונה, אבל כזה שמשיק וכרוך היטב בכדורגל – אמנות.
נחזור לילדות: שטח (36), שגדל בשכונת יד אליהו בת"א, החל את דרכו במחלקות הנוער של שמשון ת"א, עבר למכבי ת"א ואת השנה הראשונה בבוגרים רשם במדי הקבוצה עליה גדל, בני־יהודה. "הייתי הבטחה, השחקן הכי טוב בשכונה", נזכר שטח, "משמשון הקטנה כל התל־אביביות התעניינו בי, בסוף בחרתי במכבי כי בשנתון שלי שיחק בן שהר וחששתי שלא אקבל מספיק דקות בהפועל בגללו. תמיד חלמתי רחוק, אירופה זה מה שחשבתי שיקרה".
7 צפייה בגלריה
"עוד כשהייתי בגן ביקשתי מאימא שלי טושים בשחור וכתום כדי לצייר את בני יהודה". שטח
(צילום: דנה קופל)
בבוגרים הוא סבל מפציעות, לא בא לידי ביטוי, ובגיל 23 החליט לפרוש. "בלי קשר לפציעות, פרשתי כי החלומות שלי לא תאמו את המציאות. הייתי שחקן קצת אחר, שונה מרוב האנשים שהיו איתי בחדרי הלבשה. אהבתי קולנוע, ספרות, שירה ואמרתי לעצמי שצריך לחשב מסלול מחדש. ראיתי שחקנים עובדים בדואר, עושים חלטורות ופותחים פיצוצייה. זה גרם לי לחרדה, הבנתי שאני לא רוצה להיות בינוני, לא בכדורגל ולא מחוץ".
מה הוביל אותך לאמנות?
"עוד כשהייתי בגן ביקשתי מאימא שלי טושים בשחור וכתום כדי לצייר את בני־יהודה. חיכיתי לעיתון ספורט של יום ראשון והייתי מצייר עליו שחקנים, תלבושות, מוסיף בעצמי פרטים. כשפרשתי, בת זוג שלי לקחה אותי ליום פתוח בסטודיו 6B ומתוך עולם הכדורגל הסגור באתי לעיר והכל נפתח לי. התקבלתי ללימודי תואר ראשון בתקשורת חזותית במנשר לאמנות, באתי בלי כלים וידע והתחלתי מסע אחר. הייתי נטע זר בבית ספר לאמנות, אבל בסוף מצאתי את המקום שלי".
והמקום הזה התמלא באיורים של מגרשי כדורגל, אצטדיונים ישנים שמאחורי הטריבונות מציצים שיכונים. שטח אייר את מה שהוא הכי אוהב והכי מחובר אליו וזה תפס: "הסיבה שציירתי בעבר אצטדיונים, זה דווקא בגלל שאהבתי את המגרשים הישנים. כמה שהם היו מסורבלים ומגעילים, אהבתי את איך שזה נראה שהמרפסות של הבתים מציצות מאחור. שמתי לב שאני מאוד נהנה לצייר דווקא את הבניינים עם דודי השמש מאחורי השער כמו בי"א, בקריית אליעזר או בקופסה. מבחינתי האצטדיונים החדשים שבנו מאוד גנריים, קרים וחסרי זהות".
גיבורי תרבות ונוסטלגיה
כשפרצה הקורונה נולד פרויקט חייו שנקרא "את עולמי" והפך לתערוכה מצליחה: "בקורונה לא הייתה לי עבודה והחלטתי לעשות הכרת תודה בהומאז׳ים לאמנים שאוהבים כדורגל. אם זה זוהר ארגוב ודודו טסה במדי בני־יהודה או אריק איינשטיין עם הפועל ת"א. בהתחלה אמרו שזה נורא יפה, אבל לא הבינו מה זה, אמרתי לעצמי 'לא מבינים אבל אני נהנה מזה', והחלטתי לפתוח עמוד אינסטגרם. זה הומאז' לאנשים שהביאו בשורה של אמנות לכדורגל. אם יגאל בשן כתב שיר על הפועל ת"א אז הוא מקבל מקום או רינו צרור שעשה סרט על הפועל בית שאן. מאחורי כל איור יש סיפור".
"מגיל צעיר מצאתי את האמנות בכדורגל מבלי להבין בכלל. מה שמשך אותי לצייר היה כדורגל ולהפך, ציור משך אותי לכדורגל. אני לא יודע מה בא קודם. מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לשחק כדורגל ומאוד אוהב לצייר כדורגל. ציירתי שחקנים, סמלים, חולצות, ככה התחיל הרומן שלי עם האמנות"
ואיך הפרויקט קיבל חשיפה?
"יונתן ליפיץ, אחד הבעלים של מועדון כולי עלמא, התלהב מהרעיון ונתן לי חסות לעשות תערוכה אחרי הסגר. לא ידעתי מי יבוא, אבל השקיעו שם בטירוף וזה התפוצץ, באו מלא אנשים. בהמשך קיבלתי במה מעיריית ת"א שהציבו את תערוכת 'את עולמי' בפארק הירקון. מי שעושה הליכה מאחורי המגרשים של שמשון ת"א רואה שלטים גדולים עם הדמויות לבושות בחולצות נוסטלגיות של הקבוצות. התגובות מדהימות ומרגשות. זה הקטע ב'את עולמי', זה שייך לכולם".
ב"את עולמי" אתה ממעט לצייר כדורגלנים ומעדיף אנשי תרבות שמסביב לכדורגל.
"ציירתי בעבר את ראובן עטר, אהוד בן טובים, אלון מזרחי, רוני רוזנטל. ציירתי את גיבורי הילדות שלי, אבל זה לא משהו שאני נותן לו תוקף. אני מעדיף להתמקד באנשי רוח. בכיף הייתי מצייר את קאנטונה או בטיסטוטה, אבל אני רוצה לצייר אותם סתם כי זה כיף".
איפה שהמילים נגמרות, אני מצייר
לימים קיבל שטח פנייה מרגשת מהמועדון אותו הוא אוהד, בני־יהודה: לצייר מחדש את הציור המוכר של ניקולאי קודריצקי ז"ל על קיר המגרש בשכונת התקווה. שטח: "כילד החוויה של המוות שלו הייתה טראומטית עבורי. זה היה ציור הקיר הראשון שראיתי בחיים שלי ואני זוכר שנגעתי בו ושם התחלתי להבין שאני רוצה לצייר כדורגל. שלושים שנה אחרי קיבלתי את הפנייה לחדש אותו וזו הייתה סגירת מעגל פסיכית בשבילי".
מחוות הזיכרון היותר מרגשת ויותר מטלטלת הגיעה לפני קצת יותר מחודש. דובר בני־יהודה פנה אל שטח וביקש ממנו לעצב חולצת מועדון מיוחדת ולאייר עליה את דמויותיהם של בני משפחת ביבס, שירי, אריאל וכפיר, שנרצחו על ידי ארגון חמאס בעזה. יומיים לפני לוויית האם ושני ילדיה, עלו השחקנים למגרש עם החולצה הכתומה המיוחדת, ואף עין לא נותרה יבשה.
שטח: "בני יהודה אמרו כתום זה אנחנו, וכשירדן ביבס חזר והבנו שהיקירים שלו לא יחזרו בחיים, חיים הדובר אמר לי 'זה לא יכול להיות עוד טקס, אנחנו ניקח את זה קדימה'. החלפנו את הלוגו, ציירתי את הציור וזה נשלח לדפוס. כשראיתי את הציור מוכן הבנתי שעשינו משהו נכון, לא הבנתי מה, אבל ידעתי שזה ייגע. באותו ערב ירדן שלח לנו הודעה כמה זה ריגש אותו. זה היה יום מאוד עמוס רגשית, עד עכשיו אני לא מעכל את הרעש שזה עשה".
לאיור יש כוח.
"מתחילת המלחמה עשיתי לעצמי מילואים, אני מצייר דברים שמשפחות מבקשות ועשיתי פרויקט עם שער הנגב. אם מתקשר אליי אדם שאיבד את אח שלו או אימא שמספרת שהילד היה אוהד כדורגל אז נתתי לזה ביטוי. איפה שהמילים נגמרות אני מצייר".
רעידות בגוף
כאמור, שטח פרש מכדורגל מקצועני בשביל האמנות, אבל למגרשים הוא התקמבק מהר מאוד וחזר לשחק בשביל הנשמה בליגה ב'. הוא נחת בבית"ר ר"ג (ליגה ב' דרום א') ומשחק בקבוצה כבר 13 שנה. בקרוב שטח ישתתף בתערוכת הביאנלה השנייה לאמנות סביבתית, שתתקיים בדיזנגוף סנטר כחלק מהפעילות שלו כמרכז ירוק. התערוכה מתפרשת בחללים ציבוריים ובגג של הסנטר ואותה מובילה האוצרת נאוה בני. שטח מתכוון לצייר על קיר של 3 על 4 מטר את הבתים שכולנו מכירים מהיומיום, אבל בציור הים יעלה על גדותיו.
לאחרונה הוא עובד על ספר אישי שקשור לאצטדיונים בכדורגל הישראלי, מתחזק שלושה עמודי אינסטגרם, עובד על מרצ׳נדייז לשלישיית "מה קשור", ועל הדרך עוסק בעיצוב תלבושות כדורגל. לא מזמן הוא סיים לעצב את התלבושת של נבחרת ישראל: "מאז שאני ילד אני חולה על תלבושות כדורגל. לפני יותר משנה קיבלתי טלפון מהתאחדות לעצב להם את המדים, היו לי רעידות בגוף. השבוע ראיתי אותם בפעם הראשונה".
בסופו של יום אתה גם אמן, גם כדורגלן והצלחת לחבר בין העולמות.
"כדורגל ואמנות זה שני הדברים שאני הכי אוהב בעולם, זה כל מה שמעסיק אותי וכל מה שאני עושה מהבוקר כשאני מתעורר עד שאני הולך לישון.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.04.25
