לאחר שזכתה באליפות העולם בדוחא במדליית זהב במאה מטר פרפר, הגיעה השחיינית הגרמנייה אנג'לינה קוהלר רק למקום הרביעי באולימפיאדה בפאריז, כשהיא מפגרת ב-21 מאיות השנייה אחרי הזוכה בארד, ז'אנג יופיי הסינית. לאחר המשחה טבעה קוהלר מטבע לשון לפיו "המקום הרביעי הוא מקום מטופש, הוא רק אומר שאת המנצחת של כל המפסידות".
אבל קצת לאחר מכן, קוהלר עוררה סערה. היא יצאה מהבריכה כשהיא מממררת בבכי. המדליה שעליה עמלה במשך ארבע שנים ירדה לטמיון. עם זה היא הייתה יכולה לחיות. אבל דיווחים עיתונאיים על כך שיופיי הייתה אחת מ-23 שחיינים ושחייניות מסין, שהשתמשו בסם אסור לפני אולימפיאדת טוקיו (שם זכתה יופיי בשתי מדליות זהב, כולל במאה פרפר), ישבו לה על הלב. אותם שחיינים יצאו פטורים מעונש בנימוק שהמטבח במלון שבו שהו היה מזוהם - ולכן נמצאים אצלם שרידים של תרופת הלב טרימטאזידין, שיכולה להגביר את הסיבולת ולייעל את פעילות הדם.
"המדליה שייכת לה, אבל הסיפור הזה מריח לא טוב", אמרה קוהלר. "אני רוצה הבהרות לגבי הפרשה, בינתיים, עד שיוכח אחרת, יופיי אינה אשמה".
פגיעה מנטאלית
סין היא אומה שאולי יכולה לכבד אבירות ג'נטלמנית ורוח ספורטיבית-אולימפית, אבל לא כזאת שתשב בשקט כאשר מישהי מכתימה את כבודה, ורומזת על כך שהיא מעורבת ברמאות או גוררת אותה להתכתשות ציבורית. וזה מה שחיכה לקוהלר בעשרה החודשים מאז שהתבטאה באולימפיאדה: אלפי בוטים צייצו נגדה ברשתות החברתיות, ובכל מקום שבו היה אפשר ליצור איתה קשר. הבוטים שלחו אליה תמונות של היטלר, תמונות שלה בדמותו של היטלר, תמונות של אנשים מצדיעים במועל היד. אם ההעלבות הללו לא היו מספיקות, אותם הבוטים גם ניצלו את העובדה שקוהלר סובלת מהפרעת קשב, ושלחו לה מיילים, באנגלית ובגרמנית, שבהם לעגו לה על הפרעת הקשב וטענו שהיא נוטלת סמים לא חוקיים כחלק מהטיפול שלה בהפרעה.
"זה השאיר בי צלקות", הודתה השבוע קוהלר בראיון לעיתון 'וולט', "אני מרגישה שאני יוצאת לאליפות העולם בסינגפור כשאני לא מוכנה מנטלית. איך אני אגיב למפגש עם הנבחרת הסינית או הקהל הסיני? האם הם ישרקו לי בוז? במקום להתכונן לתחרות עצמה, אני מוצאת את עצמי חושבת על הרבה דברים אחרים מסביב".
מאז האולימפיאדה, לפי דבריה, היא כמעט ולא הולכת לשום מקום לבד. "אין ספק שזה משהו שיכול להיות בקלות מאובחן כפראנויה. אני לא סומכת על כלום, אני לעולם לא אשתה מבקבוק שהפקק שלו כבר היה פתוח. הוועד האולימפי הגרמני אמנם התקין לה תוכנות של אינטליגנציה מלאכותית שאמורות לסרוק ולסנן את ההודעות שנשלחות אליה, אבל זה בטח לא מספיק.
"אני משלמת מחיר על העובדה שאמרתי דברים שאני לגמרי עומדת מאחוריהם. אני לא מתחרטת'', אמרה קוהלר, "לצערי, האוהדים הסינים הבינו את זה כמתקפה על השחיינית שלהם, אבל האמת היא שהביקורת שלי כוונה לארגונים, לוועדות והרשויות שאמורות לבדוק, לבקר, לעקוב ולדאוג שהספורט שלנו יהיה נקי מחומרים אסורים".
ואכן, קוהלר כיוונה את דבריה בעיקר לרשות למלחמה בסימום בספורט, זרוע של הוועד האולימפי הבינלאומי, גוף שמחפש בכל דרך להימנע מעימות עם הסינים. את החשדות לגבי השחיינים הסינים הם קיבלו כבר לפני אולימפיאדת טוקיו, אבל בסופו של דבר אפשרו להם לשחות ולשלוט בבריכה. החקירה נפתחה לבסוף רק באביב 2024, חודשים ספורים לפני תחילת האולימפיאדה, וכיוון שלא הגיעה עד אז למסקנות, הורשו השחיינים הסינים להתחרות בבריכה.
יש לציין שהשחיינים הסינים נמצאו עם הסם הממריץ וטענו לחפותם בשל הזיהום במטבח במלון שבו שהו, למרות שהתקופה שבה מדובר הייתה תקופת הקורונה שבה מטבחים היו מצוחצחים ולמרות שהוכח שלא כל 23 הספורטאים שהו באותו מלון. גופי חקירה עצמאיים היו יכולים לבצע בדיקה טהורה יותר, לעשות צדק עם ספורטאיות כמו קוהלר, ולמנוע ממנה את עוגמת הנפש והמחיר האישי שנאלצה לשלם.
4 צפייה בגלריה
עם מדליית הזהב באליפות העולם בדוחא, 2024. אנג'לינה קוהלר
(צילום: Adam Nurkiewicz/Getty Images)
4 צפייה בגלריה
אובחנה כבר בבית הספר היסודי עם הפרעת קשב. קוהלר בפעולה
(צילום: Adam Pretty/Getty Images)
"יכולה להסתדר עם אלפי בוטים"
קוהלר אומרת שלמדה לחיות עם התוצאות של המתקפה שחוותה. כדמות ציבורית עם אלפי עוקבים, ומיליונים שצפו בפוסטים ובקליפים שהעלתה, הכמות והעויינות פחתו, אבל הפגיעות נשארה.
למרות זאת, היא שחתה באליפות השחייה של ברלין, השנה, את הזמן השני הכי מהיר בעולם במאה מטר פרפר (56.33 שניות), ושברה את השיא הגרמני במקצה לחמישים מטר (25.62 שניות). "השנה שעברה הייתה רכבת הרים של רגשות. מדלית הזהב באליפות העולם הייתה סוג של סנסציה, ואז הגעתי לאולימפיאדה עם משא כבד של פייבוריטית על הכתפיים, ואז מקום רביעי וההתקפות עליי. זה המון. למדתי מהשנה הזו שהעיקר הוא ליהנות מהשחייה.
"העלבונות שקיבלתי לגבי הפרעת הקשב שלי היו כואבים במיוחד'', הוסיפה קוהלר. "אובחנתי כבר ביסודי, כשהייתה על הנושא הזה סטיגמה כבדה וזה יוחס בעיקר לבנים שלא יכלו לשבת בשקט יותר מכמה רגעים. ההורים שלי בחרו לשלוח אותי להתחרות בספורט במקום לדחוף לי ריטאלין, וככה הצלחתי להפוך אפילו לדמות לחיקוי עבור ילדים שסובלים מהפרעת קשב. אז לטעון נגדי שהגוף שלי מפוצץ מריטאלין זה כבר רוע מיוחד.
"יש דברים מאוד יפים בהפרעת הקשב הזו: אתה יכול להראות את הרגשות שלך יותר בקלות, להיות אמפתי, להיות פתוח ולהגיד את האמת, אפילו אם היא קשה ואפילו אם יש לה מחיר, ובתגובה אנשים נפתחים אליך יותר בקלות. אבל יש את הדברים שאף אחד לא רואה, דברים שבשביל אנשים רגילים נחשבים ליומיום פשוט, כמו לענות לאי-מיילים או לשלם את החשבונות. בשבילי לעשות את הדברים הללו הייתה מטלה קשה. למדתי לעשות אותם, אז אני יכולה גם להסתדר עם אלפי בוטים עוינים".
פורסם לראשונה: 09:05, 07.06.25
