שני הכרטיסים האדומים לחובתה של הפועל באר-שבע אמש הם תוצר של וירוס שתקף את שיפוט הכדורגל מאז כניסת ה-VAR לחיינו. ההחלטה להחמיר את הענישה על עבירות מעל גובה הקרסול לצד הטכנולוגיה המאפשרת להקפיא תמונה ושבתורה הופכת כל כדורגלן לעבריין, ייצרו אינפלציית הרחקות שהכניסה את המשחק לבעיה.
הבעיה היא לא בהחלטה שעבירות מהסוג הזה דינן אדום, אלא בכך שבלתי אפשרי להקפיד על כולן במידה שווה. ריבוי המקרים וחומרת העונש הופכים את חוסר האחידות לדרמטי. במילים אחרות, הכדורגל הכניס את עצמו לפינה בכך שקבע שכל עבירת "נעיצה" מעל לגובה הקרסול דינה כרטיס אדום, משום שבכל משחק יש מאלו יותר ממה ששופטים מוכנים להעניש עליהן בהרחקה. כך נוצר מצב ששופט כמו יגאל פריד, שבמפגש בין מכבי חיפה להפועל באר-שבע אפילו לא זיכה את דיא סבע בכרטיס צהוב על עבירה מהסוג הזה על פרץ, מרחיק כעבור שלושה חודשים את אותו פרץ על עבירה חמורה פחות.
המחוקק כתב המחאה שלשופטים אין את היכולת או האומץ לפדות. הפער הזה יוצר חוסר אחידות מתסכל. הפועל באר-שבע היא קורבן כך או אחרת – היא קורבן אם "הגיע" לפרץ ו-ויטור אדום משום שלא חסרים מקרים שבהם "מגיע" דומה לא זכה לעונש (בטח שלא פעמיים במחצית), והיא בוודאי קורבן אם "לא הגיע" להם. כשמוסיפים לכל אלו את הפנדל המומצא שנשרק לחובתו של אור בלוריאן וקיבל את חותמת האישור של ה-VAR כאילו חוש השמיעה ולא הראייה משרת את שופטי המסך, נוצר אקטיביזם שיפוטי חד-סטרי שמעטים זכורים כדוגמתו.
באר-שבע היא גם הקורבן וגם המנצחת של המשחק, תקדים היסטורי. למזלה, את מה שלקח פריד השתדל להחזיר יוסי אבוקסיס. ההרחקה של ויטור עיצבנה אותו לא פחות משהיא עיצבנה את רן קוז'וך. מה עכשיו, שני שחקנים יותר? זה לא בשבילו. הוא חתול. הוא יודע לשתות חלב ולעשות מיאו יותר טוב מכל אחד אחר. ופתאום הוא צריך לשחק אותה אריה. למה? כי פריד בא היום במצב רוח דקדקני? כי בניידת השאירו את המשקפיים בבית? הוא נשאר עם שלושה בלמים, כאילו הוא בחיסרון של שחקן, אולי אפילו שניים.
5 צפייה בגלריה
וירוס שתקף את שיפוט הכדורגל מאז כניסת ה-VAR לחיינו. פריד מוציא אדום
(צילום: עוז מועלם)
אבוקסיס עשה כל מה שאפשר כדי לא לנצח תשעה שחקנים, אבל זה לא היה מספיק אלמלא תשעה שחקנים היו עושים כל מה שאפשר כדי לנצח 11. אם לבאר-שבע עוד יהיו רגעי משבר עד לסיום העונה, תמיד יהיה לה המשחק הזה לחזור אליו. קשה ככל שעוד יהיה, אם יהיה, לא יהיה כל כך קשה. אפילו היא, המאומנת והמאמינה בכולן, גילתה על עצמה במשחק הזה משהו שלא הכירה קודם. שי אליאס, שנפצע לפני חצי שנה ומאז נעלמו עקבותיו, היה הגיבור המושלם למשחק הזה – בתצורה הכי חסרה שלה, באר-שבע בכל זאת ניצחה באמצעות החלקיק הכי קטן שלה. ל"משחק האליפות" שלה, באר-שבע כבר דאגה אמש. עכשיו צריך רק לדאוג לאליפות.
מכבי ת"א צריכה לנצח כל משחק פעמיים
ברשת של מכבי ת"א יש כדור בהוראת קבע. אתמול מול בני-ריינה ספגה שער במשחק ליגה זו הפעם ה-14 ברציפות. כדי לשמור על שער נקי היא צריכה שהאוהדים של הקבוצה היריבה ישליכו אבוקות לרחבה הרחוקה, ובכך יבוטל רטרואקטיבית אחד מהשערים שספגה. זה כשלושה חודשים וחצי, ה"0" היחיד בטור שערי החובה שלה הוא בירוקרטי. דייני ההתאחדות עושים עבודה יותר טובה מהבלמים שלה. בשביל מה לקנות את סתיו למקין? את המשכורת של הדיין נעם ליובין כבר משלמים אחרים.
יש שערים שקבוצת צמרת יכולה להרשות לעצמה לספוג, כאלו שלא מסכנים את העליונות שלה אלא אפילו מאשרים אותה. נאמר, אחרי שהיא מובילה 0:4 וכבר ייצרה מציאות שמאפשרת לה להוריד את הרגל מהגז בדקות הסיום. מה לזה ולמכבי ת"א. רק באחד מ-14 משחקי הרצף השער הראשון שספגה היה בגדר פיקנטריה – מול מכבי נתניה במצב של 0:3. בשבעה מקרים, היא נקלעה בעקבותיו לפיגור. בחמישה נוספים השער הראשון עלה לה באיבוד יתרון. מול טבריה זה קרה ביתרון 0:2 בדרך לתיקו. במילים אחרות, ב-12 מתוך 14 המשחקים האחרונים (כולל זה מול מכבי חיפה שלא הגיע לסיומו), שווה ערך לשליש עונה, הפגם המולד בהגנת מכבי ת"א היה משמעותי. בגללו, מכבי צריכה לנצח כל משחק פעמיים. ולפעמים, כמו נגד מכבי פ"ת, גם שלוש פעמים.
עבור מכבי ת"א הזאת, שיש לה שחקן הכרעה וחצי ומאמן שנוטה לישון על האף, שתלויה הרבה יותר מדי בזווית שבה פטאצ'י מגביה את הקרן, אלו הרבה יותר מדי הרים לטפס עליהם. כל גבעה קטנה הופכת עבורה לפסגה. במקום נעלי כדורגל, יש לה נעלי הרים. כל עוד היא חזרה מפיגור ונחלצה מעוד בור, זה נחגג כעדות לקיומו של אופי מיוחד. אבל אופי זו המצאה של מי שאין לו הגנה. אם הייתה למכבי הגנה, היא לא הייתה צריכה אופי.
ההחלטה הנכונה היחידה של מכבי חיפה
במכבי חיפה הזאת יש הרבה שחקנים שהיו, הרבה שחקנים שלעולם לא יהיו, ואחד שבזכותו היא תסיים את העונה במקום השלישי – שני מקומות פחות ממה שראוי לדיא סבע אבל שניים (לפחות) יותר ממה שראויים לו כל היתר. רגל שמאל של סבע היא כל מה שמונע מהסכר של מכבי חיפה להתמוטט ומהמים של עונת 2024/25 להטביע אותה לגמרי. סבע כבש או בישל 25 מ-50 השערים של מכבי חיפה, דומיננטיות שגורמת גם לעומר אצילי של 2021/22 ו-2022/23 להיראות כמו אחד מהחבר'ה. בו בזמן שהוא מונע מהכישלון להיות חמור יותר, כך סבע גם מעצים אותו – כמה מעט היה דרוש כדי לייצר מאבק אליפות אמיתי עם שחקן שכזה, מעט שגם אותו מכבי חיפה בכל זאת לא הצליחה לקיים.
החזרתו של סבע היא ההחלטה הנכונה היחידה שקיבלה מכבי חיפה העונה. אבל להצטיינות שלו יש בכל זאת מחיר: הלעגת אופן הטיפול בו בעונה שעברה. כל שער שסבע כובש העונה הוא כזה שלא כבש בעונה שעברה. טעויות קשות עשה גל אלברמן בבניית הקבוצה הנוכחית, אבל לא מספיק בשביל שנשתכנע שייתכן שהוא באמת לא האמין בסגולות המקצועיות של סבע, בטח אם בחלוף פחות משנה השתנתה כך דעתו. מצופה מאיתנו להאמין שבפרק זמן כה קצר, ותחת אותו מנהל מקצועי, הפך סבע ממי שאינו בתוכניות לתוכנית היחידה?
מכבי חיפה טיאטאה את סבע החוצה בעונה שעברה, הקריבה את עצמה ואותו על מזבח הסיטואציה במקום להתמודד, או למצער השתמשה באירועים כתירוץ ציני. בפחדנותה, בניהולה הכושל, פגעה בעצמה ובו. זה כמעט לא הוגן שהיא נהנית ממנו השנה, אבל זה בטח הוגן כלפי סבע. מגיע לו.
פורסם לראשונה: 01:30, 23.02.25
