הפרט הכי חשוב מהמסע האפל של שיין טמורה, מלאס וגאס לניו יורק, לרוחבה ולאורכה של ארה"ב הענקית, הנפלאה, האלימה, הטעונה והמפולגת - הם לא המקומות שבהם עבר ונצפה, כפי שהעידו מי שראה אותו בנברסקה, איווה או ניו ג'רסי, מי בתחנת דלק ומי במזללה, מי בתור לשירותים ומי בחניה.
גם לא באדישות שבה ירד מה-BMW השחורה, אחרי שהחנה אותה באמצע הכביש, בלב מנהטן, בשעת ערב, כשהוא משאיר בתוכה אקדח, תיק גב ותרופות, בדרך למסע הירי בבניין המשרדים, שבו פגע בכולם, חוץ ממי שהרובה באמת כוון אליו עוד מתחילת המסע.
לא, לא. הפרט הכי חשוב במסע הנוראי של שיין טמורה, הוא האקט האחרון של חייו שנמשכו 27 שנים בלבד והסתיימו ב-28 ביולי 2025. הוא סיים את מסע הקטל - אולי הבין שטעה במשימה האחרונה של חייו, כשעלה על המעלית הלא נכונה והרג בדרך ארבעה חפים מפשע - טען כדור אחרון, ירה בעצמו בחזה ומת במקום.
יש עוד אנשים שהיו במצב של טמורה. הם לא לקחו את זה לקיצוניות האלימה שלו, אבל גם הם בחרו לסיים כך את חייהם. כמה מהם ירו בעצמם בדיוק כפי שעשה זאת טמורה, בירייה לבית החזה. גם הם, כמו טמורה, הסבירו במכתבי הפרידה שלהם מדוע ירו בחזה ולא בראש. זאת הייתה המשאלה האחרונה שלהם. שהראש יישאר שלם, אחרי שהגוף ימות, וילך למכון מסוים בבוסטון שמתמחה בבדיקות הללו. שם, יוכלו החוקרים להסביר מה התרחש בראשו של טמורה בימים, חודשים, השנים האחרונות של חייו. את הכל כתב טמורה במפורט, אולי ברגעים אחרונים של חסד נורמלי, במכתב הפרידה שטמן בכיסו, רגע לפני שיצא לנקום.
התוצאות חד משמעיות
אי אפשר להבין רצח של אנשים חפים מפשע או את המנגנון שהוציא לפועל מעשה נפשע כזה. יש פה שחור ולבן, רוצח וקורבנות, מטורף וחפים מפשע חסרי מזל. תוצאות הניתוח של מוחו של טמורה הגיעו בסוף השבוע שעבר. הוא אשם, זה בטוח, אבל ישנן נסיבות. לא מקלות. מפרשנות.
האירועים מחוץ לזירת הרצח
(צילום: רויטרס)
תוצאות הבדיקות קבעו באופן חד משמעי כי טמורה, כפי שטען, סבל מ-CTE, פגיעה ניוונית במוח שקשורה לפציעות ראש של שחקנים המשתתפים בספורט מגע עם פגיעות חוזרות ונשנות בראשם, כמו פוטבול, המשחק שבו כיכב טמורה כשהיה תיכוניסט בקליפורניה. מדובר במחלה עם תופעות לוואי אכזריות: דיכאון, אלצהיימר בגיל צעיר, טשטוש, מחשבות אובדניות, התקפי זעם, שינויים קיצוניים במצב הרוח, חוסר יכולת לתקשר חברתית. במכתב הפרידה טמורה הזכיר את טרי לונג, עוד שחקן פוטבול שסבל מ-CTE, לא היה יכול יותר לשאת את מצבו הנפשי ושם קץ לחייו אחרי ששתה ליטרים של נוזל קירור לרכב. "הפוטבול של טרי לונג הביא לו CTE וגרם לו לשתות ליטרים של נוזל קירור. אי אפשר לצאת נגד ה-NFL, הם ימחצו אותך", כתב טמורה.
כשטמורה נכנס לבניין ב-345 פארק אווניו, בניין בן 56 שנים ו-44 קומות, שנתחם בין שדרות פארק ללקסינגטון ובין רחוב 51 ל-52, הוא יודע בדיוק מה הוא מחפש: את מי שאשם במצב שלו ושל טרי לונג ועוד עשרות שחקני פוטבול אחרים שסובלים מהמחלה הארורה, מחלה שניתן לאבחן אותה בבדיקת רקמות המוח אבל רק לאחר שהסובל ממנה מת. בבניין הזה, לצידם של בלקסטון גרופ וחברת רואי החשבון KPMG, נמצאים משרדי ליגת הפוטבול המקצוענית. בעיניו של טמורה הם האשמים העיקריים במצב שלו ושל האחרים. הם שולחים אותם כמו גלדיאטורים לשדה הקרב להרוג את עצמם, זה הם שלא דואגים למיגון מתאים, לשינוי בחוקים שאולי יפגע ברייטינג של המשחק בטלוויזיה אבל ישפר את בריאותם של השחקנים.
את רוב הנזק, גרם טמורה כבר בקומת הלובי. לאחר מכן הוא לקח את המעלית, עלה לקומה הנכונה אבל רק שם הבין שלבניין יש שני אגפים – והוא לקח את המעלית הלא נכונה. סוף. "בבקשה, חקרו את המוח שלי", מבקש טמורה בסוף מכתב הפרידה, "אני מצטער, אני מצטער על הכל".
נתונים מבהילים
CTE - Chronic Traumatic Encephalopathy, נגרמת כתוצאה מחשיפה ממושכת לפגיעות ראש, במיוחד פגיעות קלות החוזרות על עצמן לאורך זמן - גם אם אינן גורמות לזעזוע מוח מיידי. היא גורמת לנזקים עצביים ולהידרדרות תפקודית הכוללת שינויים התנהגותיים ונפשיים, כאשר התסמינים מתפתחים לרוב שנים רבות לאחר סיום החשיפה לפגיעות. בעבר נקשרה המחלה בעיקר עם מתאגרפים, אולם בזכות משפחות שתרמו את גופות יקיריהן למדע, התגלה לאחרונה ההיקף המבהיל של שחקני פוטבול בעבר שסובלים ממנה - 92 אחוז מתוך 376 מקרים שנבחנו. הגילויים הובילו לשינוי משמעותי בחשיבה של ראשי הענף בנוגע להגנה על השחקנים, מבחינת ציוד ושינוי חוקים. גם משתתפים בענפי ספורט אחרים עם פגיעות טראומטיות לראש כמו כדורגל וראגבי סובלים מהמחלה אבל לא בהיקף שבו היא קיימת בפוטבול, ספורט שבו הספורטאים יכולים לספוג עשרות מהלומות אלימות לראש במהלך משחק אחד.
הקישור הראשון בין מחלת ניוון המוח לבין פוטבול קרה בעקבות נתיחה לאחר המוות שנערכה במייק וובסטר, כוכב גדול בשנים 1974 עד 1990 שהידרדר לחיי רחוב. כשמת בגיל 50 התגלה בניתוח לאחר מותו שבמוחו יש תסמיני מחלה שאופייניים לאלצהיימר. המנתח, בנט אומאלו, פרסם את ממצאיו ב-2005 וסומן על-ידי ליגת הפוטבול (NFL) כאויב הציבור מספר אחת שלה. מדובר בליגה האהובה באמריקה, וכתוצאה מכך היא מגלגלת מיליארדי דולרים עבור אלפי עסקים. שנה לאחר מכן אומאלו איבחן את המחלה בניתוח של שחקן הפוטבול טרי לונג, מהמכתב של טמורה.
מאז היו עוד עשרות מקרים שבהם שחקני פוטבול לשעבר לא היו מסוגלים לשאת עוד את חייהם, נטלו כלי נשק ועשו סוף לסיפור. בדצמבר 2012, ג'ובאן בלצ'ר, שחקן הגנה מצטיין של קנזס סיטי צ'יפס, רצח את חברתו לחיים, נסע למתקן האימונים של הקבוצה, יצא מהרכב ומול חבריו ומאמניו ירה בעצמו במתחם החניה. בניתוח לאחר המוות התגלה שהוא סבל מ-CTE.
הגילויים הובילו לשינוי משמעותי בחשיבה של ראשי הענף בנוגע להגנה על השחקנים, מבחינת ציוד ושינוי חוקים. גם משתתפים בענפי ספורט אחרים עם פגיעות טראומטיות לראש כמו כדורגל וראגבי סובלים מהמחלה אבל לא בהיקף שבו היא קיימת בפוטבול, ספורט שבו הספורטאים יכולים לספוג עשרות מהלומות אלימות לראש במהלך משחק אחד
באפריל 2021, בדרום קרוליינה, פיליפ אדאמס שחקן פוטבול לשעבר, רצח שישה אנשים, לפני ששם קץ לחייו. אדאמס נולד ברוק היל, מקום שמכנה את עצמו "עיר הפוטבול של ארה"ב". הוא שיחק במכללת דרום קרוליינה, נדד מקבוצה לקבוצה במשך שש שנים ולא הצליח להגשים את הציפיות ממנו, פרש ויצא למסע הקטל. "20 השנים שבהן שיחק פוטבול ללא ספק תרמו לעובדה שאבחנו אותו עם שלב 2 של CTE", אמרה ד"ר אן מקי, ראש מרכז ה-CTE באוניברסיטת בוסטון, שבדקה את מוחו של אדאמס. "אני לא חושבת שזו הייתה התפרצות, אלא הידרדרות הדרגתית. הוא איבד את הזיכרון, הפך לאימפולסיבי, פיתח פראנויה. קשה מאוד לאבחן את זה, אבל זו לא התפרצות"
באוקטובר 2016 נבחרה הת'ר אנדרסון במקום העשירי בדראפט פוטבול הנשים באוסטרליה והחלה לשחק במדי אדלייד. שש שנים לאחר מכן, בגיל 28, אנדרסון, סטודנטית לפסיכולוגיה וחובשת צבאית, שמה קץ לחייה. משפחתה תרמה את מוחה לגוף הנקרא "בנק המוח של הספורט האוסטרלי", החוקר את ההשפעות ארוכות הטווח של פגיעות ראש של ספורטאים. אנדרסון הפכה לספורטאית הראשונה שה-CTE התגלה במוחה לאחר נתיחה.
הפתרונות לא מספקים
במשך שנים מיאנה הליגה להכיר בקשר שבין המחלה לבין המשחק. במשך שנים היא אפשרה לרופאי הקבוצות, רופאים שהיו מחויבים יותר לבעלי הקבוצות מאשר לבריאות השחקנים, לקבוע אם השחקן סובל מזעזוע מוח או לא. אבל התדמית של המשחק נפגעה. אנשים רבים מפסיקים לצפות במשחק, הורים מסרבים לשלוח את ילדיהם לשחק אותו. הליגה משקיעה רבות בניסיון לשפר את המצב על ידי הצבת רופאים עצמאיים לקביעת זעזועי מוח, עונשים כבדים יותר על תיקולים קשים, ובעשור האחרון שילמה הליגה יותר ממיליארד וחצי דולר פיצויים לשחקנים שנפגעו במוחם במהלך הקריירה שלהם.
אבל זה לא הספיק. שיין טמורה לא קיבל גרוש מהיחס הזה. הוא מעולם לא השתתף במשחק אחד ב-NFL, אבל הוא החליט לצאת ולנקום את נקמת אחיו הפגועים. הוא פגש בדרך את דידרול איסלאם, מהגר בנגלדשי, בן 36 שעבד כמאבטח כעבודה משלימה לשירותו במשטרת ניו יורק. איסלאם נרצח אחרי שהשיב אש. את ווסלי לפטנר בת ה-43, מנהלת בכירה בחברת ההשקעות בלקסטון, ודמות ידועה בקהילה האורתודוקסית בניו יורק, שהייתה בדרכה מחוץ למגדל כדי להיפגש עם עמית כלשהו לשתייה. לפטנר נרצחה בעת שהתחבאה מאחורי עמוד בלובי; את אלנד אטיאן בן ה-46, איש אבטחה שנפגע מהירי בעת שהתחבא מתחת לשולחן הקבלה. אטיאן ניסה להפעיל את מערכת ההתרעה שאמורה הייתה להשבית את תנועת המעליות במגדל, אבל נהרג לפני שהספיק לעשות זאת. ואת ג'וליה היימן שעבדה בחברת הנדל"ן שהייתה בעלת הבניין. את היימן הוא פגש בקומה ה-33 של הבניין, באגף הלא נכון.
לאף אחד מן הקורבנות לא היה קשר לפוטבול. ועדיין, הם מתו בגללו.
