המאמן אונאי אמרי, שחצב מים מהסלע בסביליה וזכה איתה בליגה האירופית שלוש פעמים, עושה את זה שוב. תחת הנהגתו השקטה והבטוחה, אסטון וילה עדיין במאבק על במקום הרביעי בפרמייר ליג – אבל גם בחצי גמר הגביע האנגלי וברבע גמר ליגת האלופות. האם מהעונה הזאת ייצא משהו? אולי.
בהתקפה הם איבדו את ג'ון דוראן לטובת הכסף הגדול של אל נאסר מסעודיה, אבל יש להם מגוון שחקנים כשרוניים, מקומיים וזרים (וכולם כשירים לשחק). ביניהם: אולי ווטקינס שמוכיח מדי שבוע שמגיע לו להיות בנבחרת, מרקו אסנסיו ששורף שטחים ורץ כמו סילון ומורגן רוג'רס, שחקן שכל עתידו לפניו. תוסיפו את מרקוס רשפורד שמתחיל להראות סימני חיים אחרי תקופה רעה מאוד במנצ'סטר יונייטד, הגנה מעולה (אמיליאנו מרטינס בשער, טיירון מינגס ואזרי קונסה באמצע) וקישור מהטובים שיש באנגליה (ג'ייקוב ראמזי והקפטן ג'ון מגין לצד הבלגים יורי טילמאנס ואמאדו אוננה) וקיבלנו קבוצה מושלמת.
מה הבעיה? שברבע גמר ליגת האלופות היא נגד פ.ס.ז', קבוצה מצוינת שאמרי אימן בשנים 2016-2018. ועדיין, אל תתפלאו אם וילה תעקוף אותה. ולמה? ראשית, כי איש לא מצפה ממנה לעשות זאת. שנית, היא מתבססת על "מלחמת התשה". כדורגל שמוציא ממך את המיץ וגורם לך להתנצל על כך שאתה חי. הוא לעיתים משעמם עד בלתי ניתן לצפייה, אבל הוא יעיל, ולפעמים עדיף לשחק ככה ולנצח מאשר לשחק יפה "בשביל האוהדים" ולחזור הביתה בידיים ריקות.
אל תתפלאו בכלל אם תראו שזאת תהיה הזוכה הגדולה של ליגת האלופות. אם יעברו את הצרפתים, הכל אפשרי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
