ברק בכר. המאמן של מכבי חיפה פוטר אתמול, פחות מ־24 שעות אחרי התבוסה בדרבי. לכאורה - תגובה קפריזית של מועדון כפוי טובה ובעל זיכרון קצר שאיבד את הצפון, מנוהל על ידי הרחוב, ושאר עלבונות שנוהגים לעלוב בכדורגל הישראלי. הרי העונה הזו הייתה כושלת גם אם מכבי חיפה הייתה מחלצת שלשום תיקו, אז על ערב רע במיוחד אחד להיפרד ממי שכבר הוכיח שהוא מסוגל לייצר הצלחה ארוכת טווח? התשובה היא כן. מכבי חיפה לא פיטרה את ערך הוויקיפדיה של בכר ולא זרקה את המאמן בתחילת עונתו הרביעית אחרי שלוש אליפויות בגלל משחק אסוני אחד, אלא את המאמן של הקדנציה השנייה, שלפחות בפריזמה של מכבי חיפה המשותף לו ולגרסתו הקודמת הוא מספר תעודת הזהות בלבד.
אפשר להתווכח אם היה צריך להשיק את הקדנציה השנייה, אבל קשה לשכנע שלא היה צריך להפסיק אותה. בין בכר 1.0 לבכר 2.0 אין הרבה קווי דימיון. המאמן שהמעלה הגדולה ביותר שלו, יותר מתעלולים טקטיים, הייתה השליטה המוחלטת בסגל וניהול כוח האדם, הוציא תחת ידיו בדרבי קבוצה אבודה, אוסף קושרי קשר על סף הסבוטאז'. הם לא עשו דבר בכוונה, אבל זה רק הופך את זה חמור יותר - המיאוס והתלישות היו אותנטיים. להתבזות שכזאת הם היו מסוגלים אפילו בלי להתכוון. קבוצות טובות אמורות להתגבש ככל שהעונה מתקדמת. מכבי חיפה של העונה יצאה לא מי יודע מה מהמפעל, ומאז רק הלכה ונהפכה גרועה יותר.
התבוסה להפועל חיפה הייתה אירוע קיצון, שהתגובה אליו הייתה חייבת להיות קיצונית. הדבר קרה - האדמה רעדה והבניין נפל. אם מכבי חיפה הייתה מחליטה שהיא מתעלמת מרעידת האדמה ומשאירה את בכר, זה לא היה מבטל את רעידת האדמה - זה רק היה קובע שהיא לא הגיבה לה. הקושי בבניית הבניין מחדש אומר שצריך להמשיך להתגורר היכן שהתקרה והרצפה נפגשו? האם הפרידה מבכר היא התפתחות טובה מבחינתה של מכבי חיפה? האם יש לה בחיוג המקוצר מחליף שבהכרח יעשה עבודה טובה יותר? לא בטוח. אולי אפילו בטוח שלא. בניגוד לאמירה המקובלת, יכול בהחלט להיות שיש אנשים שאין להם תחליף, אבל בכר כמאמן המתאים ביותר למכבי חיפה זו מציאות שכבר לא קיימת. גם הוא, כמו מחליפו יהא אשר יהא, לא יהיו בכר האידיאל מהקדנציה הראשונה. יכול היה להיות נהדר, שפוי ובוגר מצידה של מכבי חיפה לדבוק בבכר אלמלא התבוסה בשבת, 5:0 להפועל חיפה בדקה ה־52, אבל מה לעשות והייתה התבוסה שלשום, המעליבה ביותר של מכבי חיפה מזה עשורים? להעניק לבכר את ההזדמנות להיות אחראי על פירוקה ובנייתה מחדש של הקבוצה - דבר שמתבקש בלי קשר לזעזוע הניהולי ומקצועי או לתבוסה בדרבי - זה דבר שאפשר היה לעשות עד לשריקת הפתיחה. לא לאחר שריקת הסיום.
גל אלברמן. בכר הוא כליא הברק של המנהל המקצועי. אם נדמה למישהו שאלברמן חטף אש השנה, אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם על הקווים היה ניצב מישהו בפרופיל נמוך יותר. הכישלון של מכבי חיפה הוא עצום, וככזה צריך לכבד אותו בהשלכה על מטרה במאסה גבוהה במידה שווה. אם המאמן היה מרקו בלבול, לדוגמה, המאסה המדוברת הייתה של אלברמן ולא של האיש על הקווים. אלברמן היה כתובת ליותר חצים בעונה שעברה מאשר העונה. פיטוריו מפתיעים יותר מאלו של בכר.
האחריות של בכר ניכרת ביומיום של מכבי חיפה, במשיכות המכחול שיצרו תמונה לא ברורה - המוכנות הלקויה למשחקים החשובים, איבוד העשתונות, הג'אגלינג הטקטי הלא־קוהרנטי והפריכות המנטלית, ואילו של אלברמן - במסגרת נעדרת הקווים הישרים, או הקווים בכלל.
לזכותו של אלברמן יאמר שהוא הגיע למכבי חיפה נטולת צורה ומבורדקת להחריד, ועיצב ממנה את אחת השושלות המרשימות בתולדות הכדורגל הישראלי. לגנותו יאמר שהוא עוזב אותה כשהיא לא רחוקה מזו שהייתה כשפגש בה לראשונה. הוא משה מיוחד. הוציא את ישראל ממצרים, ואז שם לה בווייז "סיני". חצי משחקני הסגל שלה - דולב חזיזה, עלי מוחמד, עבדולאי סק ועוד - היו צריכים כבר לעזוב. חצי אחר - שריף כיוף, הזרים - לא היו צריכים בכלל להגיע. פרט לדיא סבע, אין היום שחקן אחד במכבי חיפה שנמצא בה בזמן הנכון. הנפילות עם הזרים הן משמעותיות, אך זה קורה לכולם. מה שלא יכול לקרות הוא שמכבי חיפה תצטרך לעבור בקיץ הקרוב מהפכה שלישית בשנתיים. מהפכת מסאי דגו הולידה את מהפכת בכר השנייה ועכשיו דרושה מהפכה נוספת. לפחות זה כבר לא כאב הראש של אלברמן.
יעקב שחר. עד 120 בבריאות איתנה, אבל גם שחר, 84, לא נעשה צעיר יותר. שלוש האליפויות הרצופות היו יותר משושלת - הן עוררו תחושה מזככת של תיקון ומציאת דרך שאבדה עבור בעלים שהמציא מועדון, לפחות ברמה ההישגית, וראה איך האימפריה שלו הופכת לחול. כעת נדמה ששחר נמצא על סף חזרה אל אותה מערבולת. הוא לא יכול להרשות לעצמו שיידרשו עוד שמונה שנים כדי להיחלץ ממנה.
כשם שהמעמד של בכר מקשה להאמין שלא הייתה לו אמירה בבחירת הזרים למרות שיש מנהל מקצועי, כך גם במקרה של שחר - השנתיים האחרונות הן לא רק מעשי ידיהם של האנשים שמינה, אלא הכיוון אליו גם הוא ניווט את הספינה. הוא עומד בראש מערכת ששברה ימינה בקיצוניות עם השקת הקונספט של מסאי דגו ושחקני הנוער, סטתה שמאלה בחדות עם החזרה לבכר, ובסוף מצאה שאין לה מושג איפה היא נמצאת. מצבה של מכבי חיפה היום גרוע כמו שהיה בשיאו של העשור השחון - היא צריכה למצוא מנהל מקצועי ומאמן חדשים שיבחרו שחקנים חדשים. היא בנתה פירמידה שלמה, הגיעה לשפיץ, ובדיוק כשחשבה שהיא יכולה לעמוד עליה ולנופף בדגל, היא נפלה למטה. עכשיו היא שוב צריכה להתחיל מאבן הפינה. הרקורד הלא־מוצלח שלה בתחום הארכיטקטורה ב־15 השנים האחרונות - הרבה יותר כישלונות מאשר הצלחות - לא מנבא טובות לגבי סיכוייה.
הפרדוקס הגדול של שחר הוא שהבעלים הכי יציב בכדורגל הישראלי מנהל מערכת קפריזית ומעורערת, על גבול חוסר הביטחון, שגם שלוש אליפויות רצופות לא הספיקו כדי שתאמין שהיא יודעת מה היא עושה. בצדק. היא לא יודעת.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.05.25
