במהלך חודש מאי טסתי לבדי לאירופה, כדי לראות כדורגל איכותי – וגם כדי לנקות קצת את הראש מהמילואים. בכל אצטדיון שאותו ביקרתי ניסיתי להבין את ההבדלים בין הכדורגל האירופי לבין זה הישראלי.
צפיתי בארבעה משחקים: אחד בליגה האיטלקית (סרייה א'), אחד בליגה הספרדית (לה ליגה), ושניים בפרמייר ליג האנגלית.
אינטר – ורונה
המשחק הראשון היה באצטדיון סן סירו, בין אינטר לוורונה. זה היה משחק די פושר, כנראה בגלל הרכב חסר שבו בחר אינזאגי, בשל חצי גמר ליגת האלופות שהמתין בהמשך. למרות זאת, אינטר ניצחה 0:1 משער של אסלאני בפנדל.
הגעתי לאצטדיון במטרו מהמרכז, עם כרטיס תלת־יומי שעלותו 15 אירו. מחוץ לאצטדיון היו דוכני אוכל ומרצ'נדייז רבים של אינטר. מחירי האוכל והשתייה נעו בין 5 ל־7 אירו. בירה בתוך האצטדיון תעלה 6 אירו. ישבתי בטבעת השלישית והגבוהה ביותר – היו לא מעט מדרגות, אך התצפית על המגרש הייתה טובה והיה קל לזהות את השחקנים. האווירה הייתה מצוינת – הקורבה נורד לא הפסיקו לשיר ולהניף דגלים. האצטדיון נגיש לבעלי מוגבלויות, במיוחד באזור שער 11, ויש חניות ייעודיות לנכים.
ברצלונה – ריאל מדריד
המשחק השני היה אולי המשחק הטוב ביותר העונה – הקלאסיקו הגדול. ברצלונה ניצחה 4:3 את ריאל מדריד, במשחק לפנתיאון. שערים של אריק גרסיה, צמד של ראפיניה ושער מדהים של לאמין ימאל – לעומת שלושער של אמבפה מהצד השני, שלא הספיק.
האצטדיון נמצא רחוק מהמרכז – יותר משעה הליכה – אז לקחתי מונית מהרמבלס עם שלושה ישראלים שפגשתי. הנסיעה עלתה לנו 20 אירו ביחד. גם בחזור לקחנו מונית, בעלות כפולה – ועדיין עדיף מלרדת מההר החשוך ברגל.
סביב האצטדיון היו דוכני מרצ'נדייז ובירות (5 אירו בערך), אך אסור להכניס בירה פנימה – שופכים אותה בכניסה. בפנים, הבירה עולה אותו דבר, אך יש refill. אם מחזירים את הכוס – מקבלים 2.5 אירו החזר.
ישבתי בטבעת העליונה, ליד הקרן, בחצי שבו הובקעו מרבית השערים. הראות הייתה מצוינת. עם עליית השחקנים חולקו דגלים לאוהדים, וההמנון של ברצלונה יצר רגע מרגש במיוחד. עובדי מועדון הניפו דגלים ענקיים כל המשחק, והאווירה הייתה פשוט מחשמלת.
לגבי נגישות – לא בדקתי, אבל בקאמפ נואו שייפתח מחדש צפויים להיות אזורים מונגשים לחלוטין. אגב, לקוראים הצעירים – מועדוני הלילה ליד הנמל (כמו Pacha ו־Opium) מומלצים מאוד.
מנצ׳סטר סיטי – בורנמות׳
המשחק השלישי היה באנגליה – משחק של מנצ'סטר סיטי מול בורנמות׳. זה היה משחק מרגש במיוחד: ניצחון 1:3 של סיטי, כולל שער העונה בפרמייר ליג של עומאר מארמוש. זה היה גם משחק הפרידה מקווין דה בריינה והחזרה של רודרי להרכב.
רכשתי ואוצ׳ר שבועי לחשמלית – חשוב כשיש שני משחקים בעיר בשני אצטדיונים שונים. הנסיעה לאצטדיון ארכה כ־15–20 דקות, אך ביציאה חיכינו כחצי שעה בתור לחשמלית.
מחוץ לאצטדיון איתיחאד יש דוכנים, מרצ'נדייז ובארים. בירה בפנים תעלה 3 פאונד לחצי ליטר, 6 פאונד לפיינט. צ׳יפס יעלה בין 4 ל־5 פאונד. שימו לב: בפרמייר ליג אסור להכניס בירה ליציע – מדובר בעבירה פלילית. האווירה הייתה מחשמלת – סרטונים של דה בריינה, כרזות ענק וטקס פרידה מרגש מאוד. אוהדי סיטי לא הפסיקו לשיר לאורך כל המשחק. האצטדיון מונגש – חמש כניסות לבעלי מוגבלויות מסומנות בבירור, וכן חניות נכים.
מנצ׳סטר יונייטד – אסטון וילה
המשחק האחרון היה באולד טראפורד, בין מנצ׳סטר יונייטד לאסטון וילה. להפתעת רבים, השדים האדומים הציגו יכולת מרשימה וניצחו 0:2 – תוצאה שפגעה בסיכויי וילה להעפיל לליגת האלופות.
גם כאן השתמשתי בחשמלית – הדרך העיקרית להגיע למשחקים באנגליה. הנסיעה לקחה כ־10–15 דקות. מומלץ מאוד לא להגיע עם תיקים – המאבטחים מקפידים, וזה יכול לעכב את הכניסה.
ישבתי ביציע המזרחי ע"ש סר אלכס פרגוסון – יציע מקורה, ראות מצוינת על הדשא. גם כאן – אזורים נגישים כמעט בכל יציע, וביציע הצפוני יש שטח ייעודי ומרווח לכיסאות גלגלים, כולל חניות נכים.
הבירה בתוך האצטדיון עולה 3.80 פאונד, והמאכלים החמים נעים בין 4.80 ל־5.30 פאונד. שוב, חל איסור מוחלט להכניס בירה ליציע – זו עבירה פלילית.
לסיכום
ברור לגמרי – האווירה סביב משחקים באירופה שונה לגמרי מזו שבארץ. אם יתירו כניסת בירה ליציעים בישראל – אני מאמין שזה ייצור חוויית אוהדים טובה יותר, מלאה ריגוש, ואולי אפילו תרים את הכדורגל המקומי מדרגה.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
