מכבי ת"א נתנה השבוע שיעור כואב להפועל ירושלים והפועל ת"א, אבל אם הן ילמדו ממנו, זה עשוי להיות שווה להן הרבה כסף. ההפסדים של מכבי ביורוליג גרמו ליריבות לחשוב שהן יותר טובות ממנה ושאפשר יהיה להתמודד מולה בכלים הרגילים שלהן. אפשר להבין מאיפה נבע הרעיון. ירושלים הרי ניצחה את מכבי בליגה. אבל כשזה מגיע למשחקים של להיות או לחדול, זה המבחן האמיתי.
שתי הקבוצות האלה הפסידו את המשחק עוד לפני הפתיחה בגלל חוסר ההבנה של מה נדרש כדי לנצח ברמות הגבוהות. והרמות האלה זה לא משחקים נגד אלופת הונגריה או נגד אולם של בן שרף. אלה המשחקים שממתינים לך בחצי הגמר ובגמר של היורוקאפ. לשם מגיעות לרוב קבוצות ספרדיות עם הרבה מאוד גובה והגנה קשוחה ברמה שבה לא נתקלים בארץ או במדינות שאינן מעצמות כדורסל. וזה בדיוק סוג הקבוצות שהפועל ת"א והפועל ירושלים יצטרכו לנצח כדי להשיג את המטרה החשובה היחידה שלהן העונה: זכייה ביורוקאפ והעפלה ליורוליג.
הפועל ת"א הפסידה בחצי הגמר עם ההחלטה לא לרשום למשחק את מרקוס בינגהאם. מצד אחד, הגיוני. הכדורסל שניצח להם עד עתה משחקים הוא הסמול-בול שמבוסס על זריזות גארדים, חדירות וקליעות משלוש. אבל אם אתה לא גולדן סטייט, לכדורסל הזה יש תקרת זכוכית. והשבוע קראו לתקרה הזאת רומן סורקין.
בעוד שמכבי שיחקה כל הזמן עם שני גבוהים אמיתיים, שתי האדומות שיחקו עם גבוה אחד ועם חיקוי של גבוה. תומר גינת הוא 4 נהדר בליגה שלנו, אבל ברמות הגבוהות הוא בממדי גוף של שחקן בעמדה מספר 3. אותו דבר נכון גם לגבי כריס ג'ונסון. אז מכבי פשוט שיחקה פנימה. מול הפועל ת"א זה הלך קצת פחות טוב, כי תמיר בלאט לא קלע ואפשר היה לצופף את ההגנה. מול ירושלים התסריט חזר על עצמו במחצית הראשונה, אבל ברבע השלישי, ברגע שבלאט התחיל לצלוף, כבר לא ניתן היה להביא בזמן עזרות על הגבוהים של מכבי, והם עשו טיילת מתחת לסל של ירושלים.
זה היה מבחן גדול לשני המאמנים של שתי המאוכזבות של השבוע: האם ללכת על היתרונות שלך או לבנות מערך שמטפל טוב יותר בחסרונות שלך. שניהם בחרו בדרך הראשונה, ונכשלו.
4 צפייה בגלריה
הפועל ירושלים לא הצליחה לעצור את הטיילת הצהובה מתחת לסל שלה. רומן סורקין
(צילום: עוז מועלם)
קטש: "אחד התארים הכי מיוחדים"
(באדיבות ONE)
הפועל ת"א שיתפה את ג'ו רגלנד ואת מרקוס פוסטר ולא את בינגהאם. אז היא הרוויחה תיאורטית יותר קליעה ומהירות, והפסידה מסה מתחת לסל. האם ים מדר ובר טימור לא היו מסתדרים בלי רגלנד כמוביל כדור? כנראה שכן. האם הנקודות של פוסטר הן מפתח כל כך חשוב להצלחה של הפועל? תרשו לי לטעון: מול קבוצות רציניות - לא.
מישהו מופתע?
במשחקים כאלה, ברמות האלה, מה שמנצח זה גובה והגנה. תראו את מכבי, כל ההפסדים שלה ביורוליג נובעים מהגנה לא מספיק טובה. אז הפועל ת"א נתנה לרוקאס יוקובאיטיס לחגוג כי היא התעקשה לשחק עם יצרני הנקודות שלה במקום להצמיד אליו את גיא פלטין. והיא איפשרה לגבוהים של מכבי לחגוג כי היא לא שיתפה את בינגהאם ונמנעה מלשים את ג'ונתן מוטלי ביחד עם ברונו קאבוקלו, דבר שהיה אפשר לעשות הרבה יותר אם היה עוד גבוה בסגל.
ירושלים, מצידה, לא שיחקה בשום שלב עם ג'סטין סמית ואוסטין וויילי ביחד. אפילו לא דקה. אז מישהו מופתע מזה שמכבי שלטה מתחת לסלים באופן מוחלט? זה לא היה כוחות בשום שלב. עכשיו, שיהיה ברור: אני מבין לגמרי למה יונתן אלון שיחק בהרכבים האלה. זה מה שהצליח לו עד עכשיו. ולאורך העונה גם היו חסרים לו שחקנים כדי לשחק ולתרגל כדורסל שמתבסס על משחק פנים. האם ההסבר הזה מנחם מישהו בירושלים?
כמה פעמים נטען נגדי שדברים שאני כותב הם "חוכמה בדיעבד". למזלי, הפעם התבקשתי לכתוב סיכום של הדרבי בחצי הגמר ופרשנות לקראת הגמר. מי שמעוניין יכול לראות ש"הזהרתי" שכדי לעצור את מכבי, ירושלים תהיה חייבת לשחק עם שני הגבוהים שלה ביחד, עם ג'ונסון בעמדה מספר 3 ועם יובל זוסמן בעמדה מספר 2. למה? ציינתי בין היתר שיוקובאיטיס הוא גארד גבוה מאוד, שנמצא בכושר אדיר, ואין בירושלים אף אחד שיכול לעצור אותו חוץ מזוסמן. ובעמדה 3, טאריק פיליפ לא יכול לשמור על ליוואי רנדולף ולכן זה חייב להיות ג'ונסון. ומול הגבוהים של מכבי לא מספיק גבוה אחד. הכל ממניעי הגנה.
כתבתי מפורשות שציוותים הגנתיים לא נכונים עלו להפועל ת"א במשחק, ושלירושלים אסור לחזור על הטעויות האלה. ומה עשה יונתן אלון? נתן לג'ארד הארפר לשמור על יוקובאיטיס. עזבו שזה חסר סיכוי, אבל למה שהכוכב ההתקפי שלך יהיה בסכנה לצבור עבירות ויותש בהגנה. למה לא לתת לו לשמור על בלאט? זה כבר באמת היה מוזר.
אבל בואו נהיה עם הפנים קדימה: שתי האדומות חייבות לעבור מיד לשחק עם שני גבוהים בחמישייה, ועם גינת וג'ונסון בעמדה מספר 3. נכון, זה יהיה פחות יפה לעין. נכון, זה אולי יהיה קשה יותר בליגה, כי שם יש הרבה שחקנים זריזים. אבל הליגה לא משנה וזו לא תחרות יופי. זה מה שאתם צריכים בשלבים הגבוהים של הזירה האירופית. שווה לשלם מחיר של הפסדים בעפולה ונס ציונה למען המטרה.
ולגבי מכבי: הרבה מחמאות. בלי ג'יילן הורד, אבל עם המון ביטחון אצל שחקני המפתח, ועם כדורסל ממושמע ומשוחרר כאחד. אחרי שבאמת ויתרו על היורוליג והפנימו שלא משנה אם יסיימו במקום האחד לפני אחרון או בזה שלפניו, השבוע באמת היה נראה שהשחקנים נהנים. יוקובאיטיס תפס סוף-סוף מנהיגות ומיצה את הפוטנציאל העצום שלו, סורקין נראה כמו שחקן ששווה את המשכורת שלו גם כשהתמודד מול גבוה שמרוויח יותר (מוטלי), רנדולף הוסיף קליעת שלשות לשאר האלמנטים שבהם הוא תמיד טוב, וטרביון וויליאמס, למרות שהמספרים לא מראים את זה, תרם המון. בלי ההגנה שלו על מוטלי מכבי אולי לא הייתה מגיעה לגמר.
בתמונה הגדולה: אלה היו יומיים של גאווה לכדורסל הישראלי, ותודה גם לבני הרצליה המצוינת על חלקה בעניין. נאחל לאחת מהישראליות לזכות ביורוקאפ ולהגיע ליורוליג, ושהפלייאוף בליגה יהיה לא פחות מרתק ממה שראינו בגביע.
פורסם לראשונה: 06:00, 14.02.25
