עונת הכדורסל מגיעה לנקודת הרתיחה שלה – הפלייאוף. זו התקופה שבה כל פוזשן, כל החלטה, כל היסוס – מקבלים משקל עצום. אבל בניגוד למה שנהוג לחשוב, הפלייאוף לא באמת מתחיל באפריל. הוא מתחיל הרבה קודם. באימונים, בהרגלים, בתגובה לקשיים, בהתמודדות עם לחץ לאורך כל העונה.
אם נביט על הפועל ירושלים כדוגמה, נוכל לזהות תבנית מדאיגה: במשק הראשון בחצי גמר הפלייאוף (מול הפועל ת”א), היה זה המשחק ה-17 של הקבוצה שהסתיים בפער של ארבע נקודות ומטה. ירושלים ניצחה רק שישה מהם. נתון חריג שמצטרף להפסדים צמודים גם ברגעים הקריטיים של העונה – רבע גמר היורוקאפ מול גראן קנאריה, הפסדים בליגה להפועל עפולה וקריית אתא – משחקים ששללו ממנה את המקום הראשון.
קשה לקרוא לזה מקריות. כשאותו דפוס חוזר שוב ושוב, במיוחד ברגעים החשובים – מדובר כבר במשהו עמוק יותר. זה לא רק ספורט. זו פסיכולוגיה.
כשלא בונים הרגלים – נופלים בלחץ
העונה הסדירה היא זמן האימון המנטלי של קבוצה. משחקים צמודים, לחץ של קהל, חזרה מפיגור – הם השיעורים הכי חשובים שצוות מקצועי צריך להפיק מהם לקחים. מי שלא מתרגל התמודדות עם לחץ ברמה הרגשית והקבוצתית – יגלה ברגע האמת, שבזמן שהלב דופק מהר, הידיים רועדות.
קבוצה שלא יודעת לסיים משחקים צמודים – היא קבוצה שאין לה שפת “קלאץ’”. בלי שפה משותפת לרגעי לחץ, מתחילים החיפושים אחר הגיבור. והבעיה היא שכשמחפשים גיבור, מאבדים קבוצה.
הפסיכולוגיה של הרגע: שליטה פנימית מול תגובתיות
כפסיכולוג ספורט, אני רואה שוב ושוב את ההבדל בין קבוצה עם תשתית מנטלית לבין כזו שמסתמכת על כישרון. כששעון המשחק נכנס לדקות ההכרעה, רק קבוצה עם שליטה פנימית תדע לנהל את עצמה – טקטית, רגשית וקבוצתית. קבוצות מגיבות – מתפרקות.
כך למשל קרה בפוזשן האחרון של המשחק מול גראן קנאריה – ירושלים ירדה מפסק זמן, בהפרש של נקודה, עם תרגיל ברור. אבל הלחץ, הקהל, העובדה שמדובר במשחק הדחה – כל אלו ״חנקו״ את הביצוע. הכדור לא אומנם הגיע לשחקן המיועד, אך התרגיל נשבר, וההזדמנות חלפה. הדקות האלה שייכות לקבוצות שמתרגלות אותן כל השנה – לא רק על הלוח, אלא גם מנטלי.
הפלייאוף הוא לא מבחן. הוא תוצאה. כשקבוצות נכנסות לפלייאוף, הן לא באמת נבנות – הן נחשפות. מי שהתאמנה לשחק תחת לחץ, תדע לשרוד סדרה קשה. מי שלא – תגלה מהר מאוד שהכישרון לא מחפה על חרדה, על חוסר תקשורת, על בלבול בהחלטות.
“יש רגעים שאתה מבין שמה שלימדת באוגוסט לא מספיק”, אומר מאמן בליגת העל שביקש להישאר בעילום שם. “שחקן שאתה רגיל לסמוך עליו פתאום קופא. מישהו אחר לוקח זריקה שאתה לא תכננת. כשאין עוגנים מנטליים – אתה מאבד שליטה. זו לא בעיה של שיטה. זו בעיה של הכנה מנטלית.”
המסקנה: לאמן את הפלייאוף כל השנה
קבוצות צריכות להפסיק להתכונן רק “לטקטיקה של הרגע” ולהתחיל לבנות “מנטליות של הרגע”. זה מתחיל עוד בתחילת העונה – בבניית שגרות של שיח קבוצתי, בחיזוק שחקני מפתח בניהול לחץ, ביצירת סימנים מוסכמים לרגעי חירום.
הפועל ירושלים, כמו קבוצות רבות אחרות, סובלת פחות מבעיה מקצועית – ויותר ממחסור בשריר מנטלי. השריר הזה לא נבנה לבד. צריך לאמן אותו. כל השבוע. כל העונה. וכל עונה. אם רוצים לנצח בפלייאוף – צריך לחיות את הפלייאוף כל השנה.
הכותב הינו פסיכולוג בתחום הספורט מלווה מועדונים, קבוצות ונבחרות בארץ ובאירופה .
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
