בפברואר האחרון ביקש תמיר בלאט להשתחרר מחלון מוקדמות יורובאסקט 2025 בטענה לכאבי גב, ואף פרסם סטורי מרגש על “פציעה כרונית”. הבעיה? זו לא הייתה הפעם הראשונה. שלושה חלונות מוקדמות ברצף - נובמבר 2024, פברואר 2025 וזה שלפניו - הסתיימו בדיוק באותה תבנית: זימון, צילום MRI, שחרור, וספין תקשורתי על “רק אני יודע כמה אני רוצה להיות שם”.
לפני שמישהו יטיח בי “אבל הוא באמת פצוע”, אזכיר שחודש-חודשיים לאחר כל חלון כזה בלאט שב לפרקט יורוליג כאילו דבר לא קרה. אולי גב־העל שמחזיק 35 דקות מול אלבה ברלין מתאייד בדיוק כשמניפים את דגל ישראל?
להיות חלק מהנבחרת זו אינה עמדה בגיליון סטטיסטיקה. זו אמירה: אני מוכן לשים בצד חוזה, דקות משחק ואף סיכון בריאותי כדי לשמוע את התקווה עם סמל המדינה על החזה.
כששחקן מוביל מסמן לנבחרת “זה אופציונלי”, הוא מרוקן את המעמד מסולידריות – ומעניק גושפנקה לאחרים לחפש פרצות. מי שמגיע רק כשהתאריכים נוחים או כשהביטוח הפרטי אישר, משדר שהדגל הוא עוד חברת גיימינג שמשלמת על תאי צפייה לשימוש לקוחותיה. וזה, חברים, מסוכן יותר מגב תפוס.
כדורסל זה חשוב, אבל ערכים חשובים יותר. כן, בלאט הוא פאס-פיינדר משובח, שחקן קבע ביורוליג ומבין פיק-נ-רול טוב מרובנו. יחד עם זאת, השיקולים בזימון לנבחרת צריכים להיות מורכבים יותר.
מי שמאמין שהחמישייה צריכה להיקבע רק על פי מדדים מקצועיים, מוזמן לחזור לימים של תחילת שנות ה-2000 עת כוכבים רוסים רבים בשיאם סירבו להגיע לנבחרת הרוסית – ושם זה הסתיים בפירוק התאחדות הכדורסל המקומית. אנחנו עוד לא שם, אבל הלך-רוח של “בא לי – אבוא; כואב לי – אחמוק” מדרדר אותנו לשם.
ומה עכשיו?
בתקופה שבה מדינה שלמה רעבה לנבחרת מחויבת ומאוחדת, אין מקום לשורט-קאטס או בק-דור במדים הלאומיים. יש מספיק גארדים – חלקם אולי פחות נוצצים, אבל יותר רעבים וראויים ללבוש כחול לבן. כאלה שגם במוקדמות האפרוריים יותר אך מרווחים פחות מבחינת עומס משחקים, התייצבו לדגל בלי היסוס. כמאמר המשפט: ״רק הנושם אבק דרכים, יזכה לשאוף אוויר פסגות״.
ולתמיר, הדלת לא נסגרה – היא פשוט דורשת קוד כניסה אחר:
1. הגעה לכל חלון, גם אם זה על הספסל לעודד את חבריו.
2. שקיפות רפואית מלאה (לפיב”א, לא לאינסטגרם).
3. אמירה פומבית ברורה שהנבחרת מעל הכול – אפילו מעל החוזה הבא באירופה.
כשימלא את שלושת התנאים האלה – נקבל אותו באהבה. עד אז, מקומו לא בנבחרת, כזיכרון לכך שהמדים הם זכות לפני שהם פריבילגיה מקצועית.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: [email protected] בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
