פרק הבכורה של פודקאסט הכדורסל החדש - "MatchUp" עם פיני גרשון ואהרל'ה ויסברג
הפועל תל-אביב ממשיכה לחלום, כשהניצחון אתמול על פרטיזן בלגרד (84:97), העלה אותה למאזן 1:6 והותיר אותה במקום הראשון ביורוליג.
נכון, הפועל כיוונה מראש לשמונה הגדולות של המפעל, אבל מקום ראשון זה כנראה דבר שמפתיע גם את האופטימיים באנשיה. וגם אם הגרלת המשחקים זימנה לה עד עתה יריבות נוחות בהרבה מאלה שקיבלה מכבי, זה עדיין הישג מאוד מאוד מרשים.
התוצאה קצת מרמה: זה היה אולי המשחק הקשה ביותר של הפועל העונה. למה? כי פרטיזן קבוצה שנורא דומה לה. גבוה אתלט ונייד בעמדת הציר, 4 מדומה שהוא יותר 3 (איש וויינרייט בהפועל, אייזיק בונגה בפרטיזן), שחקני חוץ מוכשרים, שומרים טובים, משחק עומד כמעט בלי מתפרצות, ומאמן שהוא הפיגורה הבולטת במועדון.
לרוב, הפועל מנצלת את השונות שלה כדי להפתיע את היריבות. העובדה שחוץ מהסנטרים כל אחד שם יכול לקלוע שלשות הופכת אותה לסיוט כי היא מענישה על כל חילוף לא חכם או סתם טעות הגנתית. פרטיזן עושה אותו דבר.
אנטוניו בלייקני קולע שלשות עם שומר על הפנים? אז גם סטרלינג בראון.
ההגנה של הפועל מתקשה מול חסימות בין גארד לבין הסנטר כי ברגע שאוטורו או מוטלי מתרחקים מהצבע, נוצר שם בור. אוברדוביץ' החכם הלך על התרגיל הזה פעם אחר פעם. מנגד, גם כשטייריק ג'ונס נאלץ לצאת על גארד אין מי שיחפה, ואיטודיס ניצל את זה כמובן.
3 צפייה בגלריה
שבעה שחקנים עם נתוני קליעה דו ספרתיים. שחקני הפועל ת"א אתמול
(צילום באדיבות הפועל ת"א)
קולין מלקולם מהווה חוליית חיסול הגנתית של איש אחד. אייזיק בונגה עושה אותו דבר עבור פרטיזן, כשאתמול שילם על זה את המחיר ואסיליה מיציץ'.
בקיצור, הרבה קווי דמיון. ובכל זאת, יש כמה הבדלים.
הפועל היא קבוצה עמוקה ומוכשרת, שמענישה אותך על כל שנייה של חוסר ריכוז. אתה גם לא יכול להשאיר אף אחד חופשי. אתמול קלעו שם שבעה שחקנים בדו-ספרתי: מלקולם 17, אוטורו 14, בלייקני 13, ג'ונס 12, בראיינט 11, וויינרייט 11, מיציץ' 10. סטטיסטיקה כזאת מוכיחה שהקבוצה לא תלויה באף אחד. גם כשהכוכבים לא פוגעים (אם יש שם משהו כזה חוץ ממיציץ'), יש מי שיחפה. אין דבר טוב מזה לקבוצה.
אז אחרי שהיא גמגמה, התקשתה, פיגרה, בכמה דקות בודדות בתחילת הרבע הרביעי הפועל ברחה ליתרון דו ספרתי שממנו פרטיזן לא חזרה.
הבדל בין קטש לעתמאן
בזה היא דווקא דומה לקבוצה אחרת: פנאתינייקוס, שעשתה בדיוק אותו דבר למכבי ת"א.
לצהובים היו במשחק עליות וירידות, הם עשו לא מעט טעויות, אבל ככלל, לאורך שלושה רבעים הם שיחקו חכם, ניצלו את היתרונות המועטים שיש להם על היוונים, קטש עשה התאמות טובות, חי את המשחק (למשל עם הזיהוי שטי ג'יי ליף מהווה מכשול מסובך יותר לקו הקדמי של היוונים מרומן סורקין), והוציא מהסגל שלו הרבה יותר ממה שעתמאן הוציא מסגל מוכשר בהרבה של פנאתינייקוס. מכבי הייתה צמודה, אבל שלוש דקות של חוסר ריכוז הגנתי ברבע הרביעי חיסלו אותה. בדיוק כמו שקרה לפרטיזן נגד הפועל.
התירוץ המיידי הוא "טוב, אבל יש לפנאתינייקוס סגל הרבה יותר עמוק וטוב. למכבי נגמר הכוח". אז בואו נראה מי שיחק כמה. צ'אדי עוסמאן: 37:50 דקות. קנדריק נאן: 32:45. חואן הרננגומז: 26:27. ובמכבי: ג'יילן הורד 32:03. אושיי בריסט: 26:54. טי ג'יי ליף: 24:00. אז למה שייגמר לשחקני מכבי הכוח? ואגב, כמה מתפרצות שטי ג'יי שורטס הריץ ועתמאן סיים זה מה שגמר את המשחק. עייף הוא לא היה.
אז אולי דווקא עתמאן צודק. הוא, כמדיניות של שנים, סוחט את הכוכבים שלו עד תום. אם הם טובים ובלי בעיית עבירות, הוא לא מוריד אותם מהמגרש. חלוקת כוחות זה לא בלקסיקון שלו. והנה, זה עובד.
כתבתי כמה פעמים שהחוסרים בסגל של מכבי יוצרים בעיה, ובטוקבקים העירו לי שזה רק תירוץ. אני לרוב לא מסכים עם זה, כשיש לך שתי חמישיות באותה רמה זה מאוד מועיל (ראו הפועל ת"א). אבל שיטת האימון של עתמאן מראה שאפשר לנצח גם עם רוטציה של שמונה שחקנים ועוד פירורים לשאר. זה כמובן לא מביא בחשבון פציעות, שמחייבות שיהיו רזרבות, אבל מעורר מחשבה לגבי ניהול המשחק האופטימלי בסגל מוגבל. אין לי פה תשובות ברורות. זו סוגייה לא פשוטה. אבל מה שברור זה שאת הנפילות הדי קבועות של מכבי ברבעים האחרונים אי אפשר לתרץ רק בעייפות.
ואולי התשובה באמת נמצאת אצל הפועל. מה יש שם, שגורם לקבוצה להתעלות בסיום משחקים צמודים? שיטה ברורה ושחקנים עם ניסיון, קור רוח ועמוד שדרה מברזל כמו מיציץ', אלייז'ה בראיינט, קולין מלקולם וכריס ג'ונס (שיכול להתפרע בדקות רגילות, אבל מתעלה בדקות ההכרעה). מכבי מחפשת רכש, וזה כנראה קריטריון שהיא חייבת לקחת בחשבון כשתעשה את הבחירות שלה: היא לא רק צריכה עוד כישרון, היא צריכה עוד מנהיגות.
