אם היו מחברים את כל איבודי הכדור של מכבי נתניה במחצית הראשונה מול מכבי ת"א, היה מתקבל הקשר 10 שכל כך חסר לאלופה. מסירה שמייצרת מצב הבקעה נקראת מסירת מפתח, אבל האם ישנו נתון שמכמת איבודים שמייצרים מצבי הבקעה עבור הקבוצה היריבה? כשיהיה, איך יקראו לו? עד שיוסכם על המינוח, אפשר לכנות אותו "אלמנט נתניה" על שם הופעת האימים של ההגנה שלה בבלומפילד.
קשה היה לקבוע בוודאות אם החולצה הלבנה לגופם של אביב קנריק, יובל שדה ורותם קלר היא חלק ממדי החוץ של מכבי נתניה או שמא התלבושת השלישית של מכבי ת"א. ההתעקשות הנאיבית של נתניה להניע כדור בתוך הבל הפה של דור תורג'מן, פטאצ'י, אושר דוידה ויוריס ואן אובריים – מעשה התאבדות ספורטיבי. עוד יותר משמכבי התעקשה לחיות, נתניה רצתה למות. בסדר גמור מבחינתה של מכבי – אם זה מה שנתניה רוצה, שכך יהיה.
ניצחון על קבוצה שאם הליגה נעצרת עכשיו היא אפילו לא בפלייאוף העליון לא יכול להיות הגדול ביותר של מכבי ת"א העונה, ואפילו אם בשלב מסוים אפשר היה להישבע שזה ייגמר בשביעייה. מכבי ת"א היא הרי היחידה שניצחה העונה את הפועל באר־שבע והיא כבר ניצחה את מכבי חיפה, אבל הניצחון על נתניה היה בכל זאת "הכי" משהו. אולי הכי טוב, אולי הכי חשוב, אולי הכי מרגיע. יש משחקים שחשיבותם ניכרת ברעש שנוצר בעקבותיהם, בעוצמת ה־"יששש". זה מול נתניה ראוי להימדד ברעש שלא נוצר בעקבותיו, בביקורות שנחסכו ובתלונות שנמנעו. מד התסכול של מכבי אופס.
אחרי ששמטה יתרון 0:2 מול טבריה, אחרי שהודחה מהגביע, רגע לפני שהיא משיקה רצף של ארבעה משחקים קריטיים בתוך 11 ימים בליגה ובאירופה – מכבי ת"א לא הייתה יכולה להרשות לעצמה, בשום פנים, לפשל גם מול נתניה. יצא הרבה יותר טוב מזה, משום שמכבי לא סתם "לא פישלה", היא השיגה מול נתניה שלוש נקודות ואת כל מראית העין שמעבר להן – ניצחון עוצמתי שדוחה ספקות, גם אם לא מסיר אותם לגמרי. רק שניים מתוך 19 השערים האחרונים שכבשה הובקעו במחצית הראשונה? אז הנה, שלושה כבר בראשונה; היא איבדה יתרון בשני משחקים ברציפות? אז הפעם ה־0:2 לא הפך ל־2:2 וה־0:1 ל־2:1, אלא ל־0:3 בתוך 30 שניות.
רק על תיבה אחת עוד נותר לסמן "וי". מכבי ספגה שער ב־12 מ־13 משחקיה האחרונים בכל המסגרות, והשמועה מספרת שבאימונים רועי משפתי מתאמן בלי שער מאחוריו כדי להעלות לו את הביטחון. 76 דקות זה החזיק מעמד. כנראה שאי־אפשר הכל.
אצילי מאפשר לבית"ר לעצור רגע ולנשום
לראשונה בחודש וחצי האחרונים, מאז הדרבי, פתחו ירין לוי ואיסמעילה סורו ביחד בהרכב בית"ר ירושלים. למה זה לא קרה במשך שבעה משחקי ליגה? אין מה לעשות – אי־אפשר להציב על אותו מגרש בו־זמנית את ירדן שועה, פטריק טוואמסי, דור מיכה, עדי יונה ומיירון ג'ורג' (או טימוטי מוזי), ושיישאר מקום גם ללוי וסורו. כדורגל משחקים 11 על 11, וצריך שיהיו גם כמה שחקני הגנה ושוער. אז ברק יצחקי עשה פשרה עם ההיגיון. כדי לקיים את האידיאל ההתקפי והאסתטי הגבוה ביותר של בית"ר, הוא ניסה לבדוק האם הבית שלו מסוגל להישאר על תילו גם אם יישען על שלושה עמודים ולא ארבעה כמקובל.
בזמן שהפועל באר־שבע בנתה את האמצע שלה מבטון, בית"ר הרכיבה את שלה מפלסטלינה. צבעונית אמנם, אבל פלסטלינה. נותר רק לתהות על מידת הקשר בין ההרכב הלא־מאוזן לקיום הלא־פרופורציונלי של בית"ר באותה תקופה – היא ניצחה 0:5 ואז הפסידה 4:1, ניצחה 2:3 בדקה ה־90 ואז קיבלה שוויון מעשרה שחקנים, חטפה שלוש מנתניה ונתנה שלוש למכבי חיפה, הובילה 1 על ריינה, אבל קיבלה רביעייה. ככה נראית קבוצה מתחכמת שלא רוצה לשחק בבת אחת עם הקשר 6 הכי טוב שלה (סורו) והקשר 8 הכי טוב שלה (לוי), אלא מנסה להמציא מחדש את הגלגל בתור משושה.
5 צפייה בגלריה
איתו, בית"ר יכולה להפיק מארבעה שחקני התקפה אפילו יותר ממה שניסתה במקור להשיג מחמיש. אצילי
(צילום: עוז מועלם)
באופן אבסורדי, דווקא צירופו של להטוטן פירוטכני נוסף לסגל, עומר אצילי, דחף את יצחקי להרפות מהפנטזיה ולשוב לקונבנציה. גם כי אצילי מחייב ממילא לערבב את החפיסה, וגם כי הוא איכותי מספיק כדי לאפשר לבית"ר לעצור רגע ולנשום – איתו היא יכולה להפיק מארבעה שחקני התקפה אפילו יותר ממה שניסתה במקור להשיג מחמישה. שני שערים בשני משחקיו הראשונים? אולי התרומה הגדולה של אצילי הוא בכך שהגיש ליצחקי סולם לרדת מעץ הטקטיקה. עם סורו ולוי יש לבית"ר אמצע לוחץ ומחלץ, ועם אצילי, טוואמסי, מיכה ושועה, אפילו כחלוץ, יש לה את כל מה שאפשר לבקש מהתקפה. זה ימנע מיצחקי להמציא המצאות, אבל אולי יביא תוצאות.
הפספוס של מכבי חיפה
יש חלומות שאולי מוטב לא להגשים, יעיד עבד יאסין, השוער השני של סכנין שהפך לשוער הראשון של בני־סכנין בעקבות פציעתו של מוחמד אבו־ניל. יאסין אפילו עצר פנדל מול מכבי פ"ת באמצע השבוע שעבר, וזו רק הוכחה לכך שפנדלים זה יותר קזינו מאשר כדורגל. כדי להצליח בתחום צריך אולי לדעת להמר, אבל לא מוכרחים להיות שוער.
עם כל הזהירות והרחמים המתבקשים, שהרי מדובר בבחור בן 20 שמכוון לכך כל חייו ויש סיבה מסוימת לכך שהוא ולא אחר הגיע להיות השוער השני של סכנין, אפשר בכל זאת לקבוע שזו הייתה כנראה ההופעה הגרועה ביותר של שוער כלשהו בליגת העל העונה. שוערים כבר ספגו חמישיות ואילו יאסין סיים את המחצית הראשונה עם שער חובה אחד בלבד, שגם הוא חולץ בקושי מציפורני ה־VAR, אבל אי־אפשר להאשים אותו שלא השתדל שיהיה אחרת – בשער אחד שנפסל הוא יצא לתפוס כדור ותפס אוויר, ובפעם השנייה, בגול שאושר, הוא פיספס אפילו את האוויר.
אבל מילא יאסין, שהוא בסך הכל השוער השני של סכנין. מה ייאמר לגנותה של מכבי חיפה שכבשה מולו שער אחד בלבד, ובמחצית השנייה לא בדקה אפילו פעם אחת עד כמה הידיים שלו רועדות? הפספוסים שלו הם כלום לעומת האופן שבו חיפה פיספסה אותו. כל כך הרבה שאלות בעניינה, ונדמה שכבר אין טעם לחפש תשובות. לא פשוט לשפר משהו שלא עובד, אבל קשה לא פחות לקלקל אותו. זה הסיפור של חיפה מול סכנין - ההרכב היה חלש (הפציעות חשפו את הבנייה הלקויה), אבל החילופים החלישו אותו אפילו יותר. מחמוד ג'אבר בקו ימין ואריק שוראנוב שכבר שכח מה הצבע של החולצה – מכבי חיפה אבודה, וכל משלחת חיפוש בעקבותיה רק גורמת לה להיאבד יותר.
פורסם לראשונה: 01:30, 19.01.25
