הפועל באר-שבע עושה דבר מעניין העונה: היא לא בונה על ישראלים, ועד כה זה מצליח לה בצורה לא רעה בכלל: מקום ראשון מפתיע וקבוצה שלעיתים קרובות משחקת כדורגל שלא הגיע מפה. לחץ גבוה שמניב רביעיות במשחקי צמרת, יחד עם יכולת לנצח גם 0:1 "קשה" כשצריך, כמו למשל אתמול מול מכבי פ"ת המסתגרת.
ההחתמה של יורי מדיירוש וההתלהבות העצומה מהרזומה שלו מספרות את כל הסיפור שלה. לא עומר אצילי ולא גיא מלמד יביאו לה את הצלחת, אלא שחקנים ששמעו על ישראל בפעם הראשונה כשהסוכן שלהם סיפר להם על ההצעה (מלבד קינגס קאנגווה, שהיה בקבוצת הנוער). מדיירוש היה עד לא מזמן כוכב בליגה הפורטוגלית והחליט ללכת אחרי הכסף של איחוד האמירויות. הוא שווה 3.5 מיליון יורו, הכי הרבה בליגת העל. על פניו, מדובר בהרבה יותר משחקן "שובר שוויון", אלא שחקן שישבור את הליגה. סרטון הביצועים שלו גורם לפנטז מה יהיה כשהוא יפגוש את ההגנות המחוררות כאן. גם ככה קבוצות מפחדות להגיע לטוטו-טרנר, וכשהן מגיעות הן מנסות לבזבז זמן כבר במחצית הראשונה.
כששחקן זר לא מתאקלם בארץ, אומרים עליו שהוא פשוט לא מכיר את הליגה. בבאר־שבע מוכיחים שהקלישאה הזאת לא נכונה. זר שלא מתאקלם מהר בקבוצת צמרת כנראה לא מספיק טוב בכדורגל. לוקאס ונטורה הבין שאין לו תחרות במרכז השדה כבר במחזור השלישי, כמה מחזורים אחריו פול גריטה הבין שהבלמים פה לא יודעים מה לעשות מול הפיזיות שלו. הוא יכול לדרוס אותם בדרך לשער, וכשהוא עולה לנגיחה אף אחד לא עולה איתו, כי לא לימדו אותם בנוער לעלות לכדורי גובה. חוץ מזה, שנים שמסבירים לנו שחלוצים כבדים הם לא טכניים אז אפשר לחפף בשמירה עליהם. על הביצועים הנקיים של קינגס קאנגווה נכתב מספיק, מדובר בשחקן שביום ממש טוב יכול להשתלב בפרמייר-ליג. גם הכוכב האדום בלגרד ראתה את הפוטנציאל, אם כי לא הצליחה לממש אותו. קאנגווה כל כך טוב עד שהוא לא צריך עזרה מאף אחד, הוא יכול לבשל לעצמו שערים.
משל חטואל
במקביל באר־שבע נפטרת מרוב הישראלים שהיו אמורים להוביל אותה. רותם חטואל היה שחקן משמעותי בתקופת אליניב ברדה, כשהגיעו זרים טובים לעמדות שלו הוא לא הצליח להתחרות בהם. גיא בדש היה כוכב בהפועל ירושלים ולא הצליח לקפוץ למדרגה הבאה. שי אליאס היה אמור להיות הקשר המוביל, אבל איפה הוא ואיפה לוקאס ונטורה. תומר יוספי היה צריך להגיע במעמד כוכב אחרי עונה מעולה בהפועל חיפה, והיום הוא באוקראינה. הדילול בסגל הישראלי לא ישנה כלום להמשך העונה, אף אחד לא יזיל על העוזבים דמעה.
הפועל באר־שבע מראה לנו שעם כל הכבוד לישראלים שמכירים את המנטליות, תמיד אפשר למצוא להם תחליף הרבה יותר טוב בחוץ. מישהו חשב שחטואל ימצא את עצמו בליגה הלאומית אחרי שביסס את עצמו? זאת הייתה אמורה להיות הקבוצה שלו עכשיו. אפשר לראות בכך משל מדויק לכדורגלן הישראלי הממוצע: קצת תחרות, מעט דרישות חדשות והוא נשבר. רוצה ללכת למקום אחר שבו הוא ירגיש שאוהבים אותו, שמאמינים בו, מחבקים אותו וכל הקלישאות הללו. רוב הזרים פשוט באים לעבוד.
באר-שבע מורידה את האוויר מהבלון שנקרא הכדורגלן הישראלי, ומוכיחה שלא צריך "ישראלים בכירים" כדי לרוץ לאליפות. ההילה שאופפת אותם לא תמיד קשורה למציאות. יש עולם שם בחוץ, לא כל כך רחוק מליגת העל, ולקבוצות יש שישה מקומות למלא. אם אתה פוגע בול, הרווח הוא עצום. הבאת שחקן טוב בלי גינוני הכוכבות המאוסים, צימצמת את האפשרות להפסיד בגלל האופי הישראלי שמרים את האף אחרי שני ניצחונות, ועל הדרך חסכת בתשלום מס. השאלה החשובה ביותר היא האם אפשר להתמודד על האליפות בלי לשלם לשחקנים ישראלים סכומים מופקעים? התשובה של באר־שבע היא "כן".
מדשדשת באדום
מה הפועל ירושלים רוצה להיות כשהיא תהיה גדולה? לשרוד בליגת העל זה נפלא עבור קבוצת אוהדים, אבל כשמדובר בקבוצה עם קהל, הציפייה היא ליותר. האם היא תהיה לנצח סוג של אנדרדוג חמוד, פה ושם "תעשה" פלייאוף עליון, או שהיא רוצה להיות מעבר לכך? כי עם התוצאות שהיא משיגה העונה, היא לא תגיע רחוק. ברור שאין מה לדבר על אליפות בתקציב הזה, אבל לאן כל זה הולך? בניגוד להרבה קבוצות אחרות ברמת התקציב שלה, הפועל ירושלים מעוררת אמוציות. שונאים אותה, קוראים לה "קטמון" בזלזול, המאמן שלה זוכה לחיקויים, ויש גם כאלה שמעריכים את מה שהיא עושה. דווקא בגלל זה מצער לראות אותה מדשדשת בין מרכז הטבלה לתחתית. ייתכן כי דרוש רענון, מצד שני בלי זיו אריה - מי תהיה הפועל ירושלים?
מתקמבק בצהוב
מתחת לראדר, יוסי אבוקסיס חוזר. הוא הפך את המומנטום במכבי נתניה, וממאבקי הישרדות היא חזרה להיות מועמדת לפלייאוף העליון. אחרי עונה מסויטת שהייתה גומרת קריירה לכל מאמן אחר, אבוקסיס עוד עומד. איזה עוד מאמן היה יכול להתפטר מבית"ר ירושלים כדי לחתום בהפועל ת"א? רק אבוקסיס. איזה עוד מאמן היה שורד בליגה ולא נבעט לקריירת פרשנות? רק יוסי אבוקסיס. ממועמד לנבחרת ישראל הוא ריסק לעצמו את הקריירה - ועכשיו הוא קם מהמשבר, יחד עם מכבי נתניה. קבוצה עם אתוס של כדורגל התקפי. זה סיפור מדהים, איך שלא נסתכל עליו. נתניה הייתה נראית מרוסקת עד שהוא הגיע, הגורל שלה היה יכול להיות כמו של אשדוד וחדרה.
האם אבוקסיס מאמן ענק? לא, אבל הוא לא גרוע כמו שעשו ממנו בעונה שעברה. צריך להיות חזק נפשית כדי להיחלץ ממצב בו אתה האיש הכי שנוא גם ביציע המזרחי וגם בשער 5. אפשר לא להתחבר לסגנון, אבל אבוקסיס הוא אדם עקשן בצורה כמעט כובשת. הכדורגל הישראלי סלחן כלפי מאמנים שירדו ליגה וכולם מקבלים הזדמנות שנייה, ובמקרה של אבוקסיס היה נראה שהוא גמור. כרטיס לפלייאוף העליון הוא לא פרס ענק אבל בעונה הבאה, מי יודע? מדובר במאמן שזכה בשלושה גביעים, ונתניה מפנטזת על התואר הזה כבר שנים. זה תסריט שכבר כותב את עצמו.
לוקחים את הזמן
זה כבר בלתי נסבל, אי־אפשר יותר עם בזבוזי הזמן האלה, בעיקר במשחקים של הקטנות מול הגדולות. היחידות שמותר להן לבזבז זמן בליגת העל הן הקבוצות הגדולות, כשהן מובילות במשחקי עונה על קבוצות אחרות. יש להן לגיטימציה.
פורסם לראשונה: 01:30, 26.01.25
