כשובר גלים אחרון בהחלט המפריד בין העונה החולפת לעונה שתהיה, נמצא המשחק של הנבחרת הערב (שישי, 21:45) באסטוניה במוקדמות המונדיאל. לפניו – 2024/25. לאחריו – 2025/26. זו המשמעות הכמעט יחידה שלו – היותו גבול כדורגל המפריד בין עבר לעתיד. למשחק הידידות מול סלובקיה כעבור ארבעה ימים אין אפילו את החשיבות הזאת. הוא נטול כל משמעות, כפי שעולה מההחלטה לשחרר מהסגל שמונה שחקנים בכירים שייפלטו ממטוס הנבחרת בדרכו לבודפשט וינחתו כל אחד ביעד החופשה הנבחר שלו, מתאילנד ועד לאס־וגאס.
הרלוונטיות היחידה של המשחק מול סלובקיה, אם כך, היא בהיותו ספק סטרואידים לקורות החיים של מספר שחקנים. הם לעולם לא יהיו חלק מהנבחרת במשחקים החשובים, אבל בזכותו יכולים יהיו לספר שלבשו את המדים הלאומיים. גם זה חשוב, ולא בצחוק. הופעה בנבחרת ישראל היא חלום ילדות שמשחקים כמו זה נגד סלובקיה מסייעים להגשים.
ההפסד לנורבגיה במשחק ה"ביתי" בבודפשט גמר את הקמפיין הזה. רק מדומיינים, בעלי אינטרס או מכורים לקלישאות יטענו שכלום לא אבוד ושבספורט כבר קרו דברים מוזרים מאלה. הם צודקים עקרונית אבל טועים פרטנית. בספורט אולי כבר קרו דברים מוזרים מאלה, אבל לא לנו. ישראל תשחק את יתרת משחקיה במוקדמות המונדיאל מאותה הסיבה שאנשים מכבדים הסכמים – שחלילה לא יתבעו אותה.
נותרו אמנם עוד שישה משחקים, אך הם נעדרי כל תכלית מקצועית. יחד עם ששת המשחקים בליגת האומות שהיו אבודים מראש ויחד עם השישה שנותרו בקמפיין המוקדמות והם אבודים בדיעבד בעקבות ההפסד לנורבגיה, מתחוור ש־12 מתוך 14 המשחקים הרשמיים הראשונים בעידן רן בן־שמעון הם נטולי פאנץ', על סתם. הם כולם הכנה לקראת משהו שאולי, במקרה הטוב, יגיע במסגרת מוקדמות יורו 2028, שגם הוא עלול להתייתר בהפסד אחד. כל המהות של הנבחרת הזאת – להתכונן למשהו שלא מגיע. כשיש כל כך הרבה זמן להתכונן אבל מבחן אין, גם ההכנות מאבדות משמעות.
זה גורלה של נבחרת ישראל – להיות תמיד בשלב גיבוש צורה. מבטה תמיד מופנה לעתיד, אבל העתיד לעולם לא הופך להווה. הקמפיין הבא, ולא הנוכחי, הוא תמיד החשוב ביותר מפני שבו אי אפשר להיכשל. עדיין. כשם שקמפיין ליגת האומות היה הכנה לקמפיין מוקדמות המונדיאל, כך עכשיו קמפיין מוקדמות המונדיאל הוא הכנה לקמפיין מוקדמות היורו. קמפיין היורו יהפוך גם הוא להכנה לליגת האומות עם ההפסד הראשון לנבחרת מדרג ב' בקיץ 2027.
האסון של נבחרת ישראל הוא שמשחקיה לעד מתחלקים לשניים. או שיש משחקים שבהם אין לה מה להפסיד ובהם היא לרוב מפסידה, או שיש משחקים שבהם יש לה רק מה להפסיד, ובהם מוטב שתנצח. היריבות לעד גדולות עלינו בכמה מידות (צרפת, איטליה, נורבגיה) או קטנות מאיתנו בכמה מספרים (אסטוניה, מולדובה). אפשר רק לחולל סנסציה או לעשות בושות. סקנדל או פסטיבל. לא ברור אילו מהמשחקים הנבחרת מעדיפה, כנראה שאת אלו מהסוג הראשון. דבר לא יקרה אם תנצח את אסטוניה, אבל או־הו, מה שיהיה אם תפסיד.
פורסם לראשונה: 01:30, 06.06.25
