"אנחנו לא יכולים לזכות בליגת האלופות בלי מגן ימני'', אמר אחד מעוזריו של קרלו אנצ'לוטי בריאל מדריד במהלך העונה שעברה. האמת היא שריאל לא הצליחה לזכות גם באליפות ספרד, ושהיה חסר לה הרבה יותר מאשר מגן ימני. רשימת הבעיות הייתה ארוכה: הגנה לא יציבה, קישור שלא התגבר על החיסרון של הפליימייקר טוני קרוס, השינוי בתפקוד והירידה בתפוקה של ג'וד בלינגהאם, חוסר הכימיה בין קיליאן אמבאפה לשאר הקבוצה, בדגש על ויניסיוס. וכל זה על רקע ההצלחה העצומה של ברצלונה והכוכב הצעיר שלה, לאמין ימאל.
אז קודם הביאו את צ'אבי אלונסו מלברקוזן. אלונסו הוכיח את עצמו בכל תפקיד אימון, ויש לו יכולת מוכחת לשלב בין טקטיקה וסגנון לבין שיפור ביכולת האישית של שחקנים. היא הביאה תמורת כמעט 60 מיליון יורו בלם בן 20, דין האוסן, וצ'ק של 60 מיליון נוספים מוכן על השולחן כדי לרכוש את אנג'לו שטילר, הקשר האחורי של שטוטגרט.
אבל הרכש המשמעותי ביותר התבצע בעמדת המגן הימני, עמדה שיצרה לריאל קטסטרופה אשתקד. דני קרבאחל היה פצוע, וכך גם המחליף שלו, לוקאס ואסקס. הפציעות הללו גרמו לאפקט דומינו הרסני: פדריקו ואלוורדה, אולי הקשר הטוב ביותר של ריאל אשתקד, הורד לעמדה, וכך נחלשה חולית הקישור. ריאל הייתה חייב מגן ימני, והציעה כבר במהלך העונה הקודמת 40 מיליון יורו עבור טרנט אלכסנדר-ארנולד מליברפול, אחד השחקנים הטובים בעולם בתפקידו.
ליברפול סירבה, אבל כדי להבין עד כמה ריאל הייתה מוכנה להקריב כדי לפתור את החור בימין, אפשר ללמוד מכך שאם היא הייתה מחכה עד סוף החודש היא הייתה מקבלת את אלכסנדר־ארנולד כשחקן חופשי. היא העדיפה לשלם עשרה מיליון אירו רק כדי שיוכל להתאקלם כמה שיותר מוקדם במועדון, כבר במשחקי אליפות העולם לקבוצות באמצע יוני.
אלכסנדר־ארנולד (26) שיחק בליברפול תחת זריקות וכשהוא פצוע למרות שידע שלא ימשיך בקבוצה, זכה באליפות, היה בקשר מצוין עם המאמן ארנה סלוט, וקיבל מהקבוצה הצעה כספית שהייתה הופכת אותו למגן הימני הכי יקר בליגה האנגלית ומהיקרים בעולם. למה הוא החליט לעזוב את המועדון שבו שיחק מגיל שש? אחרי שזכה בכל תואר בליברפול, הוא מיצה את עצמו והיה זקוק לאתגרים חדשים, בלינגהאם הוא אחד מחבריו הטובים ביותר, הוא רוצה למצות את הפוטנציאל שלו ולנסות להיות המגן הראשון שזוכה בכדור הזהב.
מדובר בזיווג שנולד בגן עדן. יש רק מגדלור אזהרה אחד שמהבהב לגבי המעבר הזה: גם סטיב מקמנמן ומייקל אואן עשו את המסלול הדומה ולא ממש הצליחו. בריטים אחרים, מהקרם של הקרם של הכדורגל הבריטי, ניסו את מזלם ולא ממש השאירו חותם במדריד או בספרד בכלל. דייויד בקהאם וגארת' בייל הם שתי דוגמאות בולטות. האם אלכסנדר־ארנולד יצליח היכן שהאגדות הבריטיות הללו לא הצליחו לממש את עצמן מבחינה מקצועית?
יוצא מאזור הנוחות
באופן מסורתי, שחקנים בריטים לא אוהבים לשחק מחוץ למולדת. יש לכך סיבות רבות: אף ליגה לא משלמת כמו הפרמייר־ליג, שחקנים בריטיים חולמים לשחק בליברפול או מנצ'סטר יונייטד, לא בליגה האיטלקית או הספרדית, בניגוד לשחקנים שנולדים בברזיל או בנורווגיה. לשחקנים בריטים קשה יותר להסתגל לסגנון המשחק היותר טכני ופחות פיזי, יש קשיי שפה, התאקלמות של המשפחה, תרבות.
כמובן שאפשר להביא בתור דוגמה הפוכה את בלינגהאם שרשם עונת בכורה סנסציונית בריאל, אבל הוא הגיע צעיר יותר לליגה הספרדית וכבר עבר לשחק בבונדסליגה לפני שהמשיך למדריד.
5 צפייה בגלריה
התחיל טוב, הסתיים בדעיכה. קנינגהאם במדי ריאל מדריד, מול ליברפול
(צילום: AP Photo/Staff/Lipchitz)
השחקן הבריטי הראשון ללבוש את המדים של ריאל בעידן המקצועני היה לורי קנינגהאם, שהתחיל מצוין, זכה בדאבל בעונה הראשונה, אבל לאחר מכן הקריירה שלו דעכה בגלל פציעות. מקמנמן, לדעת רבים יצוא הכדורגל הבריטי הטוב בהיסטוריה, זכה פעמיים בליגת האלופות ופעמיים באליפות ספרד בארבע העונות שלו במדריד, והיה אחד השחקנים האהודים בחדר ההלבשה וביציעים, אבל בשנה השנייה שלו נקלע לעימות חריף עם ההנהלה, שביקשה ממנו לעזוב כדי לצמצם הוצאות. מקמנמן סירב, נשאר בכוח, הוחרם, אבל מצא לבסוף את דרכו בחזרה לסגל. מקמנמן נחשב לאחד הגורמים הראשיים לכך שאואן ובייל החליטו לחתום במדריד.
גם בקהאם נחשב להצלחה מסחרית מסחררת והיה אהוד על חבריו לקבוצה ואצל האוהדים. אבל הקריירה שלו הניבה רק אליפות ספרד אחת והמורשת שלו היא של עוד גלקטיקו ששיחק ליד גלקטיקוס הרבה יותר משמעותיים. אואן שיחק עונה אחת בברנבאו, ולמרות שהחזיק ביחס הכי טוב בליגה בין כיבושים להופעות, הוא לא הצליח להדיח את ראול או רונאלדו מההרכב.
ג'ונתן וודגייט הגיע למדריד באותה שנה של אואן, ואת התקופה שלו שם, שהסתיימה כשנבחר להחתמה הגרועה ביותר של הלה ליגה במאה ה־21, אפשר לסכם במילה ''קטסטרופה''.
בייל היה השחקן הבריטי המעוטר ביותר בלוס בלאנקוס, כולל שערים בשלושה גמרים של הצ'מפיונס ליג וארבע זכיות בתואר, אבל הוא סיים את הקריירה כאחד השחקנים הפחות אהובים על הקהל, בעיקר כשלאחר ההעפלה של וויילס לאירו 2020, לבש חולצה שעליה היה כתוב ''גולף, וויילס, מדריד'', כסדר ההעדפות שלו.
לאלכסנדר־ארנולד מצפה נחיתה לא קלה. הלחץ והעיסוק התקשורתי, בעיקר בריאל, הוא משהו שהוא לא חווה בליברפול, והוא יהיה חייב להיות טוב מהיום הראשון – ריאל מדריד הוא מועדון שבו נולדות אגדות וגם פלופים לתפארת.
"לשחקנים בריטים מאוד קשה לשחק בלה ליגה'', אמר פאביו קאפלו בעבר, ''הם רגילים לשחק משחק פיזי, ישיר. הכדורגל האנגלי הוא מרוץ. הכדורגל הספרדי הוא יותר טקטי ויותר טכני, ואם מוסיפים לכך את קשיי ההסתגלות האישיים והמשפחתיים מחוץ למגרש, נוצרת אווירה של שחקן שעבר מהכי אזור נוחות, לליגה, קבוצה ומדינה שממש לא נוח לו בהן".
פורסם לראשונה: 01:30, 01.06.25
