אני אוהד מכבי תל אביב מגיל אפס. מאז ומתמיד דבר אחד היה לי ברור - שמעון מזרחי זה מכבי תל אביב. הוא בנה את הקבוצה כפי שאנחנו מכירים אותה והוא יעשה בשבילה הכל. בכל זאת, בשבועות האחרונים קרה משהו שלא ציפיתי לו: חלק גדול מהאוהדים החליט כמעט בן לילה שהגיע הזמן שלו ללכת.
אריק שטילמן הוא בדיוק הטיפוס שקל לנו להתאהב בו. יזם הייטק מצליח, חד, כריזמטי, בגובה העיניים, ומדבר את השפה שלנו. לא הודעות מועדון שנשמעות כאילו עברו שלושה עורכי דין ויועץ תדמית, אלא מישהו שאפשר לדמיין אותו יושב שורה מאחוריך ביציע ומקלל את השופט. האינסטינקט ברור: יחי המלך החדש. וזה גם מאוד ישראלי. סטארטאפ ניישן. אנחנו אוהבים את הצעיר והמודרני, את היזם שבא לעשות disruption לתעשייה המיושנת. שימו בצד אחד בן 87 בחליפה ובצד השני מיליארדר בטי-שירט שמדבר שוטף רשתות חברתיות, ואנחנו כבר יודעים מי העתיד ומי העבר.
מזרחי ודיץ
(צילום: יאיר שגיא ומכבי ת"א)
ואולי אנחנו צודקים. אולי מכבי באמת צריכה חילופי דורות. אולי שטילמן באמת מביא משהו חדש ובריא. ואולי פשוט בנינו לעצמנו עגל זהב כי מישהו סוף סוף אומר בדיוק את מה שרצינו לשמוע. אני לא יודע, ונדמה לי שגם רוב האנשים שצועקים כרגע בביטחון של מי שקרא את הסכמי בעלי המניות לא באמת יודעים.
כי תנסו לעקוב אחרי העלילה. רק לפני רגע פדרמן היה האויב. מחינו, קיללנו, צעקנו "פדרמן תמכור", רצינו שיעוף הביתה. ואז הגיע שטילמן כמושיע, רק פרט קטן ומעט משעשע: שטילמן בכלל נכנס לסיפור כשותף של משפחת פדרמן. כלומר, איכשהו התהפכנו מ"פדרמן תמכור" ל"שטילמן תציל אותנו" בלי לעצור יותר מדי בתחנת הביניים הזאת. אחר כך האויב הפך להיות רקנאטי ועוד ג'ייסון לוין אחד שיובא מאמריקה. ואז ריצ'רד דיץ היה לרגע המושיע החדש, ופתאום שמעון מזרחי הוא האיש שהורס את מכבי. בחיים שלי לא עסקתי כל כך הרבה בשינון שמות של מיליארדרים והבנת מערכות היחסים ביניהם.
וזה עוד לפני התקשורת. משפחת רקנאטי היא מבעלי ערוץ הספורט, פרט שקשה להתעלם ממנו בזמן שהערוץ מסקר את המאבק. שטילמן, מנגד, הפך לאושיית פודקאסטים (מאוד מוצלחת). המדיה הישנה מול המדיה החדשה, ובאמצע אנחנו, צורכים הדלפות, גרסאות, מקורבים וראיונות ומרגישים שבחרנו לבד את הצד שלנו.
יש את המשפט שאומר שאם אתה לא משלם על המוצר - אתה המוצר. אנחנו אוהדי מכבי הצלחנו לקבל עסקה אפילו טובה יותר: אנחנו גם משלמים וגם המוצר. מינוי, כרטיסים, חולצות, ואז את הרגש שלנו בחינם. ואולי זה כל הסיפור. אולי אנחנו בכלל לא צופים במאבק על הדור הישן מול הדור החדש. אולי אנחנו פיונים במשחק אגו של מיליארדרים, כשכל אחד בתורו מנסה לשכנע אותנו שהמיליארדר השני הוא האויב של מכבי.
הגיע הזמן להפסיק לשחק את המשחק הזה ולהתנתק רגשית מהמאבקים. כמובן שאני אמשיך לצרוך את כל השערוריות, הראיונות והפודקאסטים. אבל אני לא נלחם בשביל אף אחד. אני מתחיל להתייחס לזה כמו לגרסה של הקרדשיאנס עם גברים לבנים עשירים - ברור שהכל מבוים אבל זה עדיין מאוד כיף לצפייה (ועדיין הרבה יותר בריא מאשר לראות חדשות אמיתיות).
את הרגש שלי אני אשמור לימי חמישי בהיכל, לכעס על שופטים ובתקווה לפלייאוף היורוליג.
יאללה מכבי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד: כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: kick@ynet.co.il, בצירוף שם מלא.
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים.
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים.
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש.
