מה שיפה בכדורסל זה שלפעמים משחק די גרוע יכול להיות מאוד מהנה. מה אנחנו כבר מבקשים? מתח, חילופי הובלות, קרב צמוד עד הדקה האחרונה, קצת דרמה. את זה דווקא קיבלנו. מבחינת הרמה המקצועית - פחות.
זה קרה בעיקר בירושלים, שהציגה יכולת שלא אופיינית לה. אז נכון שמכבי ת"א יכולה לשחק הגנה מהסוג שהירושלמים לא רגילים להתמודד מולו, אבל נדמה לי שזה לא היה המקרה אתמול. שחקניה פשוט החטיאו הרבה זריקות קלות, שבימים רגילים דווקא כן נכנסות. ג'ארד הארפר, לדוגמה, קלע 19 נקודות, אבל החטיא המון מהשלוש. קאדין קרינגטון היה גרוע רוב המשחק. זה לא רק שהוא החטיא, אלא הוא התעקש ללכת למהלכי אחד על אחד. עד שהוא עלה למגרש ירושלים הניעה כדור יפה ומהר. מרגע שהוא נכנס הכל היה כבד ושבלוני. רק לקראת הסיום הוא התחיל למסור יותר, וזה הוביל לכמה מהלכים יפים. הוא צריך ללמוד מהארפר: זה שאתה יכול ליצור לעצמך מצבי קליעה זו תכונה נהדרת, אבל זה לא אומר שצריך להשתמש בה בכל מצב. קרינגטון לא היה מדהים גם בסדרה מול הפועל ת"א. זה דבר שירושלים לא יכולה להרשות לעצמה מול מכבי.
גם רועי הובר היה אתמול בינוני בהתקפה. גם הוא החטיא שלשות שלרוב נכנסות. אבל להבדיל, הוא היה מצוין באספקטים אחרים של המשחק. על קרינגטון אי אפשר להגיד את זה.
האכזבה הכי גדולה שלי הייתה נמרוד לוי. לגיטימי שהוא לא קלע, אבל הוא היה לא מספיק אגרסיבי. בהתקפה הוא לא תקף את הסל, בהגנה שלפו לו כדורים מתוך הידיים אחרי שלקח ריבאונד. נכון, הוא חזר מפציעה ארוכה וכנראה עדיין לא התאושש לגמרי, אבל אגרסיביות זה עניין מנטאלי, לא פיזי. זה גמר הפלייאוף. צריך להתאבד על כל כדור. הוא פשוט לא היה שם. לוי מאוד מוכשר, אבל בלי שינוי מנטאלי הוא לא יעשה את הצעד הנוסף קדימה.
מכבי גם סימנה אותו כחולייה ההגנתית החלשה. שחקניה ביצעו עליו הרבה מאוד פעמים חסימות, והוא לא הספיק לחזור לשחקן שלו, לרוב הורד, מה שהסתיים בהרבה סלים קלים. יונתן אלון עשה בפתיחת המחצית השנייה מהלך יפה: הוא ראה שהצמד הגבוה וויילי ולוי לא מספיק מהיר, והעלה את ג'סטין סמית' לצד לוי. כך הוא הרוויח יותר זריזות בשני צידי המגרש, וירושלים באמת השיגה יתרון דו ספרתי ברבע הזה. אבל אז מכבי עשתה לירושלמים מה שהם עשו להפועל ת"א: העלתה את רמת האגרסיביות – בהובלת ג'יימי קלארק, ותוך דקות ספורות מחקה את כל היתרון.
האם הסדרה גמורה?
בצד של מכבי גם לא ראינו הברקות אישיות יוצאות מהכלל ברוב המשחק. ההתקפה לא ממש שטפה, ההגנה הייתה די אנמית. מי שהכניסו רוח חיים למערך היו קלארק ודיברתולומיאו. גם קטש עשה כמה דברים יפים במשחק, ביניהם חמישיות של שלושה גארדים לאורך פרקי זמן ארוכים. זה עבד לו.
גם בצד של ירושלים היה גיבור לא צפוי: ג'רמי מורגן. הוא תרם 10 נקודות, כולן במחצית הראשונה. ליוואי רנדולף, השחקן שאותו ירש מורגן, קלע גם הוא 10 נקודות והיה די פושר. מבחינת ירושלים זה ניצחון גדול במאץ' אפ של מספרי 3, שבו למכבי יש יתרון תיאורטי.
מי שהיה הכי טוב בירושלים הוא יובל זוסמן. 18 הנקודות שלו נקלעו כמעט ללא טעויות, כשבמקביל הוא מספק גם הגנה נהדרת וריבאונד התקפה. בצד של ת"א בלטו הורד וסורקין. אי אפשר להגיד עליהם אף מילה רעה, אבל הם לא השתלטו על המשחק. הורד לא מסוג השחקנים שמסוגל לכך. סורקין דווקא כן. היה מצוין, יכול אפילו יותר. אין לירושלים תשובה בשבילו בצבע, והוא לא היה שם מספיק.
לשמחתנו, המשחק הגיע לדקות האחרונות כששתי הקבוצות בשוויון. אז כבר נבחן החוסן המנטאלי של שתיהן, ובמקביל אלה הדקות של הכוכבים. ירושלים, להבדיל מחלקים גדולים של המשחק, הייתה בדקות האלה ממושמעת, ויתרה על השלשות והלכה על חדירות. אלא שת"א עשתה את זה טוב יותר. רוקאס יאקובייטיס, הגארד היוצר של הקבוצה, לקח אחריות, ניצל את הגובה והזריזות לחדירות, קלע וגם סידר לחבריו סלים קלים. וברגע קלאץ' הגיע תמיר בלאט, דפק שלשה ופתח יתרון למכבי. בדקה האחרונה ירושלים עשתה עליו עבירה אחרי עבירה בתקווה שיחטיא מהעונשין. הוא קלע שש זריקות רצופות. מכבי ניצחה 88:91, וזה אחרי שהוא לא עשה הרבה מדי במשך 38 דקות. לבלאט יש מגבלות מסוימות, בעיקר פיזיות, אבל מנהיגות, עצבי ברזל וסטאר קוואליטי יש לו בשפע.
האם הסדרה גמורה? כפי שכתבתי לפני המשחק הראשון, לתל-אביבים יש חומר שחקנים מוכשר יותר. בירושלים, חוץ מהארפר, אף אחד לא באמת כוכב. אבל במובן מסוים זה גם לזכותם. המון שחקנים מקבלים דקות, אלון מנסה שלל הרכבים, קשה לדעת מי יתעלה שם בכל משחק נתון, ולכן מסובך להתכונן אליה. חוץ מלסגור את הארפר, שזה המובן מאליו, אי אפשר לנחש במי רצוי להתמקד. הצבע השולט שם הוא אפור, אבל אפור מבריק. גם די בטוח שירושלים לא תחטיא כל כך הרבה במשחק הבא.
מצד שני, סביר להניח שגם ההגנה של מכבי תשתפר. עם כל הכבוד להפועל חולון, הצהובים לא פגשו יריבה מאתגרת כבר די הרבה זמן. אתמול הם קילפו קצת חלודה, וסביר להניח שלגומלין יגיעו הרבה יותר אסרטיביים. אם יוקובאיטיס וסורקין ייקחו עליהם את המשחק, וקלארק ימשיך להיות אגרסיבי בהתקפה אך במקביל יהיה יותר שקול בהגנה, ירושלים תצטרך יום גדול כדי לגרור אותם למשחק שלישי. אם הם ישחקו כמו אתמול – בפעם הבאה זה כנראה כבר לא יספיק והסדרה תגיע למשחק נוסף בתל-אביב.
