אם העונה הזאת הייתה סדרת מופת, היא הייתה העונה השלישית. מלאה בטוויסטים, עמוסה בדמויות חדשות, עם כמה פרקים שהולכים להישאר בלופ בראש – אבל בסוף? התוצאה אותו דבר: מכבי ת"א אלופה. מה שציפיתם, רק בדרך אחרת.
לא היה משעמם לרגע, אז הנה סיכום קצת שונה, שמסתיים בציטוט של זיו אריה. כמו שהשדרים פה אוהבים להגיד על כובשי שערים: "מי אם לא הוא".
שושלת חוזרת: שוב, זה נגמר בצורה הצפויה ביותר. אליפות למכבי ת"א. מאז 2013 האליפויות נלקחות פה ברצף, ודווקא השנייה היא בדרך כלל הקלה יותר - הכל מתחבר, היריבות מתייאשות, ובמארס זה כבר סגור. השנה הייתה לרגע תחושה שמשהו מתערער. ריענון. אנדרדוג. אבל בפועל? האלופה נשארת אותה אלופה. מה שרבים חזו כבר באוגוסט, הפך למציאות במאי. המסורת נשמרת בקנאות.
אי־אפשר להחליף אלופה אחרי עונה אחת – חכו שנתיים לפחות. "שושלת" ירדה מהמסך ב־2022, אבל בליגת העל היא עדיין רצה. קח אליפות – קבל אחת או שתיים מתנה. הקבוצות האחרות? הן בתור.
שחקן העונה להיפסטרים: כמו בכל עונה, יש מגן ישראלי שגורם לאנשים לצייץ: "שנים לא ראינו דבר כזה". גם מגן, גם תוקף, גם מדקלם מהלכים של ז'ואן קפדבילה מתוך שינה.
רוי רביבו הגיע עם ייחוס משפחתי של נסיך – כל דריבל שלו הקפיץ את השווי בטרנספרמרקט ב־100 אלף יורו בזכות אבא. הוא שיחק לפעמים אצל לאזטיץ' כקשר, מהלך שהרגיז את האוהדים, אבל בסוף התברר שהסרבי צדק. לא היה מגן כזה בכדורגל הישראלי... מאז שהכתרנו את הקודם. אם רק היה כובש בבעיטות חופשיות מושלמות, כבר היו משווים אותו לרוברטו קרלוס.
הקבוצה של קוז'וך: הפועל באר־שבע יצרה העונה הכי הרבה מצבים במדד ה־Xg, וקוז'וך הוביל במדד ה־ML (מחמאות למאמן) בפער. הוא הכריח את השחקנים לרוץ, והפך את באר־שבע למועדון שהוא נשמע כמו הבעלים שלו. מ"טקטיקה שמקטיקה" לעם של מאמני פוטבול מנג'ר. כל מהלך שלו הוא או גאונות או אסון – כי היום כדורגל זה לא ספורט, זה שחמט עם סטוריז.
אבל כמו שלמדנו מברק בכר: ביום אחד, אתה כבר לא קוסם. אז לפרגן, כן. איך אומרים "משפיעני אוכל" באינסטגרם? "לפרגן באהבה". אבל באר־שבע במאבק אליפות זה לא סנסציה. וגם הנתון הזה לא הולך לשום מקום: באר־שבע לא ניצחה את מכבי ת"א העונה. או כמו שאגדת ה־WWE ריק פלייר נוהג להגיד: To be the man – you gotta beat the man. מי שרוצה להיות הגדול ביותר, בתרגום חופשי, צריך לנצח את הגדול ביותר.
הנפילה של בכר: הוא ערן זהבי של המאמנים. יש לו מספר אליפויות כמו לבית"ר ירושלים – והוא עשה את זה בפחות זמן. כל כך גדול, שהיריבה הכי מיתולוגית שלו הייתה קבוצה שלמה: מכבי ת"א. שתי שושלות שונות. ופתאום – שני פיטורים ברציפות, השני אחרי תבוסה בדרבי מול הפועל חיפה. כן, הוא כל כך גדול, שאנשים הופתעו מזה. אבל גם הוא לא חסין מקללת הקאמבק. רק זהבי חסין. אולי.
כוכבית העונה: אין ביטוי יותר מאוס מ"אליפות עם כוכבית". אלא אם מדובר בקאלצ'ופולי, שום אליפות לא באמת מגיעה עם כוכבית. עכשיו טוענים שבית הדין היה צריך להחליט על משחק חוזר לבאר־שבע מול סכנין. נו, ו...? זה אומר שהיא הייתה מנצחת? זה אומר שבית הדין העליון לא קיבל החלטה סבירה? העניין עבר לבית משפט, והשופט העביר את ההחלטה... לבית הדין העליון. כמה ערכאות צריך? בג"ץ בהרכב מורחב? אף אחד לא מציע את הפתרון הפשוט: שלא תפרצו למגרש. רוצים שהאליפות תוכרע על הדשא? אז אל תתפרעו. הדרישה למשחק חוזר היא לגיטימית, אבל גם ההחלטה שלא יהיה אחד כזה. במבחן המידתיות, העונש הזה עובר. היה פה אירוע אלימות לא פשוט.
טרנד ביציע: טיקטוק. אם בבלומפילד יש עשרות אלפי מאמנים, בטיקטוק יש מאות אלפים. לגלול אחרי משחק זה כמו להיכנס לבר עם מיליון אוהדים ושני מיליון דעות. הבעיה היא לא שהם אומרים למאמן מה לעשות – זה תמיד היה. הבעיה היא שזה מתורגם למחאות אמיתיות, כמו במקרה של לאזטיץ'.
והכי גרוע? טיקטוק מעודד את מחלת העשור: הבכיינות. פעם היה מביך להתלונן על שיפוט. היום? כל מגע ברחבה הוא פוסט. זום אין. סאונד דרמטי. "זה לא פנדל?!" לא. זה לא. תירגעו. אוהדים שמתלוננים על חוסר ספורטיביות רוצים להכריע את הליגה עם העונש הכי מוגזם ומופרע בתולדות הספורט: בעיטת עונשין מ־11 מטרים, לפעמים על מצב שבחיים לא היה הופך לשער. אין עונש כזה באף ענף חוץ מכדורגל.
טרנד ברחבה: מות ההגנות. זוכרים את ה־0:0 המעצבנים? מתו. ומי מתלונן על זה בעיקר? מאמני עבר מתוסכלים. למה, בעצם? מעולה שההגנה של מכבי ת"א מקרטעת. מצוין שאשדוד רוצה לפתח שחקני התקפה וחיים סילבס הסתמך עליהם כדי להישאר בליגה. מי צריך שוערים טובים? הם רק הורסים. מי רוצה סדר, חוץ מאותם מאמני עבר ששכחו שכדורגל אמור להיות כיף, זה מי. עושה רושם שכל הליגה הבינה את זה. אפילו בני־סכנין. רק טבריה עוד חיה בעבר – אבל היי, נשארה בליגה.
נתגעגע: למרוץ אליפות כזה, שרואים פעם בעשור. כן, גם אנשי הכוכביות יתגעגעו אליו. ארבע קבוצות רצות. חורף מטורף. הטבלה נבדקה בגוגל יותר מ"אייפון במחיר טוב". ומשחקים? בית"ר ירושלים ניצחה את מכבי חיפה ואת מכבי ת"א באותו שבוע. נתניה כבשה בדקה ה־101 כדי לנקום בבאר־שבע. מה עוד אתם רוצים? גם גמר הגביע יהיה חולני. לא תחזית. ספוילר.
7 צפייה בגלריה
במקום להיות בכושר שיא הפכו לתפאורה. מיכה ואצילי במשחק האליפות של מכבי ת"א בבלומפילד
(צילום: עוז מועלם )
לא נתגעגע: לבינוניות של הפלייאוף העליון. במחזור האחרון, באר־שבע ומכבי ת"א טיילו. זה הזמן שבו אתם אמורים להיות בכושר שיא, לא תפאורה. חושבים על גמר הגביע? הראש בעונה הבאה? תהיו יותר מקצוענים, זה לא יזיק לחוזה הבא שלכם. לפרטים נוספים: לירוי צעירי ורן קדוש, בני־יהודה 2010.
חמוץ חמוץ: דין דוד החטיא מול מכבי ת"א כשהשוער היה מחוץ לשער. רגע שיכול היה לשנות עונה, ונגמר בהצלה של רז שלמה. אולי משל לעונה של מכבי חיפה, שהשקיעה הון עתק וקיבלה כלום.
שאגת אריה: "אסור להתחיל את העונה הבאה בלי שהחטופים יחזרו", זיו אריה. כל מילה. אם הקבוצות לא יעלו למחזור הראשון, או לא ישחקו במשך דקה כמחאה – זה עשוי להיות אפקטיבי.
פורסם לראשונה: 01:30, 27.05.25
