בתוך מהומות חוק הגיוס והחומה שניצבת בין הציבור החילוני והחרדי, יש גם מקומות שבהם שוררת הרמוניה בין שני המחנות. זה לא יתקן את המדינה, אבל נותן זיק קטן של תקווה לחיבורים שיכולים, באמצעות הספורט, לזרוע מעט שפיות במלחמת האחים שלצערנו הולכת ומתהווה כאן.
הסיפור שלנו מתחיל בזיו אוסון בן ה־36, שהיה כדורגלן מוכשר בעמדת הבלם בכל קבוצות מחלקת הנוער של מכבי חיפה, לצד שמות כמו שלומי אזולאי, אייל גולסה, טאלב טואטחה ומוחמד גדיר. "התקופה בחיפה", הוא מספר, "לימדה אותי שלא משנה כמה שונים הרקעים בינך לבין שאר השחקנים בקבוצה, אתם יכולים להיות חברים ומשפחה, עם אהבה גדולה וכבוד הדדי".
קצת לפני שפרץ לקבוצת הבוגרים, החליט אוסון להתחיל תהליך של חזרה בתשובה, מה שגרם לו לנטוש את החלום ללבוש ירוק ולרדת לליגה א', שם לא משחקים בשבת, בקבוצות כמו כפר־קאסם, שיכון המזרח ומרמורק. אחרי שסיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני במדיניות ציבורית, וכיהן בתפקידי ניהול בספורט במספר מועצות מקומיות, הקים אוסון את עמותת "גול על ה'", הפועלת בתמיכת תוכנית SSI של קרן עזריאלי ישראל, שמטרתה לשלב בין ספורט לערכים יהודיים.
"לקחתי בכל פעם פסוק אחר מפרשת השבוע והפכתי אותו לסלוגן אצל הילדים שמתאמנים אצלי, עם הסבר איך אותו פסוק מתקשר לעולם שלהם על המגרש", הוא מספר. "באחד המקרים לקחנו את הפסוק 'ויידום אהרון' ועשינו אימון שלם בשתיקה. פשוט בלי להוציא הגה. המורות והמורים של התלמידים באותו בית ספר שאלו אותי מאיפה הבאתי את ההברקה הזאת".
נשבר המחסום
עמותת "גול על ה'" החלה לפעול ב־2024 במוסדות חינוך, עם 40 קבוצות ספורט הכוללות פעילות שוטפת ופרויקטים מיוחדים, שבהם משתתפים כ־800 ילדים.
מנוחת המגישים
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אחד הרעיונות היה להנגיש את תחום הטניס למגזר החרדי – הר גבוה לטפס עליו, בהתחשב בכך שמנהל מרכז הטניס, דני מזרחי, מודה שניסה בכל דרך אפשרית לשבור את המחסום מול המגזר החרדי, אחרי שבכל מגזר אחר הצליח לקיים שיתופי פעולה.
"טניס נתפס כמשחק אליטיסטי", אומר מזרחי. "אבל יש לנו פה פרויקטים עם נערים ונערות בסיכון, והצלחנו להנגיש את המשחק כמעט לכל מי שטעם ממנו פעם אחת ונשאר איתנו. בכל הקשור למגזר החרדי פשוט לא מצאנו את הנוסחה".
את הנוסחה הביא אוסון, שמציין: "הגענו מאוד קשובים ומכילים, עם רצון אמיתי לספק לתלמוד התורה שאיתו דיברנו את כל המעטפת והתנאים שילדים חרדים זקוקים להם כדי להתחיל להתאמן".
כדי שזה יקרה, אוסון עמד בפני רשימת דרישות תובענית מצד תלמוד התורה "למען אחי – ת"ת שערי תורה" משכונת מקור ברוך בירושלים. שימו לב לרשימת הבקשות: הילדים מגיעים בתלבושת שלהם מהבית – כלומר חולצה לבנה מכופתרת ומכנסיים שחורים – ומוותרים על לבישת מדי טניס. המגרש שבו הם מתאמנים מקורה ומבודד מכל מגרש אחר, כדי להימנע מחשיפה לבנות, לשפה לא ראויה או לכל דבר שיש בו משום חוסר צניעות.
"שמחים שהילדים נהנים וחווים משהו חדש". הרב אפרים רזניק
(צילום: אלכס קולומויסקי)
נוסף על כך, יש התחייבות שבכל מהלך האימון, פרט להיבט המקצועי, יושם דגש על ערכים, כבוד ונימוס, ושהמאמן, למרות שאינו שומר תורה ומצוות, יגרום לילדים, תלמידי כיתה ז', להרגיש כאילו יצאו לחדר שבתלמוד התורה שלהם.
"היה חשש מצד ההורים והמוסד החינוכי שהטניס יקלקל את הילדים, יגרום להם להיפגש עם אנשים מהמגזר החילוני ויחשוף אותם לדברים שמבחינתם הם תכלית האיסור", מדגיש אוסון. "הבהרנו מראש שאנחנו רק רוצים להוכיח שאפשר לעשות ספורט ולהמשיך להיות שומרי תורה ומצוות, ושבסך הכל אנחנו רוצים לתת להם סל כלים לאורח חיים בריא. להראות שאפשר גם ללמוד תורה וגם לעשות ספורט".
"הוכחנו שאפשר אחרת"
באימון האחרון של העונה, עם חלוקת מדליות לכל המשתתפים, היה מרהיב לראות את 27 הזאטוטים שנהנים מכל רגע עם המחבט. הילדים, עם כיפות שחורות ופאות ארוכות, מנהלים משחק טניס כאילו הם כבר מקצוענים בתחום. כל אחד מהם ביקש לומר: "הטניס הוא הדבר הכי כיף בשבילנו, ואנחנו רק מחכים שייגמר האימון כדי שכבר יתחיל האימון הבא. אנחנו אוהבים לנצח, אבל יותר אוהבים את המשחק, את התחרות ואת השיפור שאנחנו רואים אצלנו, אחרי שעד לפני כמה חודשים בכלל לא ידענו שיש ענף ספורט כזה".
לאחרונה קיבל פרויקט הטניס את פרס עזריאלי על שיתוף הפעולה הייחודי הזה, שמתקיים בשיתוף עם מרכז הטניס והחינוך ירושלים. הרב של תלמוד התורה שאיתו מתנהל המיזם, הרב אפרים רזניק - ששירת בצה"ל ויודע דבר או שניים על השתלבות בחברה - מרוצה מאוד מהעובדה שניתן לחבר בין שני העולמות – החילוני והחרדי – בצורה כל כך טבעית.
שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות", הבוקר
"אנחנו פתוחים לכל שיתוף פעולה, כל עוד כל התנאים שלנו מתקבלים", מסביר הרב רזניק. "ברגע שקיבלו את כל התנאים שלנו לכך שהילדים לא ייחשפו לדברים שליליים, לא ראינו שום בעיה. אנחנו שמחים שהילדים נהנים וחווים משהו חדש. מה גם שבגיל הזה הם מאוד תוססים, וזה יכול לעזור להם. יש כאן כמה מרכיבים חשובים: ספורט וערכים, דרך חיבור של רוח וחומר. הנגשנו להורי הילדים את עקרונות הפרויקט, וכולם מרוצים.
"אני מקווה שיש מי שמבין שאפשר לקיים את החיבורים האלה בכל תחומי החיים, לא רק בטניס לילדים בני 13. הכל תלוי ברצון, בקבלה, בגמישות ובתיאום הציפיות. לא אנחנו ולא מי שיזם את הפרויקט הזה נשנה את העולם ואת המחלוקות בחברה הישראלית, אבל מהמקום הקטן שלנו אפשר להוכיח שיש דרך אחרת, שבה אולי נזכור שאנחנו יכולים לחיות ביחד, לעבוד ביחד ולשחק ביחד, מבלי שכל צד ינסה לכופף את הידיים של הצד השני בגלל אינטרסים".
פורסם לראשונה: 01:30, 04.08.26
