מודה, פקפקתי מאוד בערן זהבי כשחתם במכבי תל־אביב בעונת 2012/13. מה פתאום מביאים מפאלרמו חלוץ שנתן עונה וחצי טובות, ועוד ביריבה המושבעת – הפועל תל־אביב? איל ברקוביץ', פרשן שהיום מהלל את זהבי תחת כל עץ רענן, אמר אז בטלוויזיה ש"החתימו אותו כדי לתקוע להפועל אצבע בעין". אמר – וטעה.
התחזיות התבדו. זהבי הפך ליקיר האוהדים בצהוב. שתי קדנציות, עשרה תארים (ובהם חמש אליפויות, שבשלוש מהן היה כוכב הקבוצה) שינו לגמרי את המאזן לטובתו. לא כל אוהדי המועדון כבר משוכנעים שהשחקן הטוב ביותר שלהם במאה הנוכחית הוא אבי נימני (אני עדיין כן, בגלל הנוסטלגיה מתקופת התיכון).
דבר אחד בטוח – זהבי, שהתחיל כשחקן כנף והפך לקשר התקפי (ומימי מכבי תל־אביב הוא חלוץ לכל דבר), הטביע את חותמו על הכדורגל הישראלי. שבירת השיא של מוטל'ה שפיגלר בנבחרת ישראל, השנים שבהן כיכב בסין ובהולנד (למרות שיכול היה לצאת לאירופה הרבה יותר מוקדם), ומעל הכל – התשוקה שלו לשחק ולתת 200 אחוז מעצמו, בזמן שהכדורגלן הישראלי הממוצע נותן פחות מזה ביום טוב. האם כיום מישהו מהיורשים – סולומון, גלוך וכדומה – נחשב לווינר ברמה כזו? בספק רב. אחת הסיבות לכך שזהבי הגיע למעמד שכזה היא הילדות הקשה והניכור מהאב. הרצון להוכיח את עצמו בכל פעם מחדש, להתעלות ולנצח כנגד כל הסיכויים, הוא המקור לדרייב מטורף שלמעטים יש – גם באירופה.
היו אצלו דברים שרבים לא אהבו, כמו קפריזות (ובהן זריקת סרט הקפטן במשחק מול מקדוניה), מוחצנות מהסוג שמאפיין כוכבים כמו מסי ורונאלדו (תמונות של הבית ושל התכשיטים של אשתו ברשתות החברתיות), וגם התבטאויות בעד תיאוריות קונספירציה, שהוכיחו שהצטיינות בכדורגל אינה מעידה בהכרח על הבנה בתחומים כמו נחיתה על הירח או הסיבות למתקפת 7 באוקטובר. אבל אף אחד לא מושלם.
אז נודה כולנו – אוהדי מכבי, הפועל והכדורגל הישראלי בכלל – לערן זהבי על כל מה שנתן לכדורגל שלנו, ונקווה שיימצא לו בקרוב ממשיך. כרגע, יש מדבר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? איך זה עובד? פשוט מאוד:
כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ Word לכתובת: [email protected], בצירוף שם מלא
אורך הטקסט הרצוי: 250–800 מילים
אין לצרף תמונות, טבלאות או גרפים
אם הטקסט מתייחס לאירוע עתידי – שלחו אותו מספר ימים מראש
