קשה להאמין, אבל עד לפני עשור – ה-WWE הפקירה את המתאבקות שלה. קטעים מביכים, יחס משפיל, קרבות שלא נמשכו יותר מפרסומת. ואז הגיע קרב של 29 שניות. 29 שניות של חוסר כבוד. ודווקא ממנו, צמחה המהפכה ששינתה את כללי המשחק.
בפברואר 2015, קרב נשים ב-WWE הסתיים אחרי 29 שניות, פחות זמן ממה שלוקח לך להחליט מה להזמין בוולט. אף אחד לא שיער שדווקא הקרב הזוגי הזה, בין מתאבקות לא מאוד מוכרות, יסמן את יריית הפתיחה למהפכה שתשנה את פני הענף שהתייחס לנשים בצורה משפילה. אף אחד לא דמיין שב-2025, מתאבקות בכירות ירוויחו מיליוני דולרים בשנה כמו הגברים. שהן יהיו הכוכבות של הארגון שפעם נשלט על ידי שוביניסטים. שאנשים ישלמו ממיטב כספם כדי לראות היאבקות נשים טהורה. לא בבגדי ים מינימליים, אלא עם אגרופים, בעיטות וסיפורים סוחפים.
6 צפייה בגלריה
ביאנקה בלאייר וריאה ריפלי ברסלמניה. מובילות את כל הארגון
(צילום:Ethan Miller/Getty Images)
הקהל התפוצץ באינטרנט אחרי שהקרב בין התאומות בלה (ברי וניקי) לפייג' ואמה נגמר עוד לפני שהתחיל. זה הרגיש כאילו וינס מקמהן, הבוס הכל-יכול של החברה, אמר לכולם בפנים: "היאבקות נשים? סתם להעביר זמן עד שהגברים יעלו". ההאשטג #GiveDivasAChance ("תנו לדיוות הזדמנות") השתלט על טוויטר – קריאה אמיתית להפסקת הזלזול. גם גברים הצטרפו. אף אחד כבר לא רצה את הקרקס של קרבות כריות, תחרויות ביקיני וחגורת "אליפות" שנראית כאילו עוצבה לחנות צעצועים זולה במיוחד.
האירוע המביך של כל הזמנים
כל זה קרה בזמן שהגברים כבר השאירו מאחור את עידן הקריקטורות של האלק הוגן, והפכו ללהיט ספורטיבי מלא אדרנלין עם קפיצות מסולמות לתוך שולחנות – ולא רק "למי יש יותר שרירים". בזמן שהגברים לקחו את הענף לעידן אתלטי יותר, ה-WWE לא הפסיקה להשפיל את מחלקת הנשים. רגע שפל במיוחד נרשם ב-2009, כשמי שזכה בקרב "מיס רסלמניה" היה בכלל גבר מחופש – סנטינו מרלה בדמות "סנטינה". רגע מגוחך שנראה היום כמו פארודיה עגומה, אבל אז עבר חלק לגמרי, כאילו הוא חלק לגיטימי מהמופע. היום זה נחשב לאחד הרגעים הכי מביכים בתולדות ה-WWE, שהעיד על ניתוק מוחלט מהאוהדים והאוהדות. לא קשה לדמיין מה היו התגובות אם האירוע היה מתרחש בימינו.
מחלקת הנשים נקראה אז "הדיוות" – שם שאומר הכל. "דיווה" ב-WWE של אז לא הייתה מתאבקת מכובדת כמו ג'ון סינה, אלא קישוט. משהו יפה להעביר איתו את הזמן. הקהל מאס בזה. ובסופו של דבר, WWE – כמו כל עסק – מקשיב למי שמשלם את החשבון.
באפריל 2016, על הבמה הגדולה מכולן – רסלמניה, האירוע החשוב ביותר של ה-WWE שנערך בכל שנה – נחשפה חגורת אליפות הנשים החדשה. באותו ערב התמודדו שלוש מתאבקות שלקחו חלק מרכזי במהפכה: בקי לינץ', סשה בנקס ושארלוט פלייר (הבת של ריק). הקרב נמשך 17 דקות – לא חטיף, אלא מנה עיקרית. זה היה קבורתו של גימיק ה"דיווה", ולידתו של עידן הסופרסטאריות. הנשים רק חיכו להזדמנות – וכשקיבלו אותה, הן ניפצו כל תקרת זכוכית עם סופרקיק.
"הגבר" שעשתה מהפכה
אם האלק הוגן הכניס את ההיאבקות לכל בית באמריקה בשנות ה-80, האמא של מהפכת הנשים היא בקי לינץ' – או בשמה האמיתי, רבקה קווין. כמו שבילי אייליש פרצה בלי להיצמד לקלישאת "הזמרת הפופית" – כך בקי לינץ' שינתה את הדמות הנשית בזירה. היא אימצה את הכינוי "The Man" לא כמחאה מגדרית, אלא כהצהרה פשוטה: "אם אני הכי טובה כאן – אז אני הגבר". והקהל הלך אחריה. חולצות עם הכיתוב I Am The Man נחטפו מהחנויות, והיא הפכה לאישה הראשונה שסוגרת את רסלמניה בקרב המרכזי. לא בגלל אג'נדה, אלא כי היא הייתה הכוכבת הכי גדולה בארגון. כמו שהיא עצמה אמרה: "לא נלחמתי רק בשבילי – נלחמתי בשביל כל מחלקת הנשים. אנחנו שינינו את ההיאבקות לנצח, וזאת רק ההתחלה".
הקרב המרכזי ברסלמניה 35 בין בקי לינץ', רונדה ראוזי ושארלוט פלייר סיפק את הסחורה והפך לרגע אייקוני. הן נלחמו באלימות, בעוצמה, וללא הנחות. הקהל הריע בעמידה, הוא ידע שהוא רואה היסטוריה לנגד עיניו.
ברסלמניה האחרונה לפני שבועיים היה קרב משולש שגנב את ההצגה בערב השני, בין ביאנקה בלאייר, איו סקיי היפנית וריאה ריפלי. קרב שהתעלה לרמה טכנית עילאית, והקהל התקשה להירגע ממנו. גם הקרב בין טיפאני סטראטון לשארלוט פלייר זכה למחמאות, במיוחד אחרי הכניסה המדהימה של סטראטון, שהייתה מחווה לסרט "ברבי".
אפילו וינס מקמהן, האיש שהקים את WWE והוביל את התדמית המינית-מסחרית של הנשים, אימץ לבסוף את השינוי. ולמרות שהוא עזב את החברה בעקבות האשמות חמורות על הטרדות ויצירת סביבת עבודה רעילה – יש מתאבקות שטוענות שהוא דווקא היה זה שנתן להן הזדמנות. כך או כך, מקמהן כבר לא בתמונה מאז 2022. WWE הפכה לחלק מתאגיד TKO, והיום מי שמנהל את העניינים הוא טריפל אייץ' (בשמו האמיתי: פול לווק), שזוכה למחמאות מקיר לקיר על היחס שלו למחלקת הנשים.
באפריל 2016, על הבמה הגדולה מכולן – רסלמניה, האירוע החשוב ביותר של ה-WWE שנערך בכל שנה – נחשפה חגורת אליפות הנשים החדשה. באותו ערב התמודדו שלוש מתאבקות שלקחו חלק מרכזי במהפכה: בקי לינץ', סשה בנקס ושארלוט פלייר. הקרב נמשך 17 דקות – לא חטיף, אלא מנה עיקרית. זה היה קבורתו של גימיק ה"דיווה", ולידתו של עידן הסופרסטאריות
"אני אוהבת את העבודה שלי, אני מרגישה בטוחה, אני מרגישה נתמכת. טריפל אייץ' גורם לנשים להרגיש שוות לחלוטין לגברים", אמרה המתאבקת צ'לסי גרין. טריפל אייץ' עצמו אמר: "אני מסתכל על הנשים ב-WWE בדיוק כמו על הגברים. המגדר לא משנה – מה שחשוב לנו זה הכישרון. אני משקיע את אותה כמות מחשבה ותהליך". נכון שזה עדיין לא מושלם, נכון שעדיין יש פערי שכר, אבל נראה שיש התקדמות עצומה בענף.
לא רק זמן מסך – גם כסף
השינוי לא היה רק תדמיתי. הוא הגיע גם לכיס – וגם לאקסלים. מאז 2015, שכרן של המתאבקות הבכירות קפץ פי 5 עד 10. רונדה ראוזי חתמה על חוזה של 1.5 מיליון דולר בשנה, וב-2019, בקי לינץ' הייתה מובילת מכירות המרצ'נדייז של כל WWE – כולל הגברים.
אם פעם קרב נשים קיבל שלוש דקות במקרה הטוב, היום יש 2–3 קרבות נשים בכל ערב, עם זמן ממוצע של יותר מ־9 דקות לקרב – ורבות מהן סוגרות אירועים. מאחורי הקלעים: עלייה של יותר מ־300% בנשים בתפקידי שיפוט, הפקה ושידור. אפילו הייתה פרשנית קבועה – עד שפרשה. בסקרים פנימיים, כ-89% מהאוהדים העידו שהם רואים את מחלקת הנשים כשוות ערך לגברים. זה לא מיתוג חדש. זו מהפכה אמיתית.
במקביל, WWE כולו רכב על גל של הצלחה. ב-2024, החברה דיווחה על הכנסות של 1.4 מיליארד דולר – שיא כל הזמנים. ובינואר 2025, נכנסה לעידן חדש עם עסקת נטפליקס: 10 שנים, 5 מיליארד דולר. שידורי RAW עולים לנטפליקס, והגישה ל-300 מיליון מנויים פותחת אופק עולמי חסר תקדים. כש-WWE יצא לסיבוב באירופה לאחרונה, הנשים היו בפרונט של כל הפוסטרים. רסלמניה 41, ששודרה רק לפני שבועיים – שברה את כל שיאי החברה.
הבלונדינית שכולם אוהבים לשנוא
בקי לינץ' עצרה ב-2020 כדי להקים משפחה, אבל המהפכה המשיכה גם בלעדיה. מתאבקות חדשות עלו לקדמת הבמה. ריאה ריפלי היא אחת ההוכחות הבולטות לעוצמה הכלכלית והתרבותית של המהפכה. היא מרוויחה כ-6 מיליון דולר בשנה – שכר שמציב אותה לא רק בראש מחלקת הנשים, אלא בצמרת המתאבקים בארגון. עם מראה גותי, סגנון קשוח ודמות שנעה בין אימה לכריזמה, ריפלי הפכה לאייקון מודרני שחוצה מגזרים, מגדרים וקהלים. היא לא רק שייכת למהפכה – היא מובילה אותה בכל צעד שהיא עושה. ביאנקה בלאייר – אתלטית כריזמטית ודמות חיובית שסוחפת צעירות; וליב מורגן – הבלונדינית שכולם אוהבים לשנוא, גם דמות סנובית וגם אלופה אמיתית בזירה.
מורגן הצטרפה ל-WWE ב־2014 דרך ה-NXT, והתבלטה כסגנון קליל ותמים. בהתחלה היא הייתה הליצן הקופצני – החמודה שבקצה התמונה. אבל משהו השתנה. ליב התחילה להתעצב מחדש – בלוק, בסגנון, בגישה. היא הפכה ליותר אגרסיבית, יותר מדויקת, יותר מודעת לעצמה. "גדלתי עם ארבעה אחים גדולים שראו WWE. הלכתי איתם להופעה – והתאהבתי". והיא לא האמינה שיום אחד תעמוד בעצמה במרכז הזירה, ככוכבת של ממש.
המהפכה הנשית ב-WWE לא הייתה גחמה רגעית. זו תנועה – תנועה שנולדה מבושה. מקרב שנמשך 29 שניות – לצעקה שממלאת אולמות
ואז הגיע טוויסט הוליוודי: השבוע נחשף שליב תככב בסרט החדש של טקאשי מיאיקה – אחד הבמאים הגדולים של יפן. לא תפקיד קומי ולא הופעת אורח – אלא תפקיד דרמטי מורכב. יש דיבורים על כך שהיא מועמדת לגלם את גוון סטייסי בסרט ספיידרמן החדש. גם דה רוק התחיל בזירה לפני שהפך לאחד מהכוכבים הגדולים של הוליווד, ומורגן תקווה ללכת בעקבותיו.
מורגן סיפרה שזה היה "מפחיד ומטלטל", אבל כמו בזירה – היא לא נרתעה מהאתגר: "המסע שלי היה מלא ב'לא' וסטיות מוזרות מהמסלול, אבל המשכתי לדחוף. המשכתי להשתפר. עכשיו זה הזמן שלי".
המהפכה הנשית ב-WWE לא הייתה גחמה רגעית. זו תנועה – תנועה שנולדה מבושה. מקרב שנמשך 29 שניות – לצעקה שממלאת אולמות. ליב מורגן אולי לא הייתה הפנים של המהפכה, אבל היא ההוכחה החיה לכך שהמהפכה הצליחה. היא בדרך הבטוחה להפוך לאחת הכוכבות הגדולות בעולם. ואם לא אותו קרב קצרצר ומביך – אולי כל זה לא היה קורה.
פורסם לראשונה: 06:00, 02.05.25
