בכל פעם שאתה קורא משהו חדש על עלילותיו של מסוט אוזיל בקריירת הפוסט־כדורגל שלו – לא משנה כמה אתה כבר רגיל, כמה שהציפיות שלך ממנו יותר נמוכות מים המלח, לא משנה שהלב הספורטיבי־חברתי שלך כבר התנפץ ממנו לחלקיקים הכי קטנים בפלנטה – מסוט אוזיל תמיד ימצא דרך לשבור לך את הלב שוב.
הפעם זה קרה אחרי שמאות אלפי אזרחים טורקים יצאו לרחובות כדי להפגין נגד מעצרו של אקרם אימאמאולו, ראש העירייה של איסטנבול ומי שנחשב לאיום הגדול ביותר על שלטונו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. ההפגנות הלכו והתרחבו, להקת "מיוז" הודיעה שהיא דוחה את ההופעה שלה במדינה, ואייבוקה פוסאט, אחת השחקניות היותר פופולריות בטורקיה, פוטרה מסדרת טלוויזיה אהובה לאחר שתמכה בקריאות לחרם מוצרים של חברות המשתפות פעולה עם המשטר.
הכל היה מוכן לוולה של אוזיל, אבל במקום לתמוך באנשים שגדלו ברקע דומה לשלו, במקום להיות סוג של מנהיג עממי, אוזיל, שוב, בחר בדיקטטור ארדואן.
קרויצברג פינת איסטנבול
נצבט הלב לראות את אוזיל, בדיוק כמו שהיה מרחיב לב לראות אותו משחק. התנועה המופלאה לשטחים פתוחים, המסירות, ראיית המשחק, הטכניקה האלוהית, הקריירה בריאל מדריד ואחר כך בארסנל. מגדולי המבשלים של דורו.
וכל זה, כל הקונצרט הזה על המגרש, היה רק מוזיקה מלווה לסימבוליזם של אוזיל, לשבירת הגבולות שלו, לעובדה שהוא סימן את כל מה שרצינו לראות בהגירה, באינטגרציה, בשילוב המופלא בין מזרח למערב, בין ילד הפרא למשמעת. נכד למהגרים טורקים, "העובדים האורחים" שנשארו בגרמניה ואימצו אותה כביתם החדש, הילד שגדל בתוך מערכת הכדורגל הגרמנית ובחר לייצג אותה ואת הדגל שלה, וגרם לעולם שלם להתאהב בכדורגל הגרמני החדש, הסקסי, הברלינאי, עם המהגרים. קרויצברג פינת איסטנבול.
לא היה אחד שהתקרב למעמד של מודל לחיקוי כמו אוזיל, בטח לא עבור צעירים טורקים, דור שני או שלישי בגרמניה. הוא סימל עבורם את התקווה, הכבוד, האמונה העצמית. הכל יכול להיות.
והאומץ (וגם האופורטוניזם) שגילה כשהחליט לייצג את המדינה שאימצה אותו ולא את המדינה שבה נולדו הוריו. בשבועות האחרונים, כשאוזיל הציב את עצמו מאחורי ארדואן בתמיכה עיוורת ומוחלטת, היו מספיק אוהדים טורקים שהזכירו לו מה הייתה הנאמנות הלאומית שלו כשהם היו צריכים אותו במדי הנבחרת שלהם.
אם רק היה אפשר להעתיק את הדמיון והטכניקה, את החזון והשליטה בכדור של אוזיל, גם לחיים שמחוץ לכדורגל. "אי־אפשר לעשות העתק של אוזיל, אפילו לא העתק רע", אמר עליו ז'וזה מוריניו שאימן אותו בריאל מדריד. ארבע שנים לאחר הזכייה בגביע העולמי בברזיל ב־2014, ועל סף תחילת הטורניר ברוסיה, אוזיל, ביחד עם אילקאי גונדואן, הצטלם עם הנשיא ארדואן במהלך קמפיין הבחירות שלו. זו הייתה מכה צורבת לציבור הגרמני: ארדואן מסמל את הערכים ההפוכים לאלו שגרמניה מאמינה בהם בכל מה שקשור לחופש דיבור, זכויות להט"ב ונשים, חופש העיתונות ועצמאות בתי המשפט. לגרמנים, שעבור רבים מהם כדורגל הוא המקום היחידי שבו הם יכולים להביע רגש וגאווה לאומיים, היה מדובר במעשה בגידה, לא פחות. הילד שהם גידלו הפנה להם את הגב. אוזיל היה הדוגמה לאפשרויות המופלאות של האינטגרציה. ארדואן התרה בטורקים בגרמניה להישאר טורקים.
4 צפייה בגלריה
מפגינים בטורקיה עם תמונתו של אקרם אימאמאולו ראש עיריית איסטנבול
(צילום: KEMAL ASLAN/AFP)
פרישה צורמת מהנבחרת
מפה זה הולך ונהיה מכוער יותר. גרמניה מודחת מהמשחקים ברוסיה כבר בתום שלב הבתים. אוזיל מואשם בחוסר פטריוטיות. הוא מנגד מאשים את ההתאחדות והשחקנים בגזענות ובכך שלא עמדו לצידו כששמעו את הקריאות הגזעניות שהופנו לעברו. הוא פורש מהנבחרת. עדויות מתוך המחנה לגבי רמת הלויאליות שגילו כלפיו חבריו לנבחרת, מגלות שכל הקמפיינים של הנבחרת הגרמנית לגבי הכלה, שוויון וגיוון, נגועים בצביעות. הם אולי הפגינו נגד מארגני הטורניר בקטאר, אבל רבים מהם לא עמדו לצידו של חברם לקבוצה, בן המהגרים.
הכל קורה על רקע משבר הפליטים וההגירה בגרמניה, המתח בין הציבור המוסלמי לנוצרי, והעלייה של מפלגות ימין שמתעבות מהגרים ומוסלמים. אוזיל היה אמור להיות הגשר, מעקה הבטיחות. איפה. אוזיל הזמין את ארדואן להיות שושבין בחתונתו, התמסר לו לחלוטין בתמיכתו, פירסם מפות פלסטין שעירערו על זכות קיומה של ישראל, על גופו יש קעקוע של "הזאבים האפורים", ארגון ימין קיצוני ואלים. בשבועות האחרונים הוא חתר נגד הרצון של אחיו הטורקים לחופש ודמוקרטיה.
פעם מסוט אוזיל היה הפוסטר בוי של כדורגל גדול, של התקווה לחיבור בין המזרח למערב. היום הוא מסתובב בין ארמון לתא נשיאותי ומסמן את השבר הגדול, את הפילוג העולמי. כמה שלא תתרגל לזה, זה עדיין שובר לך את הלב.
פורסם לראשונה: 01:30, 09.04.25
