ה-NBA היא קצת דיווה. ליגה גדולה מהחיים שמייצרת רגעים בלתי נשכחים, אבל כל דבר שקורה בה חייב להיות דרמה. לפעמים זו דרמה אמיתית על המגרש, לפעמים אופרת סבון מאחורי הקלעים, כמעט תמיד מישהו נעלב מאוד. העונה שהגיעה לסיומה בסוף השבוע שעבר יכולה להיות גאה בכך ששמרה היטב על התדמית הזו, כי באמת שקשה לזכור עונת NBA שאף אחד לא חזה בתחילתה את רוב הדברים שקרו בה:
מישהו חשב שקליבלנד קבאלירס יפתחו את העונה ב־0:15? או שבהמשך יתברר שזה לא היה מקרי והקאבס הם באמת הקבוצה הכי טובה במזרח? מישהו צפה את המהפך המדהים של דטרויט מעונה של 14 ניצחונות למקום השישי במזרח? איזה יחס הימורים הייתם מקבלים על כך שמייק מלון יפוטר מדנבר, ועוד שלושה משחקים לפני סיום העונה? ומה עוד יש לומר על הטרייד של לוקה דונצ'יץ'. אחרי עונה רגילה כזו, הפלייאוף שיחל בשבת יכול לייצר קליימקס לספרי ההיסטוריה, אבל גם ממנו תצא רק אלופה אחת.
השאלה הכי חשובה: מישהו יעצור את אוקלהומה סיטי ת'אנדר?
אין מספיק סופרלטיבים לתיאור העונה של חבורת שג"א (שיי גילג'ס אלכסנדר). שנים של עבודת בנייה כמו שצריך התפרצו בהר געש של 68 ניצחונות, כל אחד מרשים יותר מקודמו, והם עשו זאת למרות שצ'ט הולמגרן ישב בחוץ 50 משחקים. ה־MVP הוודאי למדי, SGA, מוביל התקפה בלתי עצירה ולוגנץ דורט מוביל הגנה שמוציאה את החשק לחיות. באמת שמאוד מאוד קשה לראות מישהו עוצר אותם, אבל זה יקרה.
אם עוצרים את הת'אנדר, אז ברור שעוצרים את קליבלנד?
בזמן שהת'אנדר הם מודל מופתי של בניית קבוצה, הקאבס הם הוכחה - למי שעדיין מעז לפקפק בכך - שגם ב־NBA יש משמעות גדולה למאמן. זה לא שג'יי־בי ביקרסטאף מאמן רע - ההפך, האיש חולל נס בדטרויט - אבל קני אטקינסון, מאמן העונה בלי ספק, פשוט התאים יותר לקבוצה סופר מודרנית: שני גארדים ברמת אולסטאר; גבוהים אתלטיים ממושמעים שחושבים קודם כל הגנה; ספסל רחב; קבוצת הקלאץ' הכי טובה בליגה. הקאבס מועמדים לזכות באליפות, אין שאלה בכלל. אבל, הם לא יזכו בה.
5 צפייה בגלריה
מי יעצור אותו? גילג'ס אלכסנדר
(צילום: Mitchell Leff / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
אחרי שפסלנו את שתי המועמדות הכי ברורות, מי נשארה?
נגיע לזה.
אולי הלייקרס של לברון ולוקה?
בוודאי שאולי הם. גם עכשיו קשה להאמין שקבוצה ב־NBA עשתה טרייד על שחקן של פעם בדור כשהוא עוד לא בן 26. קשה לא פחות להאמין שהיא שלחה אותו ללייקרס. כשלוקה נחת בדאון טאון לוס־אנג'לס, הקונצנזוס היה שהלייקרס חושבים יותר על השנה הבאה מאשר על הנוכחית - חודשיים וחצי מאוחר יותר, הלייקרס מסיימים במקום השלישי, מתחילים את הפלייאוף עם יתרון ביתיות ולא יפגשו את הת'אנדר עד גמר המערב. העונה הזו כבר נחשבת הצלחת מועדון אדירה בכל מקרה - ההימור על ג'יי־ג'יי רדיק כמאמן השתלם, ולוקה דונצ'יץ' נמצא בחדר ההלבשה של הלייקרס - אבל אפשר לראות על לברון ג'יימס שהוא מרגיש שיש עם מי לגנוב סוסים. לברון סגר עוד עונת מדע בדיוני לאיש בן 40, אוסטין ריבס נמצא על גבול האולסטאר ודונצ'יץ' נולד לפלייאוף. הלייקרס יכולים להגיע לגמר המערב, אבל הם לא התשובה לשאלה מי יעצור את הת'אנדר.
אם כבר מדברים על סוסים, אז אולי ניקולה יוקיץ'?
למרבה הצער, לא. העונה הזו של יוקיץ' נמצאת עמוק בשיחה על העונה האישית הטובה אי פעם. הוא לא יזכה ב־MVP, אבל ברור לכולם שהוא ההגדרה המילולית של MVP. בלעדיו, הנאגטס לא מגיעים אפילו לפלייאין, איתו הם במקום הרביעי במערב וגם היום אף אחד לא רוצה לשחק נגדם. אבל גם אם הזעזוע של הרגע האחרון שינה את מצב הרוח והאנרגיות בדנבר, הוא לא שינה את העובדה שהקבוצה פשוט לא מספיק טובה. הנאגטס יצטרכו קסם שיחזיר את ג'מאל מארי לעונת האליפות, שפתאום ייוולד ספסל ושראסל ווסטברוק לא יחטיא לייאפים. יש יותר סיכוי שהנאגטס יעופו בסיבוב הראשון נגד הקליפרס מאשר ייקחו אליפות, וכך ירשום המועדון הזה עוד שנה שבה ביזבז באופן נפשע את אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה.
אנחנו מדברים ברצינות על הקליפרס?
בעונה הראשונה בבית החדיש והמשוכלל שלהם, הקליפרס גם מגיעים לפלייאוף בריאים כפי שלא היו בערך מאז שדונלד סטרלינג סיפר לטייפ מה הוא חושב על שחקנים שחורים. לג'יימס הארדן הייתה, בשקט בשקט, עונה פנטסטית. הוויתור על פול ג'ורג' היה צעד מצוין. נורמן פאוול עשה קפיצה. איביצה זובאץ הפך לאחד הגבוהים הטובים בליגה. טיי לו נותר אחד המאמנים הטובים בליגה. לזה צריך כמובן להוסיף - עם נקישות על כל העצים ביער - את הקאמבק של קוואי לנארד. אם קוואי, ששיחק 47 דקות במשחק האחרון של העונה נגד גולדן סטייט, יוכל למשוך ככה ולהיראות כפי שהוא נראה - הקליפרס יעברו את הנאגטס וגם נשלח מכאן תפילות לכל מי שיפגוש אותם אחר כך.
ולמה אנחנו לא מדברים ברצינות על הרוקטס?
הקבוצה שסיימה שנייה באחד המערבים הפרועים אי פעם, מגיעה לפלייאוף במצב אידיאלי: אף אחד לא לוקח אותה בחשבון. אבל אימה יודוקה בנה ביוסטון קבוצה בצלמו: קשוחה, אתלטית, פיזית ועם צ'יפ קבוע על הכתף. הרוקטס הצעירים מגיעים עם כמעט אפס ניסיון פלייאוף ויעלו לסדרה נגד גולדן סטייט כשבאופן מוזר הם כמעט האנדרדוג, אבל הווריורס יודעים היטב מול מי הם עומדים: אמן תומפסון בהגנה נראה לפעמים כמו חמישה שומרים, ובמשחק הליגה האחרון בין הקבוצות הוא חיסל את סטף קרי.
אז גולדן סטייט?
כשג'ימי באטלר הגיע למפרץ, הווריורס היו מחוץ לפלייאין וסטף קרי נראה, אולי לראשונה אי פעם, עצוב כשהוא משחק כדורסל. חודשיים אחר כך, הם בפלייאוף וכל מי שחשב כמוני שבאטלר לא ישנה משמעותית והחוזה שהווריורס נתנו לו מגוחך, טעה לגמרי.
ארבעת האנשים הכי חשובים בגולדן סטייט (קרי, דריימונד גרין, באטלר וסטיב קר) מאמינים תמיד שהם יכולים לזכות באליפות ומביאים איתם ניסיון וביטחון ששווים זהב - אבל גם אם שום דבר לא נגמר עד שסטף קרי אומר שזה נגמר, הווריורס פשוט לא מספיק טובים לזכות באליפות.
אף אחד במערב לא יעצור את הת'אנדר ובכל זאת הם ייעצרו?
כן.
אתם בוודאי לא מתכוונים לניקס.
לא. הניקס טובים מאוד, טובים יותר מכפי שהיו הרבה שנים, אבל לא מספיק טובים. לא במקרה הם סיימו את העונה במאזן 8:0 נגד קליבלנד ובוסטון. וגם אם היו מספיק טובים, לא היו להם רגליים כדי ללכת עד הסוף. זה מחיר ה־טום ת'יבודו, שמדי שנה טוחן את שרירי השחקנים שלו. מיקל ברידג'ס וג'וש הארט שיחקו הכי הרבה דקות בליגה - אין לזה שום הצדקה, בוודאי לא במזרח החלש. אפשר להניח שהניקס יעברו את דטרויט בקרב האיגרוף של הסיבוב הראשון, אבל שם זה ייגמר.
נשארה רק בוסטון.
אכן, והסלטיקס - אם כולם יהיו בריאים, שזה "אם" לא קטן - הם גם אלה שיישארו לעמוד אחרונים. שמונה שחקני רוטציה טובים מאוד, ג'ייסון טייטום הפך לשחקן שלם משני צידי המגרש, הוא וג'יילן בראון הם עדיין הצמד הכי קטלני בליגה, ג'ו מאזולה מאמן מצוין, ג'רו הולידיי ודרק ווייט יכולים להיות מאוד פיזיים עם SGA, יש להם ניסיון וביטחון, והם יביאו איתם את קלישאת הלב של אלופים. בסוף יהיה עוד מצעד ניצחון ירוק ברחובות בוסטון, חבל רק שהבירה בארה"ב עולה עכשיו כמו החוזה של טייטום.
פורסם לראשונה: 01:30, 17.04.25
