זה היה אמור להיות אחד הקרבות הצמודים והדרמטיים בתולדות ה-UFC. אחרי חודשים של ציפייה, האלוף במשקל קל-כבד מגומד אנקלייב נכנס לאוקטגון מול האלוף לשעבר אלכס פריירה. הברזילאי פשוט פירק את יריבו הרוסי תוך דקה וחצי בלבד, והשיב לעצמו את התואר.
אנקלייב לא הפסיק להתגרות בפריירה לפני הקרב. הקאצ'פרייז שפריירה אוהב להשתמש בו הוא "צ'אמה" שמשמעותה בפורטוגזית היא "להבה" אבל בסלנג היום-יומי היא סוג של "יאללה". "אין יותר צ'אמה", אמר אנקלייב שניצח את פריירה בחודש מארס האחרון. אחרי שהפיל אותו ולא הסתיר את שמחתו לאחר חודשים של איפוק, הברזילאי הטיח ביריבו גם את המילה החביבה עליו, ושרף את הרשתות החברתיות אחרי שהצביע עליו בזלזול - וכבש את האינטרנט כאילו הוא בובת לאבובו. "זה היה הרגע ש-UFC הייתה צריכה" ניתחו ב"בליצ'ר ריפורט".
5 צפייה בגלריה
התמונה שהפכה למימ. אלכס פריירה
(צילום: Sean M. Haffey / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
מאלכוהוליסט לנזיר
פריירה הגיע מכלום. הוא גדל בפאבלה בסאו פאולו ולא הייתה לו ברירה אלא לעזוב את בית הספר ולעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד כפועל בניין ולאחר מכן במוסך צמיגים, שם הסביבה דרדרה אותו לאלכוהול. הוא היה יושב ושותה, עד שזה הגיע לכמה ליטרים של אלכוהול ביום. במאמר שכתב, הדגיש כי המוצא הכמעט יחיד מהעוני והאלכוהול הוא כדורגל, אבל הוא לא אהב כדורגל ו"חשבו שמשהו לא בסדר איתו". התחביב שפיתח: לשתות אחרי העבודה הפך להתמכרות קשה. פריירה הרגיש אבוד וסיפר כי לא הייתה לו תקווה בחיים. למזלו, הוא גילה את אומנויות הלחימה - והאימונים אילצו אותו לוותר על ההרגל ההרסני שליווה אותו מגיל 13.
בגיל 21, פריירה גילה שהוא יכול לנתב את הזעם לזירה, שיש לו כישרון טבעי בענף שהוא בכלל לא חשב עליו כילד. הוא התחיל את הקריירה בקיקבוסינג והפך לאלוף, אבל האלכוהול המשיך להפריע לו. כמו סרט של דיסני, הוא פגש במאמן בעל שורשים אינדיאניים שחיבר אותו למסורת של שבט הפטאשו, שבט קטן של כמה עשרות אלפים שמקורו בברזיל. המאמן סיפק לו תחליף צמחיים לאלכוהול, רקד איתו ריקוד שבטיים ובסופו של דבר הצליח לעזור לפריירה להיגמל - למרות שלפעמים פריירה היה מערבב אלכוהול בתוך הקפה כדי שהמאמן לא ישים לב. היום הוא מקיים אורח חיים כמעט נזירי. "קשה לי לראות אחרים שותים", הודה, "אבל אני יודע שאני לא יכול לשתות קצת. זה לא ייגמר בכוס בירה אחת, אין לי שליטה עצמית".
פריירה אימץ לחלוטין את הזהות השבטית, למרות שגדל כאמור בסביבה עירונית לחלוטין. עם הזמן נטען שיש לו שורשים אינדיאניים, והוא התחיל להופיע בבגדים מסורתיים. האם באמת הוא שייך לשבט? זה לא משנה, הם לגמרי רואים בו אחד משלהם. ראש השבט אף תפר עבורו תלבושות שכוללות נוצות, ופריירה אימץ את הכינוי "פואטן" שמשמעותו "יד האבן".
5 צפייה בגלריה
אימץ מנהגים של שבט אינדיאני
(צילום: Sean M. Haffey / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
"יד האבן" נולדה
עם הגוף והנפש החדשים שבנה, החל פריירה למצות את כישרונו הספורטיבי בקצב מסחרר. בזירת הקיקבוקסינג הוא צבר מוניטין של נוקאאוטיסט אכזרי, כזה שמסוגל לסיים קרב במכה אחת. ידו השמאלית, אותה "יד אבן" שהעניקה לו את כינויו "פואטן" לנשק יום הדין. אחד הקורבנות הראשונים לעוצמה הזו היה ישראל אדסניה, לוחם ניו-זילנדי כריזמטי ודברן, שנחשב לכוכב עולה בענף. בין השנים 2016 ל־2017 נפגשו השניים פעמיים בזירת הקיקבוקסינג – פעמיים שיסמנו מסלול של יריבות אישית עתידית. פריירה, השקט והמרוכז, ניצח בשניהם: פעם בהחלטת שופטים, ובהמשך בנוקאאוט מהדהד עם אותה שמאלית קטלנית.
בשנת 2021 הפך פריירה ללוחם הראשון בתולדות ארגון "גלורי" שמחזיק בשני תארים עולמיים בו-זמנית – במשקל בינוני ובכבד-קל – והבין שהגיע הזמן לכבוש פסגה חדשה. היריבות הישנה עם אדסניה, שכבר הפך לאלוף UFC, הוציאה ממנו את הרעב. אדסניה לעג לו בפומבי, זלזל בהתמכרותו לשעבר, וטען שההישג הכי גדול שלו הוא “לספר בבר שניצח אותי פעם".
5 צפייה בגלריה
רק אל תגידו שהוא אלכוהוליסט - כי זה ירגיז אותו
(צילום: Sean M. Haffey / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP))
עבור פריירה זה היה קו אדום, ויריביו למדו בדרך הקשה שאסור להזכיר לו את העבר - זה רק מדליק אותו. הוא נכנס לעולם ה-MMA כמו סערה, ובתוך שנה בלבד מצא את עצמו שוב מול יריבו הוותיק – הפעם על תואר האליפות במשקל בינוני, במדיסון סקוור גארדן. אדסניה שלט, אבל שתי דקות לסיום "פואטן" שיחרר רצף אגרופים שהפכה את התוצאה.
האלכוהוליסט לשעבר מהמוסך הפך לאלוף עולם. אדסניה ניצח בקרב החוזר, אבל זה לא עצר את פריירה. הוא פשוט עלה משקל וזכה גם באליפות הקל-כבד. בכך הפך לאחד מהלוחמים הגדולים בתולדות ה-UFC – סמל לגוף של לוחם, נפש של שורד, ולאמונה שאפילו מהפאבלה אפשר לעלות לגג העולם.
פריירה התענג על ההזדמנות שניתנה לו להשפיל את אנקלייב - והצביע לעברו בזלזול בזמן שהרוסי ניסה לקום, ספק אם הוא בכלל ידע איפה הוא אחרי שספג כמות אגרופים אדירה.
פריירה החל לאמץ תדמית כמעט מיסטית, של לוחם קדום שנשלף מתקופה אחרת. לפני קרבות הוא נכנס לאוקטגון בטקס קבוע: מבט קפוא לעבר הקהל, סימון דמיוני של קשת וחץ, תנועת יד שמזכירה ריקוד שבטי, ולבסוף הקריאה "צ'אמה!" שהפכה למוטו האישי שלו. עבור פריירה, הקריאה הזו אינה סיסמה ריקה - היא תזכורת למאבק הפנימי שלו, לאש שהוא למד לשלוט בה במקום שתשרוף אותו.
שקט, מופנם - וקר
מאחורי כל ההדר הזה מסתתר אדם פשוט: שקט, ישיר, כמעט מופנם. אין בו את האגו או הדרמה שמלווים רבים מהלוחמים סביבו. אחרי שההצלחה הגיעה והוא הרוויח יותר מ-20 מיליון דולר - הוא התחיל להגשים חלומות ישנים וטייל מסביב לעולם. הברזילאי התחיל לקבל תשומת לב תקשורתית והיו שטענו שזה תחילת הסוף של הקריירה שלו. כמו שקרה לקונור מגרגור, שבמקביל להפיכתו לאייקון תרבותי התחיל להפסיד בזירה.
המבקרים צדקו, חלקית. בחודש מארס האחרון פריירה נכנס לזירה עם אנקלייב, והפסיד לו את התואר. נקבע קרב חוזר, ואנקלייב עשה טעות קשה - הוא הזכיר לפריירה את ילדותו. "אמרתי לעצמי שאני חייב להחזיר לו, הוא לא יכול להגיד שאני אחזור לעבוד במוסך צמיגים". פריירה התענג על ההזדמנות שניתנה לו להשפיל את אנקלייב - והצביע לעברו בזלזול בזמן שהרוסי ניסה לקום, ספק אם הוא בכלל ידע איפה הוא אחרי שספג כמות אגרופים אדירה.
5 צפייה בגלריה
ככה זה התחיל. אנקלייב מול פריירה
(צילום: Sean M. Haffey / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
הנוקאאוט האדיר של פריירה גרם לכמה פרשנים להגיד שהוא כבר עכשיו הלוחם הברזילאי הגדול אי פעם. במדינה שהוציאה מתוך את רויס גרייסי ואנדרסון סילבה זה כבוד ענק, אבל יש לו עוד דרך לעשות. פריירה חולם להיות הראשון אי פעם שהופך לאלוף בשלושה משקלים שונים. מיד אחרי הניצחון על אנקלייב הוא סימן את המטרה הבאה.
"אני רוצה קרב ענק", אמר, "אני רוצה להיות מול ג'ון ג'ונס בבית הלבן". כן, הבית הלבן יארח לראשונה אי פעם אירוע UFC - שאמור להיות "אחד הגדולים אי פעם". ג'ונס הוא לוחם במשקל כבד שהפסיד רק פעם אחת בקריירה - אבל גם מעורב במגוון שערוריות. הוא הודיע על פרישה ורוצה לחזור לקראת האירוע הענק בהשתתפות דונלד טראמפ. פריירה רואה בקרב הזה הזדמנות אדירה לשדרג את המורשת שלו. דיינה ווייט, האיש החזק ב-UFC, אמר ש"הוא לא סומך על ג'ונס" ולכן לא ייתן לו קרב באירוע היוקרתי. אבל עד ה-14 ביוני 2026 יש עוד זמן, טראמפ בטוח רוצה את השמות הגדולים ביותר - ולכן האופציה המסקרנת נראית אפשרית.
ובכל זאת, גם אם הקרב הזה לא ייצא לפועל, פריירה כבר השיג משהו שאף אחד לא יוכל לקחת ממנו. הוא הפך לסמל לתקווה, הוכחה שאפשר לטפס מהתחתית אל הפסגה בלי קיצורי דרך. האיש שגדל בלי כלום, שעבד במוסך צמיגים ושתה כדי לשכוח, הצליח להפוך את ההרס העצמי שלו למנוע בעירה פנימי.
