במכון וינגייט נערך היום (שלישי) טקס הנחת אבן הפינה לאולם הג'ודו על שם רס"ל עומר סמדג'ה ז"ל, שנפל בעזה ביוני האחרון בעת שירותו הצבאי בגיל 25. את המעמד החגיגי ליוו הוריו: מאמן נבחרת הגברים אורן סמדג'ה וליאת אשתו, עובדת במד"א, לצד האחים רום ורותם. גם שר הספורט מיקי זוהר ויו"ר הוועד האולימפי יעל ארד. את הטקס הנחה אורי ששון.
"האולם יישא את שמו של עומר, שגדל על ערכים שאין ראוים מהם", אמר ששון. "עומר גדל במד"א, תרם מח עצם חלם להיות רופא התעקש להיות לוחם ונתן את חייו למען הזולת. זה הבית השני של אביו אורן שהקדיש את חייו לג'ודו. כאן התחנך סמדג'ה להיות מדליסט אולימפי. זהו קשר ערכי ונצחי שישאר לעד. הוא נפל בקרב כגיבור והג'ודאים ימשיכו את מורשתו".
6 צפייה בגלריה
"האולם יישא את שמו של עומר, הג'ודאים ימשיכו את מורשתו". משפחת סמדג'ה
(צילום: יאיר שגיא)
ליאת סמדג'ה, אמו של עומר ז"ל, נשאה דברים בטקס: "ב-20 ביוני התהפך עלינו עולמנו. עומר, הבן הבכור שלנו, נפל על הגנת המולדת. הדפיקה הזאת בדלת, שמשנה את החיים ברגע, מעתה היא חלק מחיינו. הצטרפנו גם אנחנו אל משפחת השכול. עומר היה גיבור מהרגע שנולד. הוא התמודד עם הרבה אתגרים, ולמד בחינוך מיוחד. בדרך כלל נערים כאלה מוותרים על שירות קרבי, הוא היה ההיפך.
"בכל קושי ומכשול הוא בחר להילחם, להאמין בעצמו. בחייו הקצרים הוא התנדב למד"א ותרם מח עצם. הצלת חיים לא הייתה משימה עבורו, אלא דרך חיים. עומר תמיד דיבר על החשיבות של המדינה, במיוחד ב-7 באוקטובר, אז נקרא למילואים בצהריים של אותו יום ארור, עם מוטיבציה של אריה. אצלנו בבית עומר ינק את האהבה לדגל, כמו אביו אורן ששם את ההמנון והדגל מול עיניו".
"ביום שבו נפל עומר, נשבעתי שאעשה הכל כדי שמותו לא יהיה לשווא. זה לא סוף. זאת התחלה של מחויבות, של דרך. האולם הזה הוא לא רק מבנה, אלא מורשת. במקום הזה, הבית הלאומי, ימשיכו ספורטאים צעירים לחלום ולשבור שיאים, בכל רגע של מסירות ולחימה - עומר יחיה".
6 צפייה בגלריה
"ביום שבו נפל עומר, נשבעתי שאעשה הכל כדי שמותו לא יהיה לשווא". ליאת סמדג'ה, אמא של עומר ז"ל
(צילום: יאיר שגיא)
יעל ארד: "מאוד מרגש לראות את כולכם כאן. אנחנו קוראים לאולם המיוחד שייבנה פה על שם עומר, וזה נותן כבוד להרבה לוחמים שנפלו. עומר, בתמונה המקסימה שלו עם החיוך הכובש, מסמל את הטוהר, האומץ והנתינה של הרוח הישראלית. ליאת ואורן, אני מלווה אתכם מהימים הראשונים כזוג, עברנו יחד דרך ארוכה. אף אחד לא יכול להתכונן לשכול, לרגע הנורא הזה. לראות אתכם מגוננים על המשפחה, רואים את החיבור ואת היכולת להתנהל בתוך המטוטלת המטורפת הזו – זה מעורר הערצה".
"כשדיברנו על הרגע שבו אורן אמר שהוא שוקל לנסוע למשחקים, אמרת שאתה לא רוצה להפריע, לשאוב אנרגיה, להתנהל בתוך זה. לראות אותך מתנהל בתוך הסיטואציה הזו גרם לנו להבין שאם אתה יכול גם אנחנו יכולים. בניצחונו של פיטר היה ניצחון הרוח שהבאתם מהבית, אחד הרגעים המרגשים בספורט הישראלי. אי אפשר להעלים את השכול, צריך לחיות לצידו, אמרת. כל פעולות ההנצחה שאתם מובילים נעשות בנועם ובגדלות נפש. מי ייתן והאולם הזה יביא שמחה, השראה והישגים למי שיבוא בפתחו. הספורטאים שיגיעו לכאן ידעו שהכל אפשרי. הבחירה הזו ממלאה את הלב".
"אירוע מרגש", אמר זוהר. "כששוחחתי עם יו"ר ומנכ"ל וינגייט מיד ידענו שהמהלך יהיה ברור לעם ישראל, שאנחנו זוכרים ומנציחים את הנופלים שלנו, על מה שהם הקריבו ונתנו למדינה שלנו ובלעדיהם לא הייתה לנו מדינה. כשנכנסתי לתפקיד, אחת המטרות שלי היו לקדם את כל ענפי הספורט ובפרט הספורט האולימפי".
עוד אמר זוהר: "עשינו כל מה שיכולנו כדי שנגיע לאולימפיאדה במצב מיטבי ואז הגיע 7 באוקטובר. נכנסנו לסחרור גדול. אמרנו שמדינת ישראל לא תהיה מדינה שמרימה ידיים. סמדג'ה, בשבעה, אומר לי שהוא יהיה שם, יילך לייצג את ישראל ויביא מדליה. איך אפשר לתאר במילים את הסיטואציה? את המורכבות הזו? האדם בדיוק איבד את בנו במלחמה והוא כבר חושב על המורל הלאומי, על מה מדינת ישראל צריכה ממנו. כשאורן עמד לצד פיטר פלצ'יק על הפודיום, זה רגע שמדינת ישראל לא תשכח. ספורט שהוא מעל כל מחלוקת, לא נכנעים ולא מרימים ידיים. מנצחים".
עומר ז"ל, ששירת בעזה במילואים, נפל ב-21 ביוני, ביום בו ציין אורן סמדג'ה את יום הולדתו ה-54 - ובבוקר עומר עוד הספיק לברך אותו. סמדג'ה הבן התגורר בנתניה ועבר עם המשפחה ליישוב הסמוך גנות הדר.
