קייטלין קלארק היא הכוכבת הכי גדולה בכדורסל הנשים, הכי מדוברת והכי אהובה. עד כמה הבאזז סביבה משוגע יעיד הנתון הבא: בשבוע וחצי האחרונים שבהם הייתה פצועה, הרייטינג של קבוצתה אינדיאנה פיבר צנח ביותר מ־50 אחוז. קלארק מביאה שני מיליון צופים בממוצע למשחק, בזמן שבלעדיה השידורים משכו בממוצע רק 800 אלף.
כבר בשנה השנייה שלה כמקצוענית, קלארק בת ה־23 היא הפנים של הליגה. היא הפכה את אינדיאנה מקבוצה כושלת למועמדת לאליפות. שלשום הפיבר זכו בלעדיה בגביע ה־WNBA, תואר ראשון מאז 2012. אחרי המשחק, במקום לחגוג את התואר - כל התקשורת עסקה בשאלה "מתי קלארק חוזרת" כי היא סובלת מפציעה קלה.
ובצדק, כי אין עוד ספורטאית בעולם שמשפיעה כך על כל הענף שלה. קבוצות יריבות מעבירות משחקים נגד אינדיאנה פיבר למגרשים גדולים יותר, הקבוצה שלה לא עומדת בביקוש למרצ'נדייז, ונייקי כבר הוציאה נעל על שמה במסגרת חוזה חסר תקדים לכדורסלנית - 28 מיליון דולר לשמונה שנים - שנחתם עוד לפני ששיחקה אפילו משחק אחד ב־WNBA. היא נבחרה העונה לאולסטאר עם מספר שיא של הצבעות (שברה את השיא של עצמה מעונתה הראשונה). סגנון המשחק שלה, השלשות מקילומטר, הוא אטרקציה מהלכת. היא קולעת יותר מ־18 נקודות, מחלקת כמעט 9 אסיסטים ומורידה 5 ריבאונדים למשחק. בקיצור, סופרסטארית.
אבל לא כולן אוהבות את זה, וקלארק חוטפת - מילולית - יותר מכל אחת אחרת. הרגע שהבהיר לכולם שמשהו חריג קורה סביבה הגיע לפני שבועיים, במשחק מול קונטיקט סאן. קלארק נקלעה לתקרית רותחת: אחרי מגע קל עם אחת היריבות, היא דחפה בעדינות את ג'ייסי שלדון - ומיד אחר כך נדחפה בעצמה באגרסיביות לרצפה על ידי מרינה מייברי. עבירה בלתי ספורטיבית בעליל שאין לה קשר למשחק ואי־אפשר לתרץ אותה ב"הגנה אגרסיבית". עושה רושם שיריבותיה של קלארק עושות לא מעט כדי להראות לה שזאת לא רק הליגה שלה. בשנה שעברה נשרקו 35 עבירות בלתי ספורטיביות בליגה, שש מהן נשרקו אחרי עבירות על קלארק - יותר מ־17 אחוז! העונה נוספו עוד ארבע עבירות כאלה.
סופי קנינגהאם, חברתה לקבוצה של קלארק, נחלצה להגן עליה במהלך וגם לחובתה נשרקה עבירה כי התעמתה עם היריבות. "אני לא מתחרטת על זה", הסבירה קנינגהאם בסיום, "השופטות לא מגינות על הכוכבת הכי גדולה ב־WNBA". המאמנת של קלארק, סטפני ווייט, הוסיפה: "השופטות לא משתלטות על המשחק, ודברים מכוערים כאלה קורים", כשהיא רומזת לכך שלא מספיק עבירות נשרקות לטובתה של קלארק.
משחקי כבוד
למרות הפופולריות של קלארק, יש תחושה שלא מפרגנים לה מספיק – ואפשר לומר אפילו מקנאים. כך, למשל, במשאל שנערך בקרב שחקניות הליגה, היא דורגה תשיעית בלבד מבין הגארדיות. כשהופיעה על השער של המגזין טיים ונבחרה לספורטאית השנה, הבעלים של קבוצת וושינגטון מיסטיקס שילה ג'ונסון הגיבה בחמיצות בראיון ל־CNN: "למה לא שמו את כל הליגה על השער? יש הרבה שחקניות נהדרות חוץ ממנה. יש הרבה כישרון בליגה, הקפיצה בהתעניינות של הקהל הרחב לא קרתה רק בזכותה. הליגה צומחת כבר 28 שנים".
6 צפייה בגלריה
"השופטות לא משתלטות על המשחק". קלארק מאבדת את העשתונות במהלך משחק
(צילום: Gregory Shamus / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
דבריה של ג'ונסון עוררו ביקורת ברשתות חברתיות, והיו גולשים שהזכירו לה שוושינגטון משכה בעונה שעברה 5,000 צופים בלבד בממוצע, וכשקייטלין קלארק הגיעה לעיר היא הביאה 20,000. לקסי בראון, שמשחקת בסיאטל, הגיבה: "זה מטורף שג'ונסון לא ציינה שבזכות קלארק המשחק של וושינגטון הועבר למגרש גדול יותר, כמה שליליים אפשר להיות? זה חייב להשתנות".
הקומישנרית של ה־WNBA, קת'י אינגלברט, כתבה בסוף העונה שעברה מאמר ארוך מאוד על הצלחת הליגה ב־2024. היא נתנה קרדיט לכך שיש יותר קבוצות, שהשיווק השתפר, ושהאפליקציה שמשדרת את המשחקים שודרגה. קלארק הוזכרה שם כהערת שוליים, לצד שחקניות אחרות, למרות שעל פי כל מדד אובייקטיבי, ברור למי צריך לתת את הקרדיט למרבית ההצלחה הזאת. היא כנראה חששה להרגיז את השחקניות הוותיקות, או אולי פשוט מתקשה לומר בקול רם: יש כאן מישהי חדשה, וכדאי שנדבר על כל מה שהיא מעלה.
"יודעת איך זה לחטוף שנאה בגלל צבע העור"
יש הטוענים שהשחקניות הוותיקות בליגה לא אוהבות שכל תשומת הלב מופנית לקלארק, שעוד לא זכתה באליפות ועוד לא באמת השיגה כלום. אך יש גם דיבורים על כך שההתנגדות לקלארק נובעת לא רק מההייפ סביבה - אלא גם מהרקע החברתי־תרבותי שלה, כבחורה לבנה סטרייטית המגיעה מלב אמריקה השמרנית. הפרשנית מוניקה מקנאט אמרה לאחרונה: "חלק מזה לא הוגן כלפיה, אבל אי־אפשר להתעלם מכך שקלארק היא בחורה לבנה מהמיינסטרים של אמריקה – וזה חלק מהסיפור".
אתרים שמרנים חגגו על הציטוט של אגדת הליגה שריל מילר, וראו בכך רמז שקלארק שנואה כי היא לבנה. מילר אמרה: "אני אהיה כנה, כי זה חייב להיאמר. אני יכולה להזדהות עם קייטלין קלארק. הרגשתי כלפיה חמלה. אני יודעת איך זה להיות שנואה. אני יודעת איך זה להיות אישה שחורה ולחטוף שנאה בגלל צבע העור שלי".
קלארק הפכה לסמל עבור קהלים מסוימים, גם כאלה שמעולם לא התעניינו ב־WNBA. הגרעין הקשה של האוהדות והאוהדים מרגיש שהזיזו לו את הגבינה, ויש ציוצים שדווקא חוגגים את העבירות נגדה. הפרשן דייויד דניס ג'וניור כתב: "היא לא אשמה, אבל היא הפכה לסמל של גזענות לא מודעת. התקווה הלבנה הגדולה. הדמות הלבנה שדרכה הקהל הישן מקווה 'להחזיר את המשחק לידיים הנכונות'".
יש הטוענים כי העבירות על קלארק אינן חמורות כפי שנראה ושהן בוודאי לא מונעות מתוך שנאה כלפיה, אלא זה פשוט הסטנדרט ב־WNBA - המשחק קשוח ואגרסיבי. לפי נתוני הליגה מ־2023, ממוצע העבירות הבלתי ספורטיביות במשחק WNBA היה גבוה פי 1.7 מב־NBA. לא בגלל "אלימות", אלא כי זו ליגה ששמה דגש על הגנה אגרסיבית, משהו שקצת נזנח אצל הגברים. שחקניות כמו מאיה מור התלוננו לאורך השנים על כך שהשופטים "מרשים יותר מדי מגע".
אבל בעוד ב־NBA מנסים לשמור על הכוכבים, לעיתים יותר מדי, אצל הנשים הקשיחות זה סימן ההיכר של הליגה, אפילו מקור לגאווה. "מי שחושבת שזה טיול בפארק. לא שיחקה דקה בליגה הזאת. זה קרב", אמר פעם אגדת הכדורסל סו בירד. נטשה קלאוד הוסיפה ש"זה כמו הוקי, רק בלי המקלות". דיאנה טוראסי אמרה לקלארק: "עד עכשיו שיחקת מול בנות 18, עכשיו את משחקת מול מקצועניות".
הפרשנית קנדיס באקנר אמרה: "אני מופתעת מההלם של האוהדים החדשים. זה ספורט שיש בו מגע. למה ציפיתם? קייטלין קלארק היא כוכבת, אבל הליגה לא הוקמה כדי שיהיה לה איפה לשחק". לדברי האוהדות הוותיקות והפרשניות, הקהל החדש בהלם מהיחס כלפי קלארק כי חלקו בכלל לא צפה בכדורסל לפני כן, והוא גם לא יודע שהמתחים הגזעיים היו קיימים בליגה עוד לפני שקלארק הגיעה אליה.
במאמר בוושינגטון פוסט, קווין בלאקיסטון טוען שבמקום לדון במורכבות הסיטואציה סביב קלארק, התקשורת והציבור נופלים שוב למלכודת ישנה: הצגת שחקניות שחורות כ"תוקפניות" וקלארק כקורבן לבן תמים, בזמן שהמציאות הרבה יותר מורכבת. הוא טוען ששחקניות נדרשות "להתנצל" בפני קלארק על עבירות, בזמן שזה היה בסך הכל חלק מהמשחק. חבר קונגרס רפובליקני אף שלח מכתב ל־WNBA בדרישה לדעת איך היא מתכוונת "להגן" על קייטלין קלארק, משהו שלא נעשה למען שחקניות אחרות. אנשים, משני הצדדים של המפה הפוליטית, מנצלים את קייטלין קלארק לקידום האג'נדות שלהם.
אבל צריך לומר גם את האמת הפשוטה: ה־WNBA אמנם רשמה התקדמות בשנים האחרונות - יותר קהל, יותר ספונסרים, יותר תשומת לב - אבל אלה היו צעדים קטנים. מינוריים. הליגה לא הצליחה עד היום למצות את הפוטנציאל האדיר שגלום בה. עכשיו, עם קלארק, נפתחה בפניה הזדמנות נדירה - לא רק לשפר רייטינג או למכור מרצ’נדייז, אלא באמת לפרוץ את תקרת הזכוכית. לפי ניתוחים כלכליים, קלארק אחראית ליותר מרבע מהכנסות הליגה, ולפי תחזיות אופטימיות מאוד היא יכולה להכניס לבדה מיליארד דולר לענף. היא מביאה את ה־WNBA למיינסטרים. ולכניסה למיינסטרים יש מחיר, כמו אנשים שתוהים אם סגנון המשחק לא אגרסיבי מדי.
6 צפייה בגלריה
בינתיים הקהל מצביע ברגליים, הרייטינג מזנק והספונסרים עומדים בתור.
(צילום: AP Photo/Michael Conroy, File)
"הגזענות משפיעה על ה־WNBA המון שנים. זה לא משהו חדש", אמרה סו בירד. "מהבחינה הזאת, אני חושבת שמשתמשים בקייטלין ככלי משחק. קייטלין לא הביאה את הגזענות ל־WNBA. זה חלק מהליגה הזאת כבר המון זמן. בעיניי, מה שהכי מזעזע זה שאנשים אחרים מופתעים. אנחנו מנסות להגיד לכם את זה כבר שנים".
"אני כאן בשביל לשחק כדורסל"
ומה עמדתה של קלארק עצמה? לפחות על פני השטח, היא מנסה להישאר מעל הוויכוח. "אני כאן כדי לשחק כדורסל", אמרה לאחרונה, כשנשאלה אם היא מרגישה שקוראים לה להיאבק על ייצוג או על צדק חברתי. "אני מכבדת את כל השחקניות בליגה הזאת, אני רק רוצה להתחרות". בעבר אמרה שהיא מודעת לפריבילגיות שלה כלבנה.
בינתיים הקהל מצביע ברגליים. הרייטינג מזנק והספונסרים עומדים בתור. הם פה בשביל הכדורסל, לא אכפת להם באמת מגזע. קייטלין קלארק היא תופעת טבע מדהימה, פשוט כיף לראות אותה משחקת.
ה־WNBA משום מה מסרבת להתמסר לכך באופן מלא, כמו שקרה ל־NBA עם מייקל ג'ורדן לדוגמה, אבל נראה שבסוף לא תהיה לה ברירה. גם אם ימשיכו לעשות עליה עבירות בלתי ספורטיביות, ויגידו כל יומיים שהיא צריכה להתבגר, ויטענו בכל שלושה ימים שהיא לא טובה כמו שעושים ממנה - קייטלין קלארק תשנה את כדורסל הנשים. כל הדחיפות האלה והעבירות המכוערות, יהפכו אותה לכדורסלנית עוד יותר גדולה.
פורסם לראשונה: 01:30, 03.07.25
