תומאס מולר שיחק השנה בכל המסגרות של באיירן מינכן 1393 דקות ב-38 משחקים, קצת יותר מ-36 דקות למשחק. הוא פתח בהרכב רק תשע פעמים, השלים תשעים דקות מלאות רק בארבעה משחקים (אחד מהם בסיבוב הראשון של הגביע) ובמסגרתם כבש שישה שערים, בישל חמישה וראה את הכרטיס הצהוב מונף לחובתו ארבע פעמים. מולר הוא שחקן משלים, פוליסת ביטוח מהספסל, כפי שאירע לאחר פציעתו של מוסיאלה.
מולר כבר בן 35 ובלי ספק בשלהי הקריירה שלו. הוא מסיים את החוזה בסוף העונה הנוכחית כאחד השחקנים היקרים בסגל, עם שכר של 20.5 מיליון אירו לשנה. בשיקולים קרים של השקעה מול תועלת, אין ספק שמולר לא שווה את המשכורת, ולכן צדק המועדון הבווארי כשסירב להציע לו חוזה לעונה נוספת.
אבל מולר הוא הרבה יותר מעוד שחקן. הוא נולד בבוואריה, נמצא בבאיירן מינכן מאז שנת 2000, וב-17 השנים האחרונות הוא שיחק 743 משחקים, שיא מועדון, שבהן זכה בכל תואר אפשרי, 32 בסך הכל, כולל שני טרבלים ושתי זכיות בצ'מפיונס-ליג. הוא הפנים של הקבוצה. יותר מכך, מולר הוא חלק מדור הזהב של הכדורגל הגרמני ששינה את פניו ואת הצורה שבה העולם מתייחס אליו. הוא זכה בגביע העולמי ב-2014.
סוגיית מולר אם כן, מעלה את השאלה מה קורה כשלתוך המשוואה של מה השחקן נותן לעומת מה שהוא מקבל מהמועדון נכנסים משתנים נוספים, כאלו שקשה לכמת, כמו ערך סימבולי וסנטימנטלי. ובהשלכה: איך מועדון כדורגל, כמו החברה עצמה, מתייחס לפנסיונרים שלו כשתש כוחם והם לא יכולים להועיל יותר כפי שתרמו בעבר.
מי צודק יותר?
בהנהלת הקבוצה, ובעיקר אולי הנס, רמזו כבר במהלך העונה על כך שהמעמד הנוכחי של מולר לא תואם ולא מכבד את המורשת שלו, והציעו לו לפרוש ולקבל מיד תפקיד אחר במועדון. מולר טען שהוא עדיין נהנה מכדורגל וכי הוא רוצה להמשיך בקריירת המשחק. אין פה מקרה של שחור-לבן. שני הצדדים צודקים, השאלה היא מי צודק יותר.
מולר הוא אחד השחקנים היותר מוכשרים בכדורגל העולמי בתקשורת עם האוהדים והמדיה. בדרך כלל הוא מדבר אל האוהדים דרך קליפים שהוא מעלה ברשתות החברתיות. קשר ישיר, בלתי אמצעי, מעיד על החשיבות שבה מולר מעריך את אוהדיו. אבל כשמולר הסביר על הפרידה מבאיירן הוא העלה רק מכתב לרשתות החברתיות שבו הסביר את המצב. הוא רצה להישאר, בכל תפקיד. המועדון לא רצה. הסאבטקסט ברור: מולר היה מוכן להישאר, בכל מחיר. הוא היה החונך של מוסיאלה בקבוצה והוא יכל לעשות את אותו הדבר עם מייקל אוליסה. ללמד אותם את תרבות המועדון, איך זוכים בתארים. באיירן מינכן אפילו לא הזמינה אותו ואת הסוכן שלו לשולחן המשא ומתן. אפילו לא הגישה לו הצעה משפילה. מולר רצה להרגיש רצוי, ומצא את עצמו מושפל. זה המעט שהמועדון היה יכול לתת לשחקן שעשה בשבילו הכל, מגדולי שחקניו בכל הזמנים.
5 צפייה בגלריה
32 תארים בבאיירן בסך הכל. מולר וצלחת האליפות
(צילום: Alexander Hassenstein/Getty Images)
יותר מכך, בינואר אמר מקס אברל, המנהל הספורטיבי של באיירן שהחוזה של מולר יוארך. "ישנתי חרא במשך שלושת הימים לפני השיחה שלנו במרץ על סיום החוזה", אמר אברל אחרי ההחלטה להיפרד. שוב, ההחלטה של באיירן כמועדון תחרותי וכגוף כלכלי, להמשיך הלאה ולבנות את העתיד עם שחקנים צעירים ובלי הנטל הכלכלי של החוזה של מולר, היא החלטה הגיונית, ופרידות או פרישות הן תמיד עסק לא נעים. אבל באיירן לא הציעה למולר אפילו את המינימום ההגון שהגיע לו.
בעקבות בקנבאואר ומתיאוס?
החוזה של מולר היה אמור להסתיים בסוף יוני אבל יוארך לפחות בעוד 43 ימים כשייצא עם באיירן לאליפות העולם לקבוצות בארה"ב. לא מן הנמנע שבסוף הטורניר הזה מולר ילך בעקבותיהם של פרנץ בקנבאואר, גרד מולר, בסטיאן שוויינשטייגר ולותר מתיאוס ויישאר לשחק בארה"ב. זהו מהלך שיכול להפרות את שני הצדדים: אמריקה זקוקה לשמות גדולים כדי לקדם את אליפות העולם שתארח ביחד עם קנדה ומקסיקו בשנה הבאה, מולר יקבל דקות משחק וביחד עם חוזי הפרסום הוא גם יחתוך קופון נאה.
האפשרות ללכת למדבר אינה עולה על הפרק. מולר רמז בכל דרך אפשרית שהוא לא ימכור את הערכים שלו עבור צ'ק שמן מסעודיה. לא סביר שמולר ירצה לשחק בקבוצה אחרת בבונדסליגה אחרי קריירה בבאיירן מינכן, ואפשרות לשחק בליגה אירופאית אחרת כנראה תרד מהפרק כשמולר ישוחח עם חברו הטוב מאטס הומלס ששיחק השנה באיטליה ויפרוש בסוף העונה. פרישה היא אפשרות נוספת, אבל הדרך של מולר לתפקיד ניהולי או מקצועי בבאיירן גם לא על הפרק מהסיבה שלא ישתף פעולה עם הנהלה שהשפילה אותו, אם כי בסטורי שהעלה באינסטגרם הוא נשמע פייסני יותר "אין שום דבר שלילי בינינו", הוא אמר בקליפ, "לא תמיד אפשר לשדר על אותו הגל"
כל הדרכים אם כן, מובילות לאמריקה.
פרידה בחוסר קלאס
סיבוב הפרידה של מולר התחיל בקיטש-יתר. הוא נכנס כמחליף למשחק נגד אינטר בצ'מפיונס, בדקה ה-74, הדליק את הקבוצה, וכבש שער שוויון לאחר 11 דקות ,תוך שהוא גורם לרעידות ססמוגרפיות במינכן. רק שלאינטר לקח בדיוק שלוש דקות כדי לשנות את התסריט. "זה לא מרגיש כמו סיבוב פרידה", ענה מולר על התחושות שלו לגבי האפשרות שהיה זה משחק ליגת האלופות האחרון שלו באליאנץ ארנה, "הפרש של שער אחד בכדורגל הוא כלום".
שחקני עבר של באיירן כמו סטפן אפנברג ואוליבר קאן, וספורטאים גרמנים אחרים כמו הטניסאי אלכסנדר זברב, ביקרו את באיירן על חוסר הקלאס שגילתה במהלך הפרידה ממולר. אבל מולר דווקא שמר על קלאס ונאמנות כלפי המועדון. הוא הוכיח שרומן לא רק צריך לדעת איך להתחיל אלא גם איך לסיים אותו. הגול שלו נגד אינטר, ובעיקר חגיגות השמחה שלו לאחריו ("בלוטת התריס שלי עבדה שעות נוספות"), היו יריית הפתיחה שלו במסע הפולקלור שלו בדרך לעזוב את מועדון חייו: כשאתה נפרד, אתה צריך שלצד השני יישאר משהו ממך אליו הוא יתגעגע.
פורסם לראשונה: 08:35, 13.04.25
