זה מסוג המשחקים שאתה מצפה לו. אולי שבוע קודם, אולי שבועיים, אולי יותר. ומדמיין אותו. ובבוקר שלו קם עם אור מיוחד. אולי מבטל עבודה. אולי יוצא מוקדם. ומתלבש. צעיף המזל, אולי תחתוני המזל. ולוקח את הילד, שיתרגש איתך. וקובע לשבת קודם עם חברים. ומעודד 40 דקות לפני. ואז מוצא את עצמך בזירת קרב. עשן סמיך, אבוקות שמתעופפות, חפצים. ולך תדע מה הבריח ההוא שלידך. כי בחדשות מספרים על עצורים, אלות, סכינים. ואז, במחצית, מול דשא ריק שעתיד להישאר ריק, אתה המום. ומבוזה. הילד לידך עם דמעות בעיניים. כי החליטו לעצור הכל.
אתם יודעים מה? לא בכוח. לא חייבים לשחק פה כדורגל בכוח. גם ככה חיינו לאחרונה על חבית נפץ. הפסקנו לספור את החזיתות. הכדורגל אמור להיות מפלט. לא עוד חזית.
ריאיון עם יו"ר מינהלת הליגות, ארז כלפון, בעקבות פיצוץ המשחק
(צילום: ירון ברנר)
הסטנדרטים שלנו לסדר לא בשמים. בלי אמל"ח, בלי אלות בייסבול, בלי אבוקות שמושלכות תוך כדי התקפה, בלי חוליגנים שמנסים לפרוץ לדשא.
אם אי אפשר לדאוג לזה, אז יתכבד השופט, יתכבדו הקבוצות, יתכבדו ה-30 אלף ביציעים, שרובם המכריע לא עשו דבר, יקומו מהכיסאות, ולא יחזרו עד שיימצא פתרון. כבו את האורות של הכדורגל, סגרו שערים. נגמר. אם אצבע של ילד תפגע, שכל הכדורגל שלנו יילך לפח.
שר התרבות והספורט מיקי זוהר מתייחס לפיצוץ המשחק
(צילום: ירון ברנר)
בדרך כלל התערבות פוליטית, בטח בספורט, בטח בשנתיים האחרונות, מקפיצות מיד. פה עשה נכון השר מיקי זוהר שהתערב.
זה היה אירוע בלי מבוגר אחראי. האורות האדומים נדלקו, אחד אחרי השני, עם כל אבוקה שנזרקה למגרש. איפה היה השופט יגאל פריד? למה לא הייתה עצירה והורדה מיידית של השחקנים לחדרי ההלבשה? היה סיכון ממשי. אחת האבוקות פגעה בשוער מכבי חיפה שריף כיוף. הן נזרקו בכוונה תוך כדי התקפות. בכוונה כדי לשבש.
גם על הדשא לא היו יותר מדי מבוגרים אחראים. לא דור תורג'מן, שחגג בהתרסה מול אוהדי חיפה. בטח לא ברק בכר שהתפרץ לעברו. איפה האחריות שלכם, אתם מוסיפים במקום להרגיע?
היה מתסכל להבין אתמול עד כמה חגיגה של 30 אלף איש יכולה להפוך מוקד לפורענות. עד כמה היא תלויה בחבורת טיפשים עם אבוקות, שברצותם יכולים לפרק הכל.
בכל מקום בעולם, שהוא לא מגרש כדורגל, אם תזרוק רימון עשן, אבוקה, תמצא את עצמך עצור. אם זה יהיה ליד בית ראש הממשלה, תמצא את עצמך במרתפי השב"כ. בכדורגל שלנו זה נהיה סטנדרט.
והכי מתסכל? במקום לעסוק באירוע, בפתרונות, קרב צדקנות החל. יש הרי אליפות על הפרק. אז היו את אוהדי מכבי ת"א שהסבירו שמותר לתורג'מן לחגוג איפה שבא לו. גם מסי, ב-2017, חגג מול אוהדי ריאל מדריד בברנבאו; או אוהדי חיפה שהסבירו שזה רק קומץ לא מייצג; או אוהדי בית"ר ירושלים, שאמנם לא קשורים לאירוע, אבל זעקו שאם זה היה הם, המדינה הייתה רועדת.
ובסוף, משחק העונה שוחק רק מחצית. מחצית אחת יותר מדי. ובסוף אחרי אירועי באר-שבע סכנין, הכדורגל שלנו שוב הוכתם. ובסוף ביציעים עמד אבא עם ילד, הרבה אבות עם ילדים, עם דמעות בעיניים.
