דרך אחת לתאר את מה שקורה למכבי ת"א בחודש האחרון היא לומר שהקבוצה השיגה את מסע הניצחונות המרשים שלה למרות חסרונו של ג'יילן הורד. אולם לטעמי, הדרך הנכונה לספר את הסיפור הזה היא שמכבי התחילה לנצח בגלל חסרונו של הפורוורד המאוד מוכשר שלה.
הבעיה אינה כמובן ביכולותיו של הורד, אלא בעמדה שבה מכבי התעקשה להציב אותו. הורד הוא מה שמכונה באנגלית "שחקן בין לבין", לא מספיק חזק ומסיבי לעמדה מספר 4, לא מספיק טוב מבחינת הקליעה מבחוץ לעמדה מספר 3, אבל יכול לשחק לא רע בכלל גם שם וגם שם. ולכן, השאלה הגדולה היא ליד מי הוא נמצא ומה הפילוסופיה של המאמן.
3 צפייה בגלריה
לא מספיק חזק לעמדה מספר 4, לא קולע מספיק טוב לעמדה מספר 3. ג'יילן הורד
(צילום: עוז מועלם)
במכבי, מזה שנים, נורא אוהבים סמול-בול. מי שאשם בכך הוא דיויד בלו, שעבר מהעמדה מספר 3 שבה היה קצת כבד לעמדה מספר 4 שבה היה מוצלח מאוד, בעיקר בגלל השילוב של יד קטלנית מבחוץ ויכולת לשמור גם על שחקנים גדולים ממנו בהרבה. זרים רבים (וג'ייק כהן אחד) עברו מאז בעמדת הפאוור פורוורד של הצהובים, וכולם גרמו לאותה בעיה: מכבי נמצאת בנחיתות פיזית מול יריבותיה מדי עונה וכל פעם משלמת את המחיר בחוסר הצלחה.
השנה, יש לציין, הבעיה ממש אינה רק הורד. תמיר בלאט הוא שחקן מאוד נמוך. ג'ון דיברתולומיאו הוא שחקן מאוד נמוך. דיויד דג'וליוס שחקן מאוד נמוך. ליוואי רנדולף לא ממש גבוה לעמדה מספר 3. כשיש לך בחמישייה את בלאט כרכז, רנדולף בעמדה מספר 3 והורד בעמדה מספר 4, אתה תהיה נחות כמעט מכל קבוצה ביורוליג. לא משנה מה תעשה בהתקפה, ההגנה שלך כמעט אף פעם לא תצליח להחזיק מעמד עם הפערים האלה ולהשאיר אותך במשחק.
והנה, הורד נפצע. בלית ברירה מכבי עשתה מה שהייתה צריכה לעשות מראש: עברה לשחק עם שני גבוהים אמיתיים. פתאום ירד עומס נורא, לא הגון אפילו, מכתפיו של רומן סורקין. יש עוד מישהו שנותן לידו גוף בהגנה, עוד אדם שיכול לקחת ריבאונד מול גבוהים מסיביים. זה כמובן משחרר את סורקין גם בצד ההתקפי. כשאתה לא עבד בהגנה, יש לך אנרגיות בצד השני של המגרש.
אז המשחק של מכבי קצת יותר איטי, אין האלי הופים מבלאט להורד, אבל הכל מסודר, מאורגן, מאוזן. ואי אפשר להתווכח עם העובדות: הקבוצה מנצחת. אז נכון, גם בעונות הקודמות לקח לשחקנים זמן ללמוד מה מקומם, מי אמור לעשות מה, מהי ההיררכיה. בעונה הזאת, אגב, מי שלקח לו הכי הרבה זמן להתבשל הוא רוקאס יוקובאיטיס, שהיה צריך לעשות קפיצה מנטאלית ממחליף לשחקן מוביל. אבל הפעם הבעיה הייתה מעבר לכך: נחיתות פיזית מובנית. ההצטרפות של טרביון וויליאמס הייתה שלב ראשון מצוין בפתרון הבעיה. הפציעה של הורד כבר נתנה שיעור חשוב לגבי מה נכון לעשות. זה כבר פחות מעניין בנוגע לעונה הנוכחית בגזרה האירופית (בארץ, בגביע, מבנה שני הגבוהים הוא שניצח את הפועל ירושלים והפועל ת"א, שהתעקשו לשחק עם גבוה מסיבי אחד מול מכבי, והפסידו), אבל זה לקח חשוב לעונה הבאה ביורוליג.
יקיר המאמנים
נניח לרגע שההרכב הזה יישאר. במקרה כזה מכבי צריכה לעלות בחמישייה עם סורקין, לידו וויליאמס או ריברו, בעמדה מספר 3 צריכים להתחלק הורד ורנדולף, בעמדה מספר 2 יוקובאיטיס ורנדולף, ובעמדה מספר 1 קלארק, יוקובאיטיס ובלאט. כל השאר – וויל ריימן, ג'ון די, מריאל שאיוק, רפי מנקו, כהן – זה שחקנים משלימים במערך הזה, אלא אם כמובן ימצאו להם תחליפים טובים יותר.
אם אלה יהיו החמישיות הקבועות, מכבי תהיה תחרותית מהרגע הראשון. כמו שאמר ידידי צביקה שרף במהלך אחד משידורינו המשותפים: "אי אפשר ללמד גובה". זה כמובן לא אומר שלא צריך לגוון במהלך המשחקים, לשחק לפעמים בהרכבים נמוכים ומהירים, אבל זה צריך להיות הבסיס. זו צריכה להיות תפיסת המשחק.
ומילה לסיום על האס של אתמול: ריימן. לכאורה: נגר. מעשית: אליל בהתהוות. יש דוגמאות רבות לשחקנים מסוגו שהפכו עם הזמן ליקירי המאמנים. בלוס אנג'לס לייקרס הגדולה של קארים, מג'יק, וורת'י וביירון סקוט, אולי הרביעייה המוכשרת בהיסטוריה, היה מקום של כבוד בחמישייה לקורט רמביס. האיש היה פחות מוכשר התקפית מריימן וגם מכוער ממנו בהרבה. אבל הוא היה האחראי המרכזי על סעיף האנרגיה, האגרסיביות, הריבאונד, ולקיחת כל המטלות האפורות מקארים האלגנטי. התוצאה: אליפויות. והרבה. זו רק דוגמה. גם דניס רודמן ניחן באיכות הזאת, ויש רבים אחרים.
ריימן נע לו באלגנטיות (טוב, קצת בחוסר אלגנטיות, אבל הבנתם את הכוונה) בין העמדות 3 ו-4, עושה המון דברים חכמים שלא רואים, מתאבד על כל כדור, מכניס התלהבות וקשיחות. נכס. מכל אלה שהוגדרו קודם בקטגוריית "כל השאר" – זה האחד שאסור לוותר עליו. בינגו גדול. ואם מצרפים לכך את ההחתמות של יוקובאיטיס, וויליאמס ולאחרונה קלארק, זה מראה שבמכבי עשו בשנה הזאת סקאוטינג רציני, ואפילו לא צריך לשים את הכוכבית של "הנסיבות".
גם אם לא יהיה שום שינוי בסגל, זה בסיס לא רע בכלל לעתיד. והיתרון הוא שלהבדיל מבשנים שעברו, אין כאן גם כוכבים ענקיים שמישהו ירצה לשפוך הון כדי לקחת אותם. עם כל הכבוד להורד, הוא לא ווייד בולדווין (ההוא ממכבי, לא הצל שלו מטורקיה) או לורנזו בראון. ואחרי שהם רואים מה קרה בעונה הנוכחית לשלושת כוכבי מכבי שהחליטו לעזוב, יכול להיות ששחקני הסגל הנוכחי מבינים שזה בכל מקרה מקום לא רע להיות בו.
פורסם לראשונה: 07:00, 14.03.25
