אי־אפשר להוריד את העיניים מבית"ר ירושלים של העונה. לאו דווקא בגלל הכדורגל, אלא בגלל שהיא יותר מהמשחק. היא החיים. הסימביוזה. כמו רחוב במומביי. הכל גר בה בכפיפה. חתונה הודית וטרגדיה יוונית. אופוריה ודיכאון. טורפים ונטרפים. רגע ברק יצחקי הוא המשיח של ירושלים, ורגע אחרי פוסטים של אוהדים על געגועיהם ליוסי אבוקסיס.
נדנדה של האקסטרים. בשבת שעברה בית"ר נתנה שלוש, שבוע לפני קיבלה ארבע, לפני נתנה שלוש, לפני קיבלה שלוש.
אין ספק, זה מרתק מהצד, כאילו סוציולוגית, אנתרופולוגית, כאלה, אבל לקחת אליפות? איך בדיוק? בכדורגל נהוג גם הגנה. לא אני קבעתי. זה מתמיד ככה. ויצחקי פחות בקטע. אתה לא רואה למשל את בית"ר מסתערת על שוק ההעברות, למרות שברור מה זקוק לשיפוץ. כלומר לתמ"א 38.
עושה שנייה פסיכולוגיזציה. אפשר להעריך מה עובר בראש של מאמן בית"ר: כמו השחקן שהיה, הוא מעדיף טכניות על כוח. אפילו על מהירות. מעדיף שחקנים, לא משנה באיזה עמדה, עם כדורגל ברגליים. תודה לאל, יש לו הרבה צעצועים כאלה. שועה, יונה, מיכה, טוומאסי, הצעצוע החדש אצילי. והילד ברק רוצה הכל. רוצה עד שלא תמיד נשאר מקום למה שמוכרחים. למשל קאני כשאין מי שידחוף פנימה ממטר. או סורו כשאין מי שייתן קונטרה באמצע. תסתכלו על חודש הנדנדה האחרון. כשסורו פתח, בית"ר ניצחה.
יותר משהוא מאמן בית"ר, יצחקי הוא מאמן ההתקפה של בית"ר. או אם לדייק: מאמן הברק של בית"ר. אל תטעו. גם כשהוא פותח עם שלושה בלמים, זה מערך דפנסיבי מדומה, כי הכנפיים בורחות למעלה, ולא בהכרח חוזרות; מדומה כמו החוד כששועה פותח בו כחלוץ, כי יצחקי רוצה להרוויח עוד וירטואוז.
וכשזה המצב, אי־אפשר להתפלא על מראות דפנסיביים אפוקליפטיים: למשל של כארם ג'אבר מנתניה רץ קילומטרים על הימין, גומע מרחקים עד שער בית"ר, כאילו הגיע ממדינה אחרת, בלי שייתקל במשהו שנראה כמו הגנה בדרך; או של טבארש, גם הוא מנתניה, עושה סיבוב בטיולית בקו הרוחב, כשאף בית"רי לא ניגש, לא מורוזוב, לא ירין לוי, לא מתעניינים אם אפשר לעזור, איפה ההורים, צמא, משהו; או של סמביניה מבני־ריינה מוצא את עצמו לבד־לבד בשמאל. גלמוד, זנוח כזה, עד שאין ברירה אלא לתת גול.
בגלל זה, גם כשהכדורגל מרהיב, צריך תמיד לזכור שתיכף הנדנדה תיקח את בית"ר למטה, לתורפות שלה. בשבת שעברה, עם חוליה אחורית של ארבעה, מורוזוב שהה יותר ברחבת היריב. אם זו לא הייתה קריית־שמונה, ועוד בעשרה שחקנים, זה היה נראה אחרת.
נהוג לומר שמשחק הגנה מתחיל מההתקפה. בבית"ר זה לא מתחיל אפילו בהגנה.
החוקים של סכנין
מחר מחכה לבית"ר בני־סכנין. בסיבוב הקודם כשהשתיים נפגשו, יצחקי פגש את החסרונות שלו. בית"ר הייתה אז ה־להיט, אחרי שהדהימה את מכבי ת"א ומכבי חיפה. זה כמובן סיחרר את יצחקי, שהחליט לפתוח עם 3־5־2 יומרני. סכנין הייתה זו שהחזירה אותו לקרקע. אפשר להניח, או לקוות בשביל יצחקי, שיהיה הפעם יותר זהיר. מפוכח. מה עוד שהמפגש הזה הוא חזרה גנרלית לגביע.
גם סכנין, יש להניח, או לקוות בשבילה, תבוא יותר זהירה. אתם יודעים, בקטע של לא לשתף שחקנים שלא רשומים בהתאחדות. רוצים סכנין, שנעבור רגע על החוקים, ככה זריז, רק ליתר ביטחון? אז בכל זמן נתון מותר 11 שחקנים; שלכם, לא של אחרים; מותר כדור אחד; מותר ארבעה דגלי קרן, לא יותר; יש התקפה, יש הגנה. ככה נהוג; אלא אם קוראים לכם יצחקי.
פורסם לראשונה: 01:30, 24.01.25
