בערך שעה לתוך המפגש הראשון שלי אי פעם עם Mermaid, מישהי שעד אז שחתה לידנו בבריכה שאלה אם תוכל להפריע לרגע. "רק רציתי להגיד לך שזה כל כך יפה", היא זורקת פתאום, "והייתי מתה לנסות את זה בעצמי פעם".
טל גולן, בת הים האמיתית לגמרי שלנו, הודתה לה על המחמאות ומיד פצחה בסשן הסברה קצר עם כמה המלצות ממוקדות על התחום. ניכר עליה שהיא כבר די רגילה ליחצן בשמחה את הקטע הזה של סנפיר גדול וצבעוני מהמותניים ומטה. ככה זה כשאת בוחרת לך ענף ספורט שכמעט אף אחד בארץ לא מכיר, ואפילו חלק ממי שכן מכיר – בכלל לא יודע שזה ספורט. נגיד, אני.
צפו בכתבה על טלי גולן, "בת הים הישראלית"
(צילום: עוז מועלם)
שש נציגות מישראל
עד המפגש עם טל הייתי בטוח ש־Mermaiding זה בעיקר תירוץ לסשן צילומים ססגוני וקסום במיוחד, או סתם טרנד כלשהו שנועד לגרום לאנשים בגילי להרגיש יותר מבוגרים ממה שהם באמת. אז זהו, שממש בשבת הקרובה תתקיים בוולפסבורג, גרמניה, ה־Merlympics (אליפות העולם ל־Mermaiding) בהשתתפות כמאה ספורטאיות מכל העולם, ושש מישראל.
גולן בת ה־24 מתל־אביב תהיה אחת מהן. בזמן שהיא מתארגנת לאימון הבוקר שלה במרכז הספורט של אוניברסיטת תל־אביב, אני שומע ממנה קצת על מה שצפוי באליפות ומבין שאפשר למלא את הבריכה האולימפית הסמוכה אלינו בחוסר המושג שלי.
4 צפייה בגלריה
כבר די רגילה ליחצן בשמחה את הקטע הזה של סנפיר גדול וצבעוני מהמותניים ומטה. גולן בבריכה
(צילום: עוז מועלם)
מסתבר שהמשתתפות נדרשות להשתתף בחמש קטגוריות שונות, שמתכתבות הרבה יותר עם שחייה וצלילה, והרבה פחות עם אגדות על הכלאות בין דג לאישה שמלחיצות דייגים ומלחים.
יש שם, למשל, מקצה שחייה של 50 מטרים (כמו זה שאתם מכירים, רק עם סנפיר במקום רגליים בועטות), ומקצה Lifesaving שבמסגרתו צריכה המתחרה לצלול לאורך 30 מטרים עד שתגיע "לטובע", ואז לגרור אותו בחזרה את אותם 30 המטרים עד לקצה הבריכה. וכן, שאלתי, הטובע הוא אדם אמיתי, מה שאומר שיש אדם אחד בגרמניה שהחל מהשבת הקרובה יוכל להוסיף שורה מעניינת מאוד לטופס קורות החיים שלו.
(צפו: אליפות העולם ב-Mermaiding)
מקצה נוסף וחשוב במיוחד הוא התרגיל האישי. ממש כמו בהתעמלות אמנותית או בלט על הקרח, גם כאן יש המון אלמנטים קבועים שחייבים להיכלל בתרגיל ומרכיבים את רוב הניקוד, אבל גם ליצירתיות ולסגנון אישי יש משקל לא קטן. כלומר, לצד רשימה לא קצרה של סיבובים, צלילות והתפתלויות במים, מצפים מבנות הים גם להוסיף כמה הפתעות, ועוד להיראות נהדר במיוחד תוך כדי. אגב, כדי להעריך כמו שצריך את הביצועים מבלי לשבת שעות ארוכות על קרקעית הבריכה, צוות השופטים פשוט משתמש בצילום לייב של המתחרות שמועבר ממצלמות המפוזרות בבריכה. יכול להיות שדרך טובה יותר הייתה להושיב את צוות השיפוט מול דופן אחת של אקווריום ענק שבתוכו מתרחשת התחרות, אבל אולי בפעם הבאה. כאמור, מדובר בענף די צעיר. אה כן, ואם כל הלו"ז התחרותי הזה לא נשמע לכם מספיק מתיש, זה רק בגלל שעדיין לא סיפרתי לכם שהסנפיר שהבנות סוחבות איתן יכול להגיע למשקל של 20 קילו.
תגידי, איך בכלל מגיעים לענף כזה?
"לפני הצבא הייתי מלש"בית קצת משועממת שנתקלה באיזה פוסט פייסבוק על Mermaiding. עד אז לא ממש הקדשתי המון זמן לספורט. לא הייתי מהבחורות שקמות לרוץ או הולכות לעשות פילאטיס, וגם היום – יותר משש שנים שאני כבר עושה את זה – קשה לי לפעמים. אני סטודנטית בפקולטה לחינוך מוזיקלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט, אז יש ימים שבהם אני לומדת מתשע בבוקר עד שמונה בערב ואז עוד צריכה להתאמן לפני.
"מה שכן, בדקה הראשונה שלי בבריכה הכל נשכח. אני מרגישה שיש משהו מאוד מרפא בזה. אגב, גם לילדים או לאנשים שהם בתהליך טיפולי כלשהו. לא משנה אם הם שוחים עם זה, או רק צופים בזה, אני חושבת שזה מפיץ אופטימיות. קרה לי פעם שהתאמנתי בבריכה וניגשה אליי אמא לילד בתפקוד נמוך. היא סיפרה לי שכבר שלושה שבועות שהילד לא חייך או צחק ורק בוכה כל הזמן, אבל מהרגע שהוא ראה אותי עם הסנפיר הוא ממש נרגע. היא שאלה אם נוכל להצטלם".
כמו דג מחוץ למים
כן, צריך לומר שהנוכחות של טל בבריכה מושכת תשומת לב, וזה מתחיל עוד לפני נפנוף הסנפיר הראשון. היא צועדת לתוך המתחם בשבע בבוקר עם התיק הכי גדול שראיתם בחיים שלכם, שולפת ממנו את כל הקונסטרוקציה שיש לדחוס לתוך הזנב הססגוני שלה, ואז מתחילה לתכנן בקפידה את הכניסה שלה עצמה לתוכו. לא, כי מרגע שזה יקרה, אין באמת דרך להגיע לשפת הבריכה מבלי פשוט לדחוף את עצמך בישיבה לשם. אני יודע את זה כי בשלב מסוים עוז הצלם ביקש ממנה לזוז כמה מטרים ימינה, ואני גיליתי סוף־סוף מאיפה הגיע הביטוי "דג מחוץ למים".
טוב, האמת היא שטל כנראה כבר שמעה את כל הבדיחות בתחום. לא פעם, לא פעמיים ולא עשרים היא התמודדה עם חברים שהאשימו אותה בקניבליזם רק כי הכניסה לפה קצת סושי, והיא עד היום זוכרת איך בכל תורנות מטבח בצבא היה את המפקד ההוא שתמיד תהה אם הנוכחות שלה מבטיחה שהיום יהיה פיש אנד צ'יפס.
"אני חייבת להגיד שבדרך כלל אנשים חושבים שזה מגניב", היא מסבירה מיד. "כשרואים אותי עם הסנפיר הגדול מחוץ למים זה נראה קצת מוזר, אבל כשאני כבר בבריכה המון שחיינים ניגשים אליי ושואלים אם זה אביזר שחייה חדש שהם לא שמעו עליו. חלק מהתגובות שאני מקבלת הן בגלל שזה פשוט משהו חדש שהמון אנשים לא מכירים. הרי אם חייזר ינחת פה עכשיו, לא בטוח שהוא יחשוב שלשחות עם סנפיר זה יותר מוזר משני אנשים שמחזיקים מחבט ומנסים להעביר כדור מעל הרשת שביניהם".
טל צודקת כנראה, כי מסתמן שלפחות בעולם זה כבר תופס תאוצה. עוד ועוד קהילות צצות בנקודות שונות על הגלובוס, וכבר יש כמה בנות ים שנחשבות לרול מודלס (לא בדיחת סושי, בחיי) של התחום. אני חושב שייקח עוד המון זמן עד שטניס ירגיש לחייזרים פחות מוזר מ־Mermaiding, אבל נדמה לי שהתשוקה לנושא של ספורטאיות כמו טל בהחלט יכולה לקצר אותו קצת.
פורסם לראשונה: 01:30, 22.05.25
