לאלכסיי גליבינסקי יש קונפליקט פנימי בנוגע לקריירה שלו: האם הוא הגיע עד להשתתפות באולימפיאדת פריז בזכות מזל או עבודה קשה? ויש גם את עניין הגנטיקה, עם אבא שחיין אולימפי בעצמו, ואדים אלכסייב, שהיה חלק מרביעיית השליחים ההיסטורית באטלנטה 1996, שעלתה לראשונה לגמר אולימפי ב-4X100 מעורב.
הסוגייה הזאת עולה מספר פעמים בשיחה, פעם בחיוך, פעם ברצינות ופעם בתהייה עמוקה האם יש בכלל תשובה נכונה. רגע לפני שימריא עם נבחרת ישראל לאליפות העולם הראשונה שלו, שתיערך בסוף החודש בסינגפור, גליבינסקי (20) המכונה "לושה" מגיע לתחרות מהמסלול המרכזי, בשונה מהשנה שעברה.
גליבינסקי כאמור חווה משחקים אולימפיים כשנכנס כצלע האחרונה למשחי השליחים, בלי שקבע קריטריון אישי. גם את אליפות אירופה הוא טעם, כשהיה חלק מהנבחרת שזכתה במדליית הזהב במקצה השליחים 100x4 מטר מעורב מיקס. אבל לאליפות העולם הוא מגיע כאמור עם קריטריון אישי במשחי 200 מעורב, 100 חופשי, 200 חופשי ובמשחי השליחים, שבהם יהיה השחיין המוביל.
זה מהפך מבחינתך.
"אני אוהב את זה. מאז שליאוניד קאופמן מונה למאמן הנבחרת אני עובד קשה, כל אימון אני יוצא גמור, אבל בהרגשה טובה שנתתי הכל. ליאוניד הגיע בדיוק כשסיימתי הפסקה של שלושה חודשים אחרי פריז. התחלנו ביחד. ידעתי שאחזור, בחודש הבא אני עובר למכללה במישיגן. ליאוניד גורם לי לאהוב את השחייה, חנון של הענף. מכל דבר הוא מתלהב, תמיד במצב רוח טוב, וזה מה שמחזיק אותי. אני נהנה עכשיו, כיף לי".
המקצה הראשי שלך עכשיו הוא מעורב, איך זה התחיל?
"התחלתי בחופשי, וגם הפרפר איפשהו היה שם. לאט־לאט החזה הגיע משום מקום, לדעתי זה הגנים מאבא ואמא, שניהם היו שחייני חזה. זה בא לי די בקלות. השנה התחלתי להתנסות יותר ב־100 חזה, אני מרגיש שיש לי את זה, אני יכול להיות בטופ שם. נשאר רק גב. אני שונא גב! שונא!".
מחכה ללאון מרשאן
למה אתה מחכה באליפות?
"לחוות את התחרות, בפריז חזרתי הביתה אחרי היום הראשון, למרות שזאת חוויה שלא אשכח, הייתי בשוק מכמות הקהל. יצאתי מהמים וראיתי המון המון נקודות, שזה בעצם היו אנשים. מקווה הפעם לא לחטוף שוק, האולם צפוי להיות קטן יותר".
יש שחיין שאתה רוצה לפגוש?
"דוד פופוביץ' או לאון מרשאן, שזכה בפריז בכמה מדליות זהב, ביניהן במעורב וחזה, הוא יודע לשחות הכל. אני חלקית מסתכל על הכיוון הזה, יש לי שלושה מהסגנונות. מעניין אותי איך אסתדר עם הלחץ של יום ביומו. מחכה מאוד למקצה המעורב, התמקדנו השנה יותר בו, אבל סגנון החתירה הוא מזל. לא, תכתבי עבודה קשה".
אתה מאמין במזל או עבודה קשה?
"אם תשאלי כל מי שמכיר אותי על עבודה קשה - יצחקו עלי. אני לא עובד קשה כביכול. לא קל לי לקום בבוקר, למשל. אני בסדר עם זה שצריך להיות באימון בשמונה".
"התחלתי בחופשי, וגם הפרפר איפשהו היה שם. לאט־לאט החזה הגיע משום מקום. השנה התחלתי להתנסות יותר ב־100 חזה, אני מרגיש שיש לי את זה, אני יכול להיות בטופ שם. נשאר רק גב. אני שונא גב! שונא!"
בין האימונים גליבינסקי התחיל לתעד את שגרת האימונים שלו בטיקטוק ובאינסטגרם, מקווה שהחשיפה תעזור לו להתפרסם ולהשיג עוד ספונסרים. הוא מקבל תמיכה מהבעלים של מכבי חיפה יעקב שחר, שאליו הגיע דרך קאופמן ויעקב טומרקין, שמונה למנהל המקצועי באיגוד השחייה. "אני רוצה שהענף יתפוס בישראל כספורט מגניב", הוא אומר. "אני רוצה שישימו לב אלינו, מרגיש שיש פחות השקעה בנו. בא לי שיידעו עלינו יותר".
חייב לעקוף את אבא
הוא לא צופה בשחייה העולמית, למעשה לא צופה או מתעניין באף ענף ספורט, אפילו שהוא מתגורר בשכונת קטמון בירושלים הקרובה לטדי ולארנה. ההיכרות שלו עם הבירה שונה מתושב ממוצע, בהתחשב בכך שהוא מבלה את רוב זמנו במכון וינגייט.
הגנים של השחייה מגיעים גם מאמו, ילנה גליבינסקי, שאימנה אותו לפני המעבר להפועל ירושלים והייתה מורה שלו בבית הספר היסודי. יש לו שם משפחה שונה מאביו משום שהשניים לא נישאו. אחיו, המבוגר ממנו ביותר מעשור, היה בעברו אלוף אירופה בסיוף. יש לו גם אחות קטנה, שני האחים לא מאותם הורים.
"אני מבקש מההורים לא להתערב בשחייה", אומר אלכסיי. "הם תמיד התערבו, תמיד. לא היה לי עולם אחר, רק שחייה. לא היה לי מרחב אישי - לא בבית הספר, לא באימונים וגם לא בבית. כל היום שחייה. עכשיו, לפני אליפות העולם, אבא איחל לי בהצלחה וזהו. המשפחה לא תבוא לצפות בי, אני לא רוצה".
למה?
"לא רוצה שיפריעו לי. לא אוהב שההורים מסתכלים עלי שוחה. זה מפריע לי, זה כאילו הם שופטים אותי, רוצה שיהיו ההורים שלי. הם חונקים אותי באהבה".
רצית להיות שחיין מהרגע הראשון?
"נולדתי לזה, הכריחו אותי להיות שחיין. זרקו אותי למים בשבוע הראשון לחיי. עכשיו אני חייב לעקוף את אבא שלי בהישגים, חייב. לא זוכר את הגיל שגיליתי שאבא היה שחיין אולימפי בעצמו, כן הייתי יחסית טוב בשחייה, לא בקטע של ידעתי מה אני רוצה לעשות בעתיד, להיות שחיין אולימפי. הייתה תקופה שרציתי להיות בשייטת 13".
עזבת את השחייה?
"פרשתי לשנתיים, כשהייתי בכיתה י"א. הרגשתי מיצוי. מי שהחזיר אותי לשחייה זה בחור שהגיע מרוסיה לאגודה והוא היה הרבה יותר מהיר ממני. אחרי שלא היה לי עם מי להתאמן, כי הייתי הכי טוב, פתאום רציתי לעקוף אותו, לשחות איתו ונגדו. הוא החזיר אותי לענף, זאת אחלה סיבה. אש בעיניים".
דחיפה טובה, אבל אורח חיים של ספורטאי זה משהו קבוע. איך הצלחת להתמיד מחדש?
"למדתי הרבה בתקופה הזאת, שבה עקבתי אחריו. ראיתי איך הוא שוחה, מה הוא עושה כל יום, איך הוא עובד. הצלחתי להיות ספורטאי פעיל בצבא, אפילו לא מצטיין, ומשם הכל התגלגל. התקבלתי לקולג', התגייסתי. עם התוכנית החדשה שיש לאיגוד השחייה אפשר להישאר בישראל, אבל לא בא לי. אני רוצה חוויה של מכללה".
פורסם לראשונה: 09:18, 09.07.25
