באר-שבע הייתה רחוקה חמש שניות מלרדת להפסקה ביתרון 0:1 על נתניה, אבל אז זה כנראה היה קל מדי, ולבאר־שבע לא קל השנה בנתניה ולא קל בשבועות האחרונים בכלל. בפעם הקודמת שרן קוז'וך דיבר עם שחקניו במהלך המחצית באצטדיון בנתניה, כמעט שלא היה מי שיענה לו כי נותרו רק תשעה שחקנים ששמו אותו בדיוק באמצע בין מאמן כדורגל למאמן כדוריד. האגדה מספרת שהוא אמר להם אז שהוא מאמין שהם יכולים לחזור מפיגור ולנצח, אבל ספק אם אפילו הוא האמין לעצמו.
אמש קוז'וך לא נדרש לאמונה דומה. המצב לא היה כל כך נואש - בסך הכל 1:1 ואפילו בלי הצורך לעבור למערך 1:3:4, שאותו לא לומדים בקורס פרו. אבל הזמנים – מחזור 32 ולא 23 – מקשים גם על מה שנדמה לפשוט באופן יחסי. כמו מכבי ת"א שמגמגמת אף היא ומגרדת ניצחונות, גם באר-שבע משחקת בשלב הזה קודם כל נגד עצמה – משחק שלישי ברציפות שהיא עולה ליתרון ומאבדת אותו עוד לפני המחצית. היא הייתה צריכה לנצח פעמיים את בית"ר ירושלים, פעמיים את הפועל חיפה ופעמיים את נתניה. פעמיים ופעמיים ופעמיים זה מסתבר פעם אחת יותר מדי אפילו בשביל קבוצה שעשתה מהדרמה אידיאולוגיה ומהאופי יופי.
גם האדום של קרלוס פונק בתוספת הזמן – התעלול האחרון שנותר לקוזו'ך - לא הספיק. המשחק נגמר לפני שהאורחת הספיקה לקבל את האדום הנוסף שהייתה צריכה כדי להיכנס לדמות. מבחינתה של נתניה, לשער הניצחון של מקסים פלקושצ'נקו בדקה ה-101 אין את התקדים ההיסטורי שהיה לקאמבק תשעת השחקנים במפגש הקודם, אבל היה לו משהו אחר – את הכרונולוגיה. נתניה הפכה לבדיחה במשחק ההוא, אבל היא צחקה את הצחוק האחרון כדי להשיב לעצמה מעט רצינות.
ההפסד הזה יישר את הקרקע בין מכבי ת"א לבאר־שבע, וקבע שאל הספרינט שיכריע את המרתון יוזנקו שתיהן מאותה נקודה בדיוק – 70 נקודות לכל אחת. הניצחון של בית"ר על מכבי וזה של נתניה על באר-שבע הם אולי דרמטיים, אבל מבטלים אחד את השני ומאזנים את מרוץ האליפות הצמוד ביותר שהיה פה מאז 2016, ואולי אפילו מעבר לכך. אין לשתיים הללו לאן לברוח, זולת המשחק בשבוע הבא – הגדול ביותר שהיה כאן מאז ה-0:0 שבאר-שבע הוציאה באותו המקום ובאותו הזמן מול אותה יריבה בעונת האליפות הראשונה. לכאורה, אלו חדשות לא טובות עבור הקבוצה, שכבר הפסידה פעמיים למכבי. למעשה, זה לא משנה. זה כל הקטע במשחק אחד שאין לאחריו עתיד – גם עבר אין לו.
הגיבור הצפוי של מכבי ת"א
כל קבוצה צריכה גיבור. קבוצתיות היא בצדק ערך מהולל שמיוחסת לו חשיבות רבה, אבל בלי ההפך מקבוצתיות – אינדיבידואליות – אי־אפשר. את השער החשוב ביותר לא כובשת הרוח, אלא השחקן הבודד, האחד והיחיד, שברגעים הקשים שבהם הביחד הכזיב, מוכיח שהוא עשוי מחומר אחר. במחצית השנייה מול הפועל חיפה, מכבי ת"א לא הייתה צריכה את ה"ביחד". היא הייתה צריכה את ה"לחוד".
הצמד של ערן זהבי מול נתניה והשער שכבש תשעה ימים לאחר מכן מול מכבי חיפה בנו את מה שנראה כמו ראשיתו של הנרטיב על הגיבור הלא-צפוי – זה שבאופן לא הגיוני אבל הוליוודי להחריד מתעורר ברגעי ההכרעה, וביחס ישיר לחוסר רלוונטיות שלו לאורך העונה מגלה רלוונטיות ברגעי ההכרעה. זה כבר קרה למכבי פעם אחת, לפני 22 שנה, עם אבי נימני. אלא שהאודישן של זהבי לתפקיד הגיבור של מכבי ת"א ב-2025 הסתיים בהחמצת הפנדל בטדי. סיפור האגדה שלו נדחה על ידי חברת ההפקה של המציאות. גיבור לא צפוי הוא סיפור טוב, אבל גיבור צפוי הוא סיפור אמין. למכבי ת"א הזאת יש שני גיבורים - שניים שמצליחים, כל אחד בתורו, להתגבר על כל הדברים הרעים שמעוללת ההגנה שיש בה הכל חוץ מגיבורים.
לראשון קוראים ווסלי פטאצ'י, לשני לא צריך לקרוא. זה דור פרץ, והוא מגיע לבד. פרץ הוא לא שחקן מושלם. מסירה שגבי קניקובסקי מסוגל לתת בעיניים עצומות הוא מתקשה לספק בפקוחות, אבל במקרה שלו הניואנסים לא רלוונטיים. החוש השישי שלו חשוב יותר מהחושים הטריוויאליים שפחות מחודדים אצלו. למעשה, יש לו גם חוש שביעי. הוא לא רק יודע להיות במקום הנכון – הוא יודע מתי להיות שם. יש אנשים שצריכים את הטבלה כדי לדעת אם המשחק הוא חשוב. יש דרך פשוטה יותר – אם פרץ הבקיע זה היה חשוב, במיוחד אם פעמיים.
נשארים עם כפכפים
לבני סכנין יש נקודה אחת פחות מעירוני טבריה, אבל מצבה הוא הטוב ביותר מבין כל ארבע הקבוצות שעדיין בסכנה להצטרף להפועל חדרה בליגה הלאומית. הסיבה - היא היחידה שלא צריכה עוד לשחק משחקים בתוך המשפחה.
בשבוע הבא היא פוגשת את קריית־שמונה שהפסידה על האפס בארבעת משחקיה האחרונים. כל כך נמאס לשחקנים של שי ברדה מכדורגל, שבמקום לראות את הקלאסיקו בגמר הגביע הם ראו כדורסל מהליגה השנייה ביוון. ולמקרה שיקרה הבלתי ייאמן וסכנין תאבד נקודות מול בור הספיגה של הפלייאוף התחתון, יחכה לה במחזור האחרון מצנח הזהב של בני ריינה - עוד קבוצה שאין לה כבר חשק לחיות ושחקניה נמצאים בשלבים מתקדמים של לימודי תאית לקראת החופשה המיוחלת בפוקט.
זו הסיבה שה־0:0 מול מ.ס אשדוד היה שווה לסכנין רק נקודה בטבלה, אבל הרבה יותר בפועל – זה שימר את הסטטוס קוו עם שתי קבוצות, אשדוד ומכבי פ"ת, שיתנגשו אחת בשנייה בשבוע הבא בזמן שסכנין תנצח את קריית־שמונה עם כפכפים. סכנין תישאר ליגה בשבוע הבא.
ברור למה התיקו היה טוב למנחם קורצקי, מלכתחילה מאמן עם אלרגיה לגולים, אבל למה זה היה טוב לחיים סילבס, שהיה שותף מרצון למשחק שהניב בעיטה אחת בלבד למסגרת? אולי זה לא טוב לו, אבל הוא גם לא יכול היה אחרת. פעמיים מאז הגיע לאשדוד סיימה הקבוצה ב־0:0 – מול יוסי אבוקסיס ומול קורצקי. ככה זה – מחברים את השקע לתקע ויש חשמל.
פורסם לראשונה: 01:30, 28.04.25
