מיקי ברקוביץ', מהספורטאים הגדולים בתולדות ישראל והסמל הנצחי של מכבי ת"א בכדורסל, מתמודד בשנתיים וחצי האחרונות עם מצב רפואי מורכב. בימים האחרונים שטף את הרשתות החברתיות גל שמועות בנוגע למצבו של ברקוביץ' (72), שמיעט להופיע בפומבי בשנים החולפות וזוכה לתמיכה וחיבוק לאורך הדרך מרעייתו והאישה שתמיד איתו, שלי ברקוביץ', חבריו הקרובים, בהם כוכבי העבר טל ברודי ומוטי ארואסטי, ואנשי מכבי ת"א. אחת ההופעות האחרונות של ברקוביץ' נרשמה כשקיבל את פרס ישראל, בשנת 2024.
ברקוביץ', שנולד ב-1954 בכפר-סבא, הצטרף בגיל 11 לקבוצת הילדים של מכבי ת"א ובגיל 17 כבר עלה לבוגרים. הוא הפך לפנים של הכדורסל הישראלי עם שנים ארוכות של הצטיינות, כשבין השאר שיחק במכבי ת"א שזכתה בגביע אירופה ההיסטורי ב-1977, והיה כוכב הנבחרת בזכייה במקום השני באליפות אירופה ב-1979.
שמעון מזרחי, יו"ר מכבי ת"א: "קודם כל, מיקי הוא ספורטאי למופת ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו. הוא ווינר אמיתי, שיודע גם לשלב ולמשוך אחריו את כל הקבוצה. לא אשכח את המשחק מול צסק"א מוסקבה בווירטון, שנערך ביום הולדתו. שילבנו את שני הדברים יחד בשמחה רבה.
"היה מצער מאוד לגלות שלפני כשנתיים הופיעו אצלו סימנים של המחלה, אף שבמראהו החיצוני ובמבנה גופו הדבר לא ניכר. מיקי גר בשכנות אליי, ראיתי את טל ברודי ומוטי ארואסטי יוצאים איתו להליכות רבות בשכונה, וגם אני הייתי פוגש אותו לעיתים קרובות מאוד. ביום רביעי היו לי העונג והכבוד להעניק לבנו את הגופייה, כאשר מיקי נכנס להיכל התהילה של איגוד הכדורסל".
דורון ג׳מצ׳י: "מיקי האהוב, גיבור ילדות שלי. הכאב שאני מרגיש הוא עמוק. שמרנו על הפרטיות שלו במהלך השנים האחרונות, אבל היינו בקשר מאוד טוב. לא דיברנו על כדורסל, דיברנו על הנכדים שלי ושלו, גם פגשתי אותו לא מעט פעמים וראיתי את ההתדרדרות וכל פעם הייתי הולך הביתה ודומע. הכאב הגדול שלי אל מול ההישגים של גדול כדורסלני ישראל בכל הזמנים הוא הגיע לגיל שכל כך רציתי שהוא ייהנה, בשנים הכי יפות שלו וזה כל כך חבל. אני לא מפסיק לחשוב עליו. יש לי ממנו ואיתו אינספור רגעים מרגשים. הוא נהג להתקשר אליי ואני אליו בכל מיני הזדמנויות, וכל פעם המוטו שלו היה ׳'דורון, עזוב הכל, הכל שטויות, הנכדים והילדים זה הכי חשוב'. הוא כל כך אוהב אותם והם אוהבים אותו".
"מיקי הוא האיידול של המון שחקנים ובטח שלי. תמיד הסתכלתי על איך הוא מתייחס לגוף שלו ברצינות, איך הוא מכין את עצמו למשחקים, איך הוא קושר את השרוכים של הנעליים, איך הוא גורב את הגרביים. זה מצב כואב מאוד, הוא תמיד היה מאוד חד ומסודר. לא ראיתי אותו כמה חודשים ארוכים ואני פשוט מתגעגע אליו".
משפחתו של ברקוביץ' בחרה שלא להגיב לדברים.








