ברגע שבו נכנסים לביתו של גור לביא במושב בת שלמה שבמרגלות רכס הכרמל, מוצאים אותו בחצר הגדולה, משקיף על מרעה ענקי של פרות, כדורסל בידו וסל מולו, מוקף בעשרות חתולים שהולכים אחריו. בתוך השקט והפסטורליה שמלווים אותו מאז שנולד, הוא נמצא בשבועות האחרונים בעין הסערה: הקריירה הקצרה שלו כללה עד כה רק קבוצות מהצפון, ופתאום, אחרי עונת פריצה בגלבוע/גליל עם ממוצעים של 15.2 נקודות ו־7.5 ריבאונדים ב־30.5 דקות – שלוש הגדולות מכבי ת"א, הפועל ירושלים והפועל ת"א דולקות אחריו.
רגע לפני שייצא מהחממה ויחליט על עתידו, הפורוורד בן ה־24 מספר בראיון ל"ידיעות אחרונות" ו-ynet על הדרך הארוכה שעבר משחקן חסר ביטחון לאחת ההבטחות הגדולות בכדורסל הישראלי, שנת השירות שעשה על חשבון הכדורסל והמקור לשם יוצא הדופן שלו.
בלי מעטפת
"כל מי שבעסק הזה ורואה אותי עושה מהלך לסל ישר אומר: זה לא גור, זה אריה, אבל מי שמכיר אותי באמת יודע שאני דווקא גור קטן, ביישן ונבוך. אז אני חושב שהשם שלי כן מתאים לפרסונה שלי ולחיים האישיים שלי, אבל על המגרש זה אולי מרגיש אחרת", מסביר לביא.
למה דווקא גור?
"ההורים שלי אהבו את גור שלף, שהיה קפטן נבחרת ישראל, וראו בו סוג של מנהיג. יש לי גם תמונה איתו כשהייתי בן שנה. כל החיים הזכירו לי איזו דמות הוא היה וכמה הוא היה נערץ, ואני מקווה שרואים בי אותו הדבר".
בכיתה י"ב החליט לביא לעשות שנת שירות והצטרף לגרעין שפעל בשני יישובים, תוך מגורים בקומונה בקיבוץ רגבים. כשנשאל על ההחלטה החריגה, הוא מסביר: "קודם כל, גדלתי בסביבה מושבית, ובבית הספר היה הרבה שיח על שנת שירות. זה משהו שמשך אותי מאוד. בנקודת הזמן ההיא היה צריך לבחור, או זה או כדורסל, והעדפתי את זה. זו הייתה הזדמנות חד־פעמית, ולא רציתי לפספס. זה באמת נתן לי המון לחיים".
אבל הכדורסל תמיד היה שם.
"למזלי היה פתח לשלב בין השניים. הייתי חריג נוער במכבי זיכרון יעקב, מגיע לאימון ולמשחק פעם בשבוע. הייתי יוצא מהפעולה עם הנעליים ביד ישר לאולם. אבא שלי חצה את הארץ כדי שנספיק למשחקים. לקראת סוף העונה שם הבנתי שאולי יש בי משהו מיוחד, והתחלתי לשים דגש על כדורסל. איכשהו זה הסתדר, והגעתי להפועל חיפה. ומאז הדרך נבנית".
"תמיד הערכתי את עצמי לטובה, כיוונתי לרמות הגבוהות – ואפילו יותר. אבל אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים אם זה יקרה עכשיו, לא הייתי מאמין"
היו שלבים שבהם שקלת לוותר?
"תמיד רציתי להמשיך לשחק, אבל לא ידעתי באיזו רמה. איפה שגדלתי לא הייתה לי מעטפת שתכוון אותי, להיות שחקן הרגיש מפחיד. אבל ברגע שהחלטתי ללכת על זה, הקפתי את עצמי באנשים שעד היום איתי, כאלה שיש להם אינטרס אמיתי לעזור לי. כי העולם הזה מלא אינטרסים, וכל אחד דואג לעצמו. האנשים האלה עזרו לי להבין איך זה עובד".
בדלת הראשית
לביא אמנם לא שיחק בנבחרות הצעירות, אבל הצליח להתברג בסגל העתודה בקיץ 2021 בטורניר הצ'לנג'ר, וחתם בהמשך בהפועל חיפה לארבע שנים. לאחר מיעוט דקות עבר לקריית־אתא בלאומית, צבר ביטחון, וחזר לבמה המרכזית מהדלת הקדמית. "הייתי טוב ברמות ששיחקתי, אבל לא דמיינתי שזה יתפתח למה שהיום", הוא מודה.
איך אתה מסביר את עונת הפריצה?
"זה קשור לביטחון ולתהליך. בהפועל חיפה הייתי צעיר ומפוחד, לא עבדתי בחדר כושר, לא היה לי מאמן אישי ולא שיפרתי את הקליעה. הכל היה אינסטינקטים. אבל אז התחלתי לבנות את הגוף, עליתי במסה, שיפרתי אלמנטים. בעונה שעברה, בפעם הראשונה, התחלתי לקבל קרדיט. גם אז, בחצי השנה הראשונה, הייתי חסר ביטחון ומבוהל".
4 צפייה בגלריה
"ההורים שלי אהבו את גור שלף, שהיה קפטן נבחרת ישראל, וראו בו סוג של מנהיג". גור שלף עם גור לביא התינוק
(צילום: פרטי)
למה?
"אולי זה האופי שלי. כשאני לא מרגיש בנוח, זה קשה לי. זרקו אותי למים העמוקים ואמרו לי: 'תהיה טוב'. יש ציפיות מעצמי ומהסביבה, ואתה לא רוצה לטעות. ברגע שהבנתי שמותר לי לטעות ושהאמינו בי, השתחררתי. העונה כבר הגעתי מוכן, עם מאמן שאני אוהב (שרון אברהמי), במועדון שנותן לשחקנים מעטפת. הכל התחבר לי".
המאמץ הביא קבלות.
"כל שחקן חולם להצליח. אבל להצליח זה לא הסוף, לפעמים זה אפילו קשה יותר מכישלון. אתה במרוץ בלתי נגמר. העונה הרגשתי את זה. מה שהיה מאוד בולט אצלי זה שאני לא טוב מול הגדולות. היו לי משחקים טובים, פשוט לא טובים מספיק ללביא של השנה, והייתי שומע את זה כל הזמן ובסוף זה נכנס לראש. ממשיכים לעבוד ולהישאר רעבים".
מופתע מהעניין שמביעות בך הקבוצות הגדולות?
"תמיד הערכתי את עצמי לטובה, כיוונתי לרמות הגבוהות – ואפילו יותר. אבל אם היית שואלת אותי לפני כמה שנים אם זה יקרה עכשיו, לא הייתי מאמין. זה מחמיא ומרגש. אני משתדל לשמור על הדרך הצנועה והערכית שלי, לא להתפתות. לא רוצה לקבל החלטה יהירה".
מה אתה מחפש בקבוצה הבאה?
"קודם כל להמשיך להתקדם. לימדו אותי שכדי להתקדם צריך לשחק. אני רוצה להיות שלם עם ההחלטה, לא לעשות צעד גדול מדי ולא לדרוך במקום".
4 צפייה בגלריה
"זרקו אותי למים העמוקים ואמרו לי 'תהיה טוב'". לביא בביתו במושב בת שלמה
(צילום: שרון צור)
מבחן לאומי
מה יבדיל אותך משחקנים אחרים שלא הצליחו במעבר לקבוצה גדולה?
"זה בהחלט משהו שאני חושב עליו, אבל אני מאמין בעצמי. אני משתלב טוב עם מאמנים ושחקנים, יודע להתאים את עצמי. גם אם משהו לא יעבוד אני אנסה. לומדים גם מהסיטואציות שלא מצליחות".
מהו החלום הגדול?
"להסתכל בגיל 40 אחורה ולהגיד: עשית את הכי טוב שלך, לא פחדת, לא ויתרת. אני רוצה להעביר את המסר הזה לילדים שלי. אני יכול לומר שהחלום הוא לשחק ביורוליג, אבל אם תגיע הזדמנות גדולה יותר, למה להגביל את עצמי?"
בפברואר זומנת לראשונה לנבחרת הבוגרת במוקדמות היורובאסקט. אתה חושב שתהיה בסגל גם הקיץ?
"אנחנו יודעים כמה כישרון יש בעמדה שלי. זה מבחן בשבילי. גם לעתודה הגעתי כאנדרדוג וטיפסתי. יש לי הרבה מה לתרום. ללבוש את המדים הלאומיים זה כבוד ענק, במיוחד בתקופה כזו. זה שונה מלשחק בקבוצה. אתן הכל כדי שזה יקרה".
פורסם לראשונה: 01:30, 15.05.25
