לאוהדי הפועל ת"א יש שיר קבוע, "אחרייך הפועל אני בא בכל מצב, גם באפס מעלות וגם אם בחוץ שרב". המשפט הזה מתאר בדיוק את השבוע שמחכה לדימיטריס איטודיס ושחקניו, כאשר שלג כבד קיבל את פניהם (עם טמפרטורה שצנחה עד למינוס 8 בערב) כבר בנחיתה בבולגריה, עוד לפני שהגיעו לעיירת הסקי בורובץ – הבסיס שלהם בכל המשחקים הביתיים העונה באירופה.
מה שבטוח הוא באולם שבעיר סמוקוב הסמוכה, המכיל כ־2,000 מקומות, יהיה לוהט מחר (20:00, שידור ישיר בכאן 11). האדומים יעלו למשחק הראשון בסדרת גמר היורוקאפ (הטוב משלושה) מול גראן קנאריה, בתקווה להשיג ניצחון ולהתקרב לזכייה היסטורית. מיד לאחר מכן הם ימריאו לאיים הקנאריים למשחק השני ביום שישי (22.00), שם כבר מחכה להם מזג אוויר שדומה לארץ עם יותר מ-24 מעלות.
משחקים חם קר
הפועל ת"א מקיימת כבר שנתיים ברציפות את משחקי הבית שלה מחוץ לישראל בעקבות מלחמת חרבות ברזל. אשתקד האדומים אירחו בבלגרד, אך בעונה הנוכחית החליטו יחד עם הפועל ירושלים לשנות מיקום ואולי גם מזל, ובחרו בסמוקוב. עכשיו, כשהעונה קרובה להסתיים ואולי אפילו עם גביע מרגש ועלייה ליורוליג, הגיע הזמן לדבר על המקום שנחשב "בית" עבור הפועל ת"א, הסיבות להחלטה לשחק שם, מה היו הקשיים ואיך הקבוצה העבירה את זמנה בעיירת הרפאים.
המשימה לא הייתה פשוטה בכלל. נושא האירוח הגיע בהפתעה מוחלטת אחרי 7 באוקטובר, וכל ענייני הלוגיסטיקה היו כאב ראש אחד גדול.
בניגוד לסרביה, הנחשבת למעצמת כדורסל עם אנשי צוות רבים מהכוכב האדום ופרטיזן שעזרו לקבוצות הישראליות להתאקלם במהרה, בולגריה לא שופעת באנשים שמבינים בתחום. הן היו צריכות לארגן בעצמן מדבקות פרקט, מיתוג בתוך המגרש, לוח ראיונות, סטטיסטיקה, ציוד מזכירות, כרוזים, לדים, הסעות, מלונות וגם לדאוג לצורכי היריבה. בכל נסיעה בעל תפקיד אחר במועדון נסע כדי לפקח שהדברים נעשים כראו
אחרי עונה שלמה בסרביה עם מגבלה של שתי טיסות ישירות בלבד מישראל, כולל העובדה שבבלגרד לא יכלו להתחייב על כך שיתאפשר להכניס קהל למשחקים, החליטו בהפועל ת"א ובירושלים לבחון יעד קרוב יותר.
איש הקשר
שתי הקבוצות שלחו נציגים - המנהל הספורטיבי עידן פלדה מהקבוצה התל־אביבית ומנכ"ל הפועל ירושלים אלון קרמר מהצד השני. השניים נפגשו עם השופט לשעבר ומנכ"ל הליגה הבלקנית, שי שטריקס, שחי שנים רבות בבולגריה, והחליטו שזה המקום האולטימטיבי. שטריקס למעשה עזר לעשות את החיבור לאולמות ולמלונות ובכלל לכל מה שהן נזקקו לו.
רק כדי לעשות סדר: שתי הקבוצות היו צריכות בכל פעם לנחות בסופיה, בירת בולגריה, אליה יש טיסות ישירות מדי יום, ולאחר מכן לנסוע כשעה וחצי לכיוון אתר הסקי והנופש בורובץ שבהרי רילה - שם נמצאים המלונות הקרובים ביותר לסמוקוב ארנה, במרחק של 15 דקות נסיעה. לקבוצות הייתה אפשרות לשחק בסופיה ולא לעבור את כל הדרך הזאת, אך בשל עלויות רבות יותר (כמעט פי שלושה) החליטו במשותף לארח בסמוקוב.
צריך להבין שבורובץ, שלא בתקופת הסקי (עד דצמבר), היא עיירת רפאים. בלי שלג אין לאנשים מה לחפש שם. כשהגענו למלון בבורובץ אפשר היה לראות את הרחובות ריקים לחלוטין, כי בדיוק בתחילת החודש הנוכחי התיירים עזבו.
כל המסעדות סגורות, אין אפילו קניון, כך שאם השחקנים רוצים להתאוורר בשעות הפנאי הם צריכים לנסוע כשעה וחצי לסופיה. לכן, בהפועל ירושלים החליטו במהלך העונה שאת היום הראשון הם יעבירו בעיר הבירה, יתאמנו באולם קטן באזור ורק לפני האימון המסכם יעברו לסמוקוב.
בקבוצות נאלצו להסתפק באוכל של המלון, שבלשון המעטה לא נחשב גורמה, אלא יותר בכיוון של "עוף מכובס ותפוח אדמה יבש", כפי שתיארו השחקנים. ממול המלון יש איזשהו בר שגם הוא רוב הזמן סגור, אבל למזלם דווקא אחרי הניצחון על בחצ'שהיר, שני מחזורים לפני סיום שלב הבתים ביורוקאפ, שלמעשה הקנה להם העלייה אוטומטית לרבע הגמר, המקום היה פתוח והפועל ת"א חגגה שם את הרגע המאושר.
מוותרים על מקלחת
מלבד החוויה הלא־נעימה מהאוכל, בקבוצות היו צריכים להתמודד גם עם התנאים באולם עצמו. "הכל מחניק", העיד גורם בקבוצה והסביר שחדרי ההלבשה מאוד קטנים ודחוקים, והשחקנים אחרי משחקים העדיפו שלא להתקלח שם אלא חיכו לחדר במלון. בקבוצות מספרים שהשינוי הגיע אחרי חודש דצמבר כשאתר הסקי נפתח והתחילו להגיע התיירים, אך כשהאזור מתעורר לחיים, הקבוצות פתאום צריכות להתמודד עם רעש בלתי נסבל בלילות.
בהפועל ת"א ניסו להתנחם בדברים הקטנים, אם זה בשירים ביוונית באוטובוס אחרי ניצחונות או הערבים שהעבירו בחדר הישיבות של המלון וצפו יחד במשחקי כדורגל או כדורסל, הזמן הפנוי בבריכה המחוממת ובסאונה, אליפות הפינג פונג שאירגנו בלובי של המלון, או אם זה עובד המינימרקט אותו לימדו כמה מילים בעברית כמו "אח שלי" ו"רוצה שקית?" שלטענתם שילש את המחזור השנתי שלו עם הגעת הקבוצה.
"אין מה לעשות כאן", אמר גורם בהפועל ת"א. "מצד אחד אתה כלוא במלון כי אין לאן ללכת או מה לראות מסביב, אבל מצד שני זה גם מה שגיבש אותנו. כל הזמן הקבוצה נמצאת יחד ומעבירה את הזמן, זה יוצר חברויות עמוקות יותר".
באופן כללי ניתן לומר ששתי הקבוצות לא היו ממש מרוצות מהשהייה באזור וטענו שהמקום "תקוע בשנות ה־80", כך שנראה שאם לא יהיה שינוי במצב הביטחוני בארץ והם ייאלצו שוב לשחק במדינה אחרת, הפעם יבחרו מקום אחר. אבל אז עולה השאלה - אם הפועל ת"א תזכה שם ביורוקאפ, האם המועדון ירצה באמת להזיז את המשחקים מהמקום שהעיר להם מזל?
אז כאמור, בגלל אי-הזמינות של הטיסות לבלגרד החליטו בקבוצות לעבור לבולגריה, זאת כדי להימנע מקונקשן בכל משחק (תשעה בשלב הבתים). אלא שאז בהפועל ת"א עשו שיתוף פעולה עם חברת תעופה, חכרו מטוס ויכלו למעשה לעבור בחזרה לבלגרד, אך החליטו שלא לשבור את ההסכמים.
בית יקר
על כל משחק בסמוקוב שילמו בהפועל ת"א ובירושלים כ־10,000 יורו להפקה, 13 אלף יורו על טיסות, 14 אלף על שהייה במלון וכ־2,000 יורו על תיאומי אבטחה. הכל ביחד מגיע לכ־40 אלף יורו, ובחישוב מהיר מדובר על הוצאה שנתית של שני מיליון שקל רק על "משחקי הבית".
אז אחרי כל ההשקעה הכספית הגבוהה והחוויה השנויה במחלוקת בסמוקוב, בהפועל ת"א כבר מרגישים בבית במקום קר ומנוכר, ורוצים לקצור את הפירות ולעמוד במטרה המרכזית שלהם העונה: לזכות ביורוקאפ ולהמשיך לדבר האמיתי – היורוליג.
פורסם לראשונה: 01:30, 07.04.25
