בניגוד להתפוצצות שהציג על המגרש באליפות העולם עד גיל 19, כשהוביל את הנבחרת עד למקום השביעי בטורניר, עומר מאייר מציג ארשת מאופקת ולא מתרגש יותר מדי מתשומת הלב שהוא מקבל. הגארד (18, 1.93) כמובן במרכז העניינים ביום המדיה שנערך רגע לפני תחילת הקמפיין של נבחרת העתודה, שגם בו הוא ייקח חלק. הוא משדר שפת גוף רגועה, מדי פעם מחייך במבוכה, לא תמיד הוא מוצא תשובה לכל שאלה - ואולי הוא בכלל עייף מהסיטואציה.
אם כבר עייפות, היא לרגע לא היוותה שיקול כשמאייר החליט להצטרף גם לנבחרת העתודה אחרי שכבר שיחק עם הנוער. אחרי אליפות מצוינת שבה קלע בממוצע 20 נקודות למשחק לצד חמישה ריבאונדים ו-4.3 אסיסטים (כולל הופעת שיא של 33 נקודות ו-7 אסיסטים בשמינית הגמר נגד קמרון), מאייר רוצה להמשיך להצטיין גם באליפות אירופה עד גיל 20 שתצא לדרך בשבת הקרובה בכרתים שביוון.
"חיכיתי לקיץ הזה הרבה. מאוד מרגש", הוא אומר. "יש לי זכות להיות שחקן גם בנבחרת עד 19 וגם בזו עד 20, ואעשה כל מה שאני יכול. ידעתי שלצאת לשני הטורנירים זה אינטנסיבי, אבל זה משהו שאני רוצה לעשות מגיל קטן: לייצג את המדינה. יש לי הזדמנות ואני שמח עליה".
איך היית מסכם את אליפות העולם?
"זה היה שבוע מאוד מיוחד, גם מחוץ למגרש. פגשנו תרבויות שונות מכל העולם. הרגשנו את זה, את הבמה הגדולה שניתנה לנו. השארנו הכל על הפרקט".
יש עדיין את טעם ההחמצה מההדחה ברבע הגמר?
"כן. רצינו לנצח את הסלובנים, והם שיחקו הרבה יותר טוב מאיתנו. לא הגיע לנו לנצח. יחד עם זאת, הגעה למקום השביעי בעולם זה לא מובן מאליו. אנחנו מקווים שהבאנו גאווה".
חלפו בסך הכל שש שנים מאז שנבחרת העתודה של דני אבדיה וים מדר שרפה את הפרקט בת"א כל הדרך למדליית הזהב בפעם השנייה ברציפות. מאייר לא היה ביציעים, אבל הוא כן צפה במשחקים, כשעמוק בפנים הוא ידע שבעוד כמה שנים יגיע תורו להיות באותה המשבצת. כעת, כשהנבחרת חוזרת ליוון (זכתה שם במדליית הכסף לפני שנתיים), הוא לא מרגיש שיש לחץ עליו ועל חבריו לחדר ההלבשה להגיע שוב לאותם ההישגים.
"אנחנו נבחרת חזקה, יש לנו המון שחקנים טובים. נעשה הכל כדי להגיע גבוה", הוא אומר ברוגע. "ציפיות לזכייה? אלה רעשי רקע. זה לא משהו שמעניין אותנו. אנחנו שמחים על ההישגים שלהם, אבל אם אנחנו כנבחרת רק נחשוב על זה, יתווסף לנו הרבה לחץ. אנחנו מגיעים עם המון מוטיבציה, התרגשות ורצון לייצג את המדינה בצורה הכי טובה שיש וזה מה שנעשה".
5 צפייה בגלריה
אנחנו שמחים על ההישגים שלהם, אבל אם נחשוב על זה, יתווסף לנו הרבה לחץ". אבדיה ומדר אחרי הזכייה של העתודה באליפות אירופה ב-2019
(צילום: עוז מועלם)
"העונה שעברה חישלה אותי"
מאייר כבר הספיק לשכוח את היום ההוא באמצע דצמבר 2023, בו מכבי ת"א הגיעה לישראל ללא הזרים הבכירים שלה, למשחק מול בני הרצליה. בישראל עדיין לא חזרו לשגרה מלאה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", וכך היה גם בליגת העל, שהוקפאה כמעט לחודשיים. הצהובים העתיקו את מרכז הפעילות שלהם לבלגרד, שבה היא אירחה (ועדיין מארחת) את משחקיה הביתיים ביורוליג, אבל לקראת משחקי ליגת העל בארץ התגלה קושי בהבאת השחקנים (במיוחד הזרים), גם אם רק לגיחה קצרה לאור ירי הטילים שהתחדש בדיוק מעזה אחרי קריסתה של הפסקת האש הראשונה.
הגארד הוקפץ, בין אם היה מוכן ובין אם לא, היישר אל הופעת הבכורה שלו בבוגרים בסגל החסר מאוד של עודד קטש, והראה רמזים לכישרון הגדול הטמון בו עם תשע נקודות בניצחון על בני הרצליה. באותה עונה הוא שיחק בממוצע 12.5 דקות בליגה, ואף קבע שיא קריירה של 16 נקודות מול קריית אתא, ולכן החליט להישאר עם הצהובים לעונה נוספת. עם זאת, למרבה אכזבתו הוא מיעט לקבל קרדיט וממוצע הדקות שלו נשאר כמעט זהה (12.6), ולמעשה הוא נמחק מהרוטציה גם במשחקים שבהם, על הנייר לפחות, היה לו מקום.
"חשבתי שאצליח להשתלב. במציאות קרה הפוך", הוא מודה. "זה בסדר, זה קורה. לפעמים זה מתסכל. זה היה מאוד מתסכל בגמר הגביע, מעצבן, מבאס. לפעמים זה מעליב, אני מרגיש שמגיע לי יותר ובלה בלה בלה. התמודדתי עם זה. בסופו של דבר, מכבי ת"א, ועודד בפרט, נתנו לי הרבה מחוץ למשחקים".
"הבנתי כבר באמצע השנה שלהישאר במכבי זה לא אופציה טובה בשבילי. הסיטואציה בפרדו נראתה לי טובה מאוד", הוא מספר. "הייתה מחשבה על התנאים שאקבל, שהם ברמה הכי גבוהה שיש, אבל ההכנה למשחקים הגדולים היא הסיבה שאני הולך לשם. כל מה שאני צריך בשביל להפוך לגרסה הכי טובה של עצמי - יש במכללה"
למה בחרת להישאר במכבי למרות הסיכון שלא תשחק ושתבזבז שנה חשובה?
"זה מה שהרגשתי בלב. נכון, לא שיחקתי, אבל למדתי המון. העונה שעברה חישלה אותי מאוד מנטלית. התחזקתי בראש. למדתי טכניקות להתמודד עם תסכולים".
יכולת לעבור לשחק בקבוצה אחרת?
"היו דיבורים באמצע העונה עם הרצליה, זה לא יצא לפועל".
"רוצה להגיע הכי גבוה שאני יכול"
בקרוב מאייר יעבור לארה"ב וישחק בשורות מכללת פרדו היוקרתית. יציאה של ספורטאים למכללות היא לא משהו חדש. בענפים כמו האתלטיקה והשחייה מדובר למעשה בשדרוג משמעותי לתנאים הקיימים בישראל וגם במדינות באירופה. השינוי בכדורסל מגיע עם היכולת של המכללות לשלם סכומי כסף נכבדים לשחקנים ולהפוך אותם למעשה למקצוענים טרם יציאתם ל-NBA או לכל ליגה אחרת.
"הבנתי כבר באמצע השנה שלהישאר במכבי זה לא אופציה טובה בשבילי. התחלנו לבדוק את זה, והסיטואציה בפרדו נראתה לי טובה מאוד", הוא מספר. "הייתה מחשבה על התנאים שאקבל, שהם ברמה הכי גבוהה שיש, אבל ההכנה למשחקים הגדולים היא הסיבה שאני הולך לשם. כל מה שאני צריך בשביל להפוך לגרסה הכי טובה של עצמי - יש במכללה. אם זה מאמנים, אם זה אנשים, אם זה מתקנים ואם זו קבוצה טובה. אני מחכה להתחיל ויודע שקיבלתי החלטה טובה".
מה המעבר הזה למכללות יעשה לכדורסלן הישראלי?
"אני מניח שזה ישפיע, לא רק בישראל. לא יודע איך, אבל זה יגרום למשהו חדש לקרות. אין באירופה סיטואציה טובה כמו קולג'. לפחות לא ברמת הזמינות של הכל".
החברים בנבחרת שאלו אותך על הדלת החדשה הזו?
"כן. יש שחקנים שעשו שנה-שנתיים. אני בעצמי שאלתי אותם איך זה להיות שם, מה יהיה. אגיע ונראה".
יודע איזה מקצוע תלמד?
"עדיין לא. יש כל מיני מחשבות, עוד לא בחרתי".
חושב שהמהלך יעזור לך להגיע NBA?
"אני הולך למכללה כי זה מה שהרגשתי שיעזור לי להשיג את החלומות והמטרות שלי. החלום הגדול הוא NBA".
ואם לא תצליח, תכוון להיות שחקן יורוליג?
"כן. אני רוצה להגיע הכי גבוה שאני יכול. NBA זה החלום שלי מגיל קטן וזאת המטרה שלי ואעשה כל מה שצריך כדי להגיע לשם".
רואה את עצמך חוזר למכבי יום אחד?
"לא יודע".
