דצמבר 2023, שופט הכדורגל ניב שטייף, ששירת כלוחם מילואים, נפצע קשה מפגיעת טיל נ"ט במבנה שבו שהה בגבול לבנון, פונה עם פגיעה בעמוד השדרה והוכנס בבהילות לניתוח שבו נאלצו הרופאים לקטוע את ידו השמאלית. בשלב הזה למשפחתו הייתה בקשה אחת: לראות את ניב בחיים. הציפיות היו בסיסיות וראשוניות. אבל ניב, טיפוס של לוחם, לא הסתפק בזה. השופט בן ה־30 עבר לא מעט ניתוחים, תהליך שיקום ארוך, ימים לא פשוטים וסימן לעצמו מטרה: לחזור למגרשים.
באוקטובר 2024 הוא כבר חזר למגרשים ושימש כעוזר שופט VAR במשחק ליגת העל. באפריל 2025 הוא גם נישא לבת זוגו ניצן וצעד על רגליו אל החופה.
כשהוא נשאל תהליך השיקום שעבר, הוא מסביר כי מדובר במסע ארוך שממשיך בלי הפסקה ובלי לתת לעצמו הנחות: "מאז הפציעה עברו שנה ושמונה חודשים, ומיום ליום מבינים כמה הסיפור מורכב וארוך. עברתי שיקום באיטליה במכון נוירולוגי מיוחד, עכשיו אני במכון שיקום בת"א בשם בארפיז והם עושים שם עבודה מטורפת עבורי. החיים ממשיכים, אך השיקום הוא מעין ג'וב יומי, אני חי בבית ומנסה לחזור לעבוד ולכדורגל אבל השיקום הוא העיקר. הגוף מתחזק, מתקדם, הגרף, ברוך השם, עולה, אבל זה ממש רחוק מלהיות הסוף. שיקום זה עבודה של 24/7, זו פציעה שאתה לומד להבין שאתה באי-ודאות וחייב לעבוד כדי לשנות את המצב הזה. אם לא תעשה כלום, לא תשתפר".
בוא נחזור אחורה, יש לך פלאשבקים מיום הפציעה?
"אין לי בכלל, אני לא זוכר שום דבר מיום האירוע. פוניתי מהשטח בסוג של הכרה, אבל אני לא זוכר כלום מהאירוע. דיברתי עם כל השותפים לאירוע ולפינוי ולכל התהליך המורכב הזה, ואני לא זוכר כלום. זה מנגנון במוח שמדחיק את זה".
הרגע שאתה מבין שקטעו לך יד – מה עובר בראש?
"זה הדבר הראשון שאמרו לי שהעירו אותי, וזו כאפה לפנים. כשאמרו לי את זה והסבירו שיש גם פגיעה בחוט השדרה, זה אירוע, זה שיעור בפרופורציה לחיים. היום היד היא הדבר האחרון שמטריד אותי. כשאמרו לי 'נאלצנו לקטוע לך את היד' זה היה כאפה, אבל היום זה ממש לא האירוע".
האמנת בלב שלם שתחזור לעצמך?
"אני אגיד שכן, אבל במקביל אגיד שעם הזמן הבנתי את חומרת המצב. יומיים אחרי שהתעוררתי מהניתוח אמרתי שהכל יהיה בסדר, אבל לא הבנתי כמה המצב היה קשה. אני לא יודע אם אצליח לחזור לדשא, זה החלום הכי גדול שלי, אבל זה רחוק שנות אור כרגע. האמונה הראשונית הייתה בגלל איזה פער בידע, היום האופטימיות שונה מאיך שדיברתי לפני שנה ושמונה".
איך נראים הרגעים הקשים בשיקום?
"השיקום כל כך אינטנסיבי ואתה כל הזמן חווה רגעים קשים. היו ימים שאי־אפשר היה לפנות אליי, כואב לי, הגוף לא מתפקד. יש ימים שהולך חלק יותר, דברים קטנים שמראים לך שאתה בגרף חיובי".
מה יותר קשה הפציעה הפיזית או הנפשית?
"שאלה טובה האמת. הפיזית מביאה איתה הכל, עם זה מגיעים הקשיים האחרים. אתה לא יכול לעשות כל מה שעשית, אני מתנייד בכיסא גלגלים. לכל פעולה בסיסית יומיומית צריך למצוא דרך חדשה לעשות אותה, אם זה בכלל אפשרי. אני נוהג, למשל, אבל זה יותר מסובך".
רוצה להיפטר מכיסא הגלגלים
החזרה למגרשים הייתה מטרה שסימנת?
"חד־משמעית, זו מטרה עבורי, ואני לא מרגיש שהגעתי אליה. הייתי שופט דשא עם שאיפות מכאן ועד הודעה חדשה, המטרה היא לחזור לשם".
בינתיים הספקת לחזור לשפוט ב־VAR. איך ההרגשה? תחליף ראוי? מתגעגע לרוץ על הדשא עם השחקנים?
"כל הזמן אני אומר שה־VAR זה עולם, מקצוע בפני עצמו, ים ללמוד ולהתמקצע. זה הכי קרוב שיש, אבל זה לא זה, שונה לגמרי. חד־משמעית אני מתגעגע לדשא, לזיעה, לחדר ההלבשה לפני המשחק, אין מה להשוות. כיום ה־VAR זה הכי קרוב שאפשר, בדשא היום אני לא יכול להיות, אבל הראש שלי הוא להשתפר ולהתמקצע. היום ה־VAR זה הפוקוס, הוא האחראי על הכל, האח הגדול, אבל אני חולם לחזור לדשא ועובד כל יום בשבוע בשיקום כדי להיפטר מהכיסא ולרוץ".
אתה בטח שומע את הביקורות על שופטי ה־VAR שטעו לא מעט העונה.
"VAR הוא דבר מורכב. הוא אמור לתקן טעויות, אבל לעולם הוא לא יביא שקט מוחלט ו־100 אחוזי הצלחה. יש טעויות בכדורגל ויהיו טעויות בכדורגל. כולם עובדים סופר־קשה כדי לצמצם את אחוז הטעויות. VAR זה לא מחשב, זה אנשים. ברמה המקצועית הטכנית וכל המסביב, כולם פה סופר־מקצוענים".
אתה מסתכל היום על כדורגל בצורה שונה?
"לא אשקר, יש שוני, אני מנתח את הדברים אחרת. כשאתה בדשא זה מיקומים, כושר, ב־VAR זה אחרת, אתה מסתכל על זוויות מצלמה, מנתח דברים ובוחן אלמנטים אחרים".
חשבנו שאביתר בנאי מסתלבט
השיחה עם שטייף קולחת, כנה, הוא לא מנסה לייפות את המצב ואת ההתמודדות הסיזיפית עם הנכות. כשאני שואל אם הגיע לשלב שבו הוא מתמודד עם המצב בעזרת הומור, הוא עונה מיד: "חד־משמעית אני שם. מהחודש הראשון כל המשפחה שלי ואשתי נעזרים בהומור וציניות. הומור זה אחד הדברים הכי טובים להתמודד עם מצבים קשים".
הזכרת את אשתך, איך הייתה החתונה?
"כל היום הזה היה מטורף. הייתי אמור להתחתן בספטמבר, אבל כשנפצעתי הבנו את הקושי ועם מה אנחנו הולכים להתמודד, אז דחינו את החתונה בחצי שנה. רצינו לחגוג את הדבר הזה בגדול. ההגעה ליום הזה אחרי השיקום הייתה סופר־מרגשת. מהמפגש בבוקר והשיא זה ההליכה לחופה. כל הזמן שמתי יעד שאני הולך לחופה ולא בכיסא גלגלים, זה שיא ההתרגשות".
את שיר הכניסה לחופה שר לכם אביתר בנאי?
"אביתר בנאי זה סיפור, אנחנו מאוהבים בו בבית. הוא הזמר הכי מרגש וקרוב לי ולנו ללב, ומיום הפציעה זה מה ששמענו, התעוררתי מהשיר שלו. אשתי הייתה בקשר עם המפיקה שלו וכשהייתי בארה"ב כדי לעשות פרוטזה הגענו להופעה של ישי ריבו ואביתר בנאי בניו־יורק. דיברנו אחרי ההופעה, סיפרנו שאנחנו מתחתנים ואביתר והמפיקה שלו אמרו שהם יבואו לחופה. חשבנו שהם מסתלבט, אבל הוא הגיע, וזה היה הדבר הכי מרגש ומטורף שיכל להיות עבורנו".
ניב שטייף ובחירת ליבו ניצן בחופה
חבר'ה, קצת פרופורציות
איך נראית מלחמה מקרוב?
"בסיטואציה מסוימת, אם תשאל אמריקאי הוא יספר דברים שלא ראה. אנחנו מדינה שחיה מלחמה בקבוע, חווינו את זה עכשיו עם איראן, מדינה שלמה חיה במלחמה. חזרנו ממלון בדרום ואני על השוליים בכביש שש 50 דקות באזעקות. כל המדינה חווה את זה שנתיים".
מטורף שזה לא נגמר.
"זה לא נגמר, בימים אלה יש דיווחים מעודדים שאנחנו לקראת הפסקה ועסקה, הלוואי שזה ייגמר. רק ככה זה יכול להיגמר בעיניי, אי־אפשר לסיים את המלחמה במצב הזה, חייבים לשחרר את כולם".
מה היית רוצה להגיד לשחקנים – מסקנה כלשהי? משהו שלמדת?
"דבר ראשון, פרופורציות. זה הדבר הכי חשוב שלמדתי וזה חייב ללוות כל אחד. לפעמים דברים נראים קשה, שופט הוציא לך צהוב, לא ראה פנדל, הפסדת דרבי – בסוף כדורגל זה הדבר שאנחנו הכי אוהבים, וזו פריווילגיה מדהימה. צריכים לקבל דברים בפרופורציות וזה הולך לאיבוד לפעמים, יש דברים יותר גדולים, כמו למשל החטופים. אני חי, רואה פצועים אחרים והחיים שלי השתנו ברגע. אני נאבק במלחמה לחזור לחיים, לתפקד, להחזיר לגוף דברים בסיסים, זה פרופורציות".
אילו תגובות אתה מקבל מאנשים ברחוב?
"בסוף כולם סופר־מחבקים, מי שנפגש ורואה אותך, פונה אליך. עם ישראל בכללי מאוד מחבק, אוהב, תומך, מתפללים להחלמה, תמיד הרגשתי את זה. לפעמים יש אווירה שכולם מחבקים אובר ונכנסים לתיק הרפואי שלך, אז זה מכה".
פורסם לראשונה: 01:30, 13.07.25
