הפועל באר־שבע ובית"ר ירושלים הופיעו בשישה מתוך שמונת גמרי הגביע האחרונים. זאת לא עליונות, זאת פשוט התמדה. סוג של הרגל. הן יכולות לקרוא לעצמן "קבוצות גביע טיפוסיות", אבל זאת כבר לא מחמאה היום – אלא עלבון סמוי. 19 הופעות משותפות בגמר גביע זה לא מעט, ובכל זאת, בבלומפילד הן ייפגשו במעמד הזה בפעם הראשונה. זה בדיוק הזמן לחזור להופעות הגדולות שלהן בגמרים, שהסתיימו בהנפה מתוקה. לא תהיה כאן התבוסה 6:2 של באר־שבע למכבי ת"א ב־2015 (הרגע הגדול בקריירה של ראדה פריצה), וגם לא יהיה פה ההפסד המביך של בית"ר בטדי להפועל חיפה ב־2018 (כנראה הרגע הגדול בקריירה של שמואל שיימן). רק ניצחונות וזיכרונות טובים.
5. תודה ארקדי
2008: בית"ר ירושלים - הפועל ת"א 0:0 (4:5 בפנדלים)
ארקדי גאידמק שפך הון על בית"ר כדי להפוך אותה לקבוצה המובילה בישראל. אף אחד לא היה יכול לסרב לאוליגרך הרוסי, גם לא קפטן הפועל ת"א שמעון גרשון. הבלם נפרד בדמעות מהאדומים בשביל לסדר לעצמו את החיים. עסקה משתלמת כלכלית, אבל האוהדים לא יסלחו לעולם ומחקו אותו מההיסטוריה של המועדון. אחרי משחק נוראי עם 0:0 דל, גרשון ניגש לבעוט את הפנדל הלפני אחרון. הוא כבש וגם חגג נגד האקסית (היום הוא היה מרים ידיים ואומר "סליחה"). ראובן עובד החטיא את הפנדל המכריע, ובית"ר חגגה דאבל ראשון ויחיד בתולדותיה והייתה על גג העולם. עד שגאידמק אמר "בשביל מה אני צריך את זה?" והרס את המועדון.
4. גלזר, עומרי גלזר
2022: הפועל באר־שבע - מכבי חיפה 2:2 (1:3 בפנדלים)
זה היה יכול להיות הרגע הטרגי בקריירה של מיגל ויטור. באר־שבע הובילה 1:2 בדקה ה־87 והייתה בדרך לזכייה, אבל אז הבלם הוותיק לא הצליח להרחיק בנגיחה כדור קרן מסוכן שהפך לשער. זה היה אמור להיות מסוג השערים שגורמים למי שסופגת אותם להתפרק לחלוטין. זה לא מה שקרה, ובאר־שבע הצליחה לעמוד בלחץ האדיר של האלופה הירוקה שהייתה צמאה לדאבל. הקבוצה של אליניב ברדה הצליחה לגרור את המשחק לפנדלים ושם שלפה את הקלף המנצח: השוער עומרי גלזר, שהדף שלושה כדורים. זאת אולי הייתה גרסת הבטא ל"בלתי שבירים" של באר־שבע הנוכחית. גביע עם אופי קשוח, של מתאגרף ששורד בסיבוב האחרון.
3. עם מלמיליאן ודני נוימן
1976: בית"ר ירושלים - מכבי ת"א 1:2
הרגע שהפך את בית"ר ירושלים למה שהיא היום, קבוצה עממית עם תמיכה אדירה גם ממי שלא אוהב כדורגל ולא יודע מי זה ירדן שועה, אבל כשיגידו לו "את מי אתה אוהד?" הוא יענה: "בית"ר". אורי מלמיליאן כבש בהארכה ונתן לבית"ר את הגביע הראשון בתולדותיה, והמדינה נצבעה בצהוב־שחור. אהובה עוזרי הוציאה את אחד משירי הכדורגל הטובים בכל הזמנים, "ירושלים של בית"ר" ("עם מלמיליאן ודני נוימן הביאו לנו התהילה") והשיר ללא ספק עזר לגמר הזה להיכנס להיכל התהילה. יהיו שיגידו שהניצחון הזה גם ניבא את המהפך של הליכוד ומנחם בגין ב־1977, אבל בואו נישאר במחוזות הכדורגל.
2. המספרת של רוסו
1997: הפועל באר־שבע - מכבי ת"א 0:1
היו מספרות יפות יותר, אבל המספרת־דרדל'ה של ג'ובאני רוסו נרשמה בספרי ההיסטוריה. זה היה הגביע הראשון של באר־שבע, וכמה סמלי שהוא היה כמובן נגד מכבי ת"א – מהעיר של האליטה התרבותית והתקשורתית. ניצחון על ההגמוניה, ועוד ביטויים משיעור סוציולוגיה בתיכון. 21 שנים של בצורת הסתיימו באותו ערב בר"ג, אחת הקבוצות המלהיבות בתולדות הפועל באר־שבע הצליחה להביא תואר לעיר ולא להיות רק זאת שלא מפסידה בבית. בקיץ הקבוצה הזאת התפרקה לחלוטין אחרי מכירת חיסול ובאר־שבע חזרה לדשדש ואפילו ירדה ליגה. עד שאלונה ברקת הרימה אותה למה שהיא היום.
1. ד"ש מהאייטיז
1989: בית"ר ירושלים - מכבי חיפה 3:3 (3:4 בפנדלים)
זוכרים את הכדורגל בלי טקטיקה? עם שטח עצום במרכז המגרש שאפשר לרוץ עליו ולעשות כמה דריבלים שאתה רוצה? אז בטח אתם זוכרים את גמר הגביע של 1989. שחקנים כמו ראובן עטר (צמד) והמגן אבי כהן (צמד) כיכבו במשחק נטול הגנות ומעצורים שקרה בו הכל, כולל שער מדהים של עופר מזרחי עם סלאלום שמזכיר את מראדונה (רק עם בעיטה שבוני גינצבורג היה חייב לעצור). אחרי 2:2 ב־90 דקות ו־3:3 ב־120, בית"ר ניצחה בפנדלים, ותודה לארמלי וקלינגר שהחמיצו. גמר גביע משוגע לחלוטין. אולי הגמר הדרמטי בכל הזמנים - לא רק במשחקים של בית"ר, בכלל.
פורסם לראשונה: 01:30, 29.05.25
