בזזזז. שומעים את הרחש? זה אלון תורג'מן, המוסקיטו של באר־שבע. טורדני כזה. זומם. חג לו מעל תיבת החמש, בין הבלמים לקו הנבדל. והופ, לפני שקלטת, אתה כבר מתגרד. עצבני איפה הייתה ההגנה, ואיך נפלת בעקיצה.
הוא מלך השערים של באר־שבע, יחד עם קינגס קאנגווה. שמונה מהעשרה בנגיעה. שישה בשלהי המשחק. כולם ברחבה. שמונה מאזור 5 מטרים. ועדיין, הוא רק תשיעי בבאר־שבע באיומים לשער. 25 ניסיונות. 40 אחוזי פגיעה. קאנגווה, למשל, איים על השער כמעט כפול.
עוד כמה עובדות מרתקות על האיש: לראות אותו עובר שחקן זה מחזה נדיר. דריבל מוצלח – נדיר. בעיטה מחוץ ל־16 – נדיר. משלים משחק מלא – לא קיים. למעשה, האגדה מספרת שאם תחברו את סך הזמן שתורג'מן החזיק בכדור העונה לא תגיעו ליותר משש דקות. עוד היא מספרת ששניים וחצי אחוז מחייו הוא בנבדל, ולא יצא מעולם ממפתן הרחבה. גם לא לשירותים. ואחרי כל זה, היתוש בן ה־33 הוא הכלי היעיל ביותר שיש לרן קוז'וך בקודקוד המערך שמוביל את ליגת העל.
אם בטרום העונה היו אומרים למאמן באר־שבע, תתכונן חבר, אתה הולך לרוץ על כל הקופה, סביר שהוא היה משתתק, נותן מבט מבולבל, בדשא, בספסל, בבגאז' של אלונה, שואל: עם איזו התקפה בדיוק?
כדי לרוץ לאליפות אתה צריך חלוץ תשע מעל הליגה. שפיץ שמפרק. במהירות, בכוח, בדריבל, במשהו. לבאר־שבע אין את דין דוד או גיא מלמד של מכבי חיפה. אין את דור תורג'מן או חצי ערן זהבי של מכבי ת"א. אין לה אפילו עדיין את זלאטנוביץ' ממכבי נתניה. כן, יש לה את גאריטה. יש את זאהי אחמד. מבחינת תפוקה, הם חלוצים משלימים. ויש את היתוש, שמקנן ברחבת החמש.
האמת? בעונה שבה באר־שבע מגיחה עם כל כך הרבה עוצמות מאחור – אמיר גנאח, יוני סטויאנוב, דן ביטון מהצדדים, קאנגווה מהמרכז – לפעמים צריך את ההוא שינגח עם הגב בדקה ה־91 נגד מכבי ת"א. שיעקוץ.
זהירות, שביר
קבוצה כמו מכבי נתניה אמורה לבוא לפתיחת הפלייאוף העליון, גם אם זה בטוטו־טרנר, משוחררת כמו תחתוני טנגה בלי גומי. לכאורה, כן? כי בכל זאת קרה משהו בינה לבין הפועל באר־שבע לפני שלושה שבועות.
מה שלא יהיה, לבאר־שבע תמיד תישאר מהשנה הזו אגדת המהפך ההרואי בתשעה שחקנים. אותו רגע שחקק את החבורה של קוז'וך כ"בלתי שבירים". זה שצריך לקבל בית בשיר האליפות.
רק שלכל מטבע שני צדדים. משחקים משני תודעה, כמו שהם נחקקים אצל המנצחים, נצרבים גם אצל המפסידים. רק כתמונת מראה. כטראומה לא מדוברת. כמשהו להעלות על חבילת ממחטות מול הפסיכולוג.
מה שאומר שיוסי אבוקסיס מגיע לבאר־שבע צרוב. מצולק. הוא פגש את העוצמות בשיאן. הוא יודע מה באר־שבע מסוגלת לעולל. וזה לא בא לו טוב.
האמת? אבוקסיס הוא המאמן האחרון השנה שזה מגיע לו. אחרי שעשה קאמבק ממחוזות הפנסיה. אחרי שלקח את ההגה על הצוללת הצהובה והרים אותה לפלייאוף העליון. לא, לא. הדבר האחרון שאבוקסיס צריך על הגב שלו זה עוד אירוע שאחריו קוז'וך יבוא ויתחיל עם פתגמים. מתחילים מ"בלתי שבירים" ומסיימים ב"בלתי נחים עד שנותנים 4, אחד עם הגב, ואבוקסיס בועט בקלקר".
פורסם לראשונה: 01:30, 14.03.25
