נכון שמכבי חיפה מחפשת צוות זר, אבל אם מסתכלים על ניסיון העבר מגלים שלא כדאי לה לעשות את זה. דושאן אוהרין הוביל את הירוקים להצלחה באירופה, ונכשל בצורה קשה בליגה ובגביע. אלכסנדר סטנוייביץ' היה נפילה מהדהת. רנה מולנסטיין ופרד רוטן עדיין באים לאוהדים בסיוטים, יחד עם ההבטחות של המנהל המקצועי של מו אלאך על "תהליך", תהליך שהיה כיפי כמו לקום בבוקר ל־100 הודעות בקבוצת הווטסאפ של המשפחה.
דווקא שני מאמנים מקומיים – מרקו בלבול וברק בכר – היו אלה ששלפו את חיפה מהבוץ. אז למה שוב ללכת על מאמן מהבלקן עם רזומה מפוקפק? למה לחכות שמאמן זר ילמד מי זה יענקל'ה שחר ומי זה חזיזה – כשכבר עכשיו יש ישראלים שיכולים להיכנס ישר לעמדה עם טרנינג ממותג של המועדון ולהתחיל לצעוק על הקווים?
ההימור הפרוע
זיו אריה
למה כן: זיו אריה זה לא רק מאמן כדורגל, זיו אריה זאת חוויה. לונה פארק של רגשות. תנו עוד מאמן אחד שיכול להגיד שלא צריך לחדש את הליגה בעונה הבאה אם אין עסקת חטופים. הוא לא רק מאמן טוב, יש לו עמוד שדרה ערכי ובלתי מתפשר. לא אכפת לזיו אריה להיות לא פופולרי, הוא באמת לא סופר אף אחד. זה החומר שממנו עשויים מאמנים גדולים. מחפשים מאמן שלא יתבייש לספסל את דיא סבע? זיו אריה זה האיש. מישהו שיתייחס ללחץ כאילו זה יתוש? תבחרו באריה.
מעבר לאישיות הכובשת, מדובר במאמן מצוין. הפועל ירושלים לא מחזיקה בתקציב גדול, והצליחה להתברג בדיוק באמצע. היא התמסרה לשלטון היחיד של זיו אריה, ותשאלו את השחקנים שלו איזה דרישות הוא מציב להם.
למה לא: לאנשים שאומרים את אשר על ליבם יותר קשה להשתלב במקומות "מכובדים". אחרי שהוא יענה לשאלה במסיבת עיתונאים בזלזול, כולם יקפצו עם "ככה לא מדבר מאמן מכבי חיפה!!!!". פתאום כולם מחפשים מתמחה בפסיכולוגיה, לא מאמן שבא עם טרנינג וצורח.
המינוי הסולידי
רוני לוי
למה כן: ההוכחה שנוסטלגיה היא כלי נשק יעיל יותר מפצצת אטום. פתאום מתגעגעים לרוני. ה"משעמם" נראה עכשיו "יציב". הסגנון ההגנתי הוא לא פחדנות אלא "סדר". ואין דברים שאנחנו אוהבים יותר מלפנטז על החזרת עטרה ליושנה. לוי הצליח מעבר לכביש והתקשה לחייך אחרי החמישייה, אולי הוא ידע משהו שאנחנו לא יודעים.
למה לא: די לקאמבקים. די להתגעגע לעבר שלא ישוב. הקדנציה הקודמת שלו הסתיימה עם הפסד מביך לנומה קאליו, ראינו איך הקאמבק של ברק בכר הצליח. מה לוי כבר יוכל לחדש במכבי חיפה שהוא לא עשה בשנים הקודמות? לוי הוא גם לא השם הנוצץ שימכור מינויים.
ההתקפי
ברק יצחקי
למה כן: גם אם בית"ר לא תיקח גביע, ברק יצחקי הוביל אותה לעונה טובה. הוא עשה את זה בעונה המלאה הראשונה שלו כמאמן, הצליח למלא את טדי עם כדורגל סוחף ואפילו גנב ממכבי חיפה את עומר אצילי. אם בית"ר הייתה אפרורית, אצילי היה בוחר לשוב לחיפה ולא מתייעץ עם רבנים באמצע הלילה. יצחקי מביא איתו ניסיון כמנהל מקצועי במכבי ת"א, כך שיש לו ניסיון בערבובים אם יזדקק לכך.
למה לא: כי הוא רוקי. כי עם כל הכבוד להתלהבות של בית"ר, קל יותר להצליח כשהציפיות ממך הם "כדורגל שמח ולנצח את בני־סכנין". בית"ר קרסה כמה פעמים עם הפסדים מביכים שלא היו עוברים בשקט במכבי חיפה. לחטוף שלוש מנתניה ולהמשיך כאילו כלום? בלתי אפשרי אצל יענקל'ה.
המפתיע
אלון חזן
למה כן: היה חלק חשוב בקבוצה הכי טובה של המועדון בכל הזמנים (1993/94) ויש לו מקום בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי. מביא איתו ניסיון בתפקיד הכי חשוב כאן: מאמן הנבחרת. התמודד כבר עם כישלון בסדר גודל לאומי, ומצד שני גם סיים במקום הראשון בליגת האומות. יודע איך לדבר בממלכתיות, לא אחד שיישבר אחרי הפסדים. קלאסה של אגדה, שאי-אפשר ללמד. זה משהו שהכוכבים המפונקים של מכבי חיפה יידעו להעריך. אפשר לארוז את זה ב"הסמל חוזר הביתה".
למה לא: כי גם אם עושים לו הנחות עם הנבחרת, בסופו של דבר במשחק הקובע הוא קיבל רביעייה מאיסלנד. מסוג האנשים שאומרים אחרי הפסד: "לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים, זה הכדורגל" - וזה עלול להיות מעצבן אם זה בא אחרי הפסד לבני ריינה. הניסיון שלו באימון קבוצה מסתכם במ.ס אשדוד לפני 17 שנה. בנבחרת אתה נכשל ומדברים עליך שבוע עד שחוזרת הליגה, במכבי חיפה אתה נכשל ושומע על זה כל יום. ג'וב אינטנסיבי מדי למי שהתרגל לאימון נבחרות.
פורסם לראשונה: 01:30, 11.05.25
