תגידו, זה רק אני או שמדוכדך קצת במכבי ת"א של השנה? שמחת חיים של תור לבדיקת דם ב־7:30 בבוקר. מזל של שיחה מאראלה ממפעל הפיס, שאומרת "נלחץ לי בטעות". חוץ מפטאצ'י, שמעת לעת מפציע עם מוב ברזילאי שעושה אסאדו בלב, משהו שם מרגיש כבוי. ואני לא מדבר על האושר המתפרץ של לאזטיץ'.
אז נכון, קבוצה במקום השני, אין לזלזל, מרחק מבט מהאליפות, 51 שערי זכות – יותר מכל קבוצה אחרת בליגה – ועדיין הכדורגל שלה איכשהו לא עושה לך יותר מדי. מחוג הרגשות לא זז. נגיד כמו שקורה, לטוב ולרע, כשאתה נתקל השנה בבית"ר ירושלים.
מכבי ת"א, בדנ"א, בווייב, זאת חיה שאוהבת ודאות. שליטה. רק שעל המגרש, מאז ספטמבר היא לא הצליחה לחבר יותר משני ניצחונות רצופים, וככה גם תסיים את העונה הסדירה. כאילו הייתה איזו מכבי חיפה. אבל לא פחות גרוע, היא גם לא בשליטה על מה שסביבה. ומכבי, אתם יודעים, היא אחת שאוהבת לא רק לנהל את עצמה אלא גם אחרות.
תשאלו את אבישי כהן, אחד שלא ראה העונה דקת ליגה במכבי ת"א – חצי קבוצה דפקה חותמת בדרכון של משבצת המגן הימני לפניו – ואיכשהו לא הסתייע לשחרר אותו לבית"ר ירושלים. אבל כל זה מבחינתה כלום. הדבר הכי גרוע שקרה לצהובים השנה זה הפועל באר־שבע. קחו את הדקה ה־72 של השבת שעברה. מתן בלטקסה דופק השתטחות של גול אליפות. מחולל נס בתשעה שחקנים. ומה שעולה ישר בראש, באינסטינקט כזה, זו מכבי ת"א ששיחררה אותו – ואת דן ביטון כמובן. אם יש את זו מהנגב שמשדרת מזל של אלופה – יש את מכבי ת"א, הקבוצה שבנתה את זו עם המזל של אלופה.
קבלו עוד פלאשבק. אורי עזו מקבל על השמאל מול מכבי פ"ת. מושך ימינה, ומושך ומושך. ורק כשמאחוריו ארבעה או חמישה, הוא מוצא בתוכו את השלווה הפנימית להבקיע. או שבועיים קודם: מסתער, מסובב מרחוק לחיבור כמו בפלייסטיישן.
ואתה שואל את עצמך, בתלכיד הכל כך לאזטיץ' של מכבי, הילד החוצפן הזה הוא לא האלמנט שהיה בדיוק חסר כדי שמשהו פחות צפוי יקרה אצל הצהובים? כדי שמחוג הרגשות יזוז קצת? ככה או ככה, מחר זו מהמקום השני תגיע עם הגב לקיר מול האחרונה הפועל חדרה. פעמיים בתוך חודש וקצת מכבי הפסידה לבני ריינה. מי מפסיד פעמיים רצוף לבני ריינה? מסתבר שיש כאלה. עם שמחת חיים של סט מצעים פרחוני מתנה לחג.
מבחן רצינות
החיבוקים והבוסות שנצפו השבוע במחנה החדרתי, אחרי הניצחון נגד סכנין, השני שלה העונה, לא נחזו מאז שיובל שמלא טיפס את המידוריאמה ב־26 שניות. ניצחון בחדרה מפציע בשכיחות של ליקוי חמה מלא. משהו שמסתכלים עליו במשקפיים מסנני קרינה. להגיד שהגיע לה זה כבר מרחיק לכת. אוהד לויטה, שוער חדרה, שהתגלגל לפה ולשם, חזר מהמשחק הזה כאילו שהלך לעבוד כמנקה ארובות.
ועדיין, יש מצב, אולי, לכאורה, שמשהו מתעורר בקבוצה של נמרוד קוסטיקה. תוסיפו את הנקודה שחולצה מבית"ר ירושלים, ותקבלו אווירת אופטימיות זהירה, בדיוק כמו זו שנרשמה בסיום הסיבוב הראשון. אז, כשפגשה את מכבי ת"א, חדרה יצאה עם נקודה, כולל שער בדקה ה־97. אם היא תעשה משהו כזה מחר, נדע שרציניים שם עם האופטימיות.
פורסם לראשונה: 01:30, 28.02.25
