כשפורסמה הגרלת המשחקים של ליגת העל, סומן 27 בינואר כאחד התאריכים החשובים של העונה: מכבי חיפה ומכבי ת"א, שתי הפייבוריטיות לזכייה באליפות, ראש בראש בסמי עופר. אלא שהמפגש ביניהן הערב (20:30) לא יהיה משחק העונה - אלא קרב על לא לאבד את העונה כבר עתה.
בזמן שהפועל באר־שבע החזקה תפסה את הבכורה, הקלאסיקו הישראלי יפגיש שתי קבוצות לא יציבות עם הרבה רעשי רקע. הפסד של אחת מהן עלול להרחיק אותה לפער משמעותי מהמאבק על התואר. אז איך הגענו למצב הזה?
זרים מוזרים
מכבי חיפה כשלה באופן גורף עם הרכש הזר, ודווקא בעונה שבה היא השקיעה בסעיף הזה כמעט 20 מיליוני שקל. מתיאס נהואל, הרכש היקר בתולדותיה שעלה לה 2.5 מיליון יורו, לא תרם כלום עוד לפני שנפצע; קסנדר סברינה נרכש ב־1.5 מיליון יורו ולא נספר; ויטאל אנסימבה כבר מחוץ לקבוצה, פדראו פצוע תקופה ארוכה, ועוד לא הזכרנו את פארסת שייקנה סילה שהכתימה את המועדון. גם הבאנקר עבדולאי סק לא מציג את היכולת המוכרת שלו, אבל הבלם הסנגלי עדיין הטוב מכולם. מעניין יהיה לראות את ההשתלבות של החלוץ ריקרדיניו, שהגיע אחרי 67 דקות בלבד העונה בוויקטוריה פלזן. מערך הסקאוטינג של המועדון לא פוגע כבר עונה שנייה ברציפות ולא הצליח למצוא תחליפים ראויים לצ'ארון שרי ופרנצדי פיירו.
מכבי ת"א זכתה בעונה שעברה באליפות בעיקר בזכות שחקן אחד, מילסון, עם קצת עזרה מאנריק סאבוריט. הפעם יש לה מגוון גדול יותר של זרים, אבל אף אחד מהם לא ברמת הדומיננטיות, ההשפעה והיעילות של האנגולי. לצד פארסות כמו הנרי אדו והשוער סימון סלוגה, שתופס סתם עמדה של זר, איסוף סיסוקו הוא פוטנציאל חסר יציבות שלא יכול לסחוב קבוצה על הכתפיים; טייריס אסאנטה חוזר לעניינים רק עכשיו והוא מצליח יחסית לרזומה שלו בליגה השנייה בהולנד; ווסלי פטאצ'י משתפר, אבל יש לו רק חמישה שערים ובישול אחד אחרי למעלה ממחצית העונה; נמניה סטואיץ' אמור להיות בעל הבית של ההגנה, אבל הוא לא מציג יכולת יוצאת דופן. בשורה התחתונה, למכבי ת"א יש יתרון ברור בגזרת הזרים, למרות שהם לא מבריקים. בחיפה מדובר בכישלון טוטאלי.
איבדו אימון
ברק בכר חזר למכבי חיפה אחרי הכישלון בכוכב האדום בלגרד במטרה להחזיר את צלחת האליפות לכרמל, אבל מהרגע הראשון הוא נראה כמו ורסיה מוחלשת של עצמו. ההתקפלות בפני המערכת, שכפתה עליו לוותר על עוזרו גיא צרפתי וללכת עם השוער שריף כיוף, שהוא פחות האמין בו; היחסים הקרירים עם המנהל המקצועי גל אלברמן, שתפס בהיעדרו עמדה בכירה יותר בכפר גלים; הכישלון בבחירת הזרים (בצוותא עם אלברמן); איבוד הביטחון המקצועי עם מערכים שבעבר לא האמין בהם, כמו שלושה בלמים - כל זה הביא עליו ביקורת, בעיקר בתקשורת המקומית, כי האוהדים בירוק עוד זוכרים לו חסד נעורים, בינתיים.
בצד השני, ז'רקו לאזטיץ' הגיע כמאמן אלמוני מקבוצה קטנה בסרביה, ועורר חשדנות מהרגע הראשון. למרות שהקבוצה מדורגת שנייה ומשחקת בליגה האירופית, החשדנות לא נעלמה והביקורת נשמעת גם מצד שחקנים וגם בקרב הקהל. הגישה כלפי ערן זהבי לא תרמה אף היא.
סופר סופגים
נתוני הכיבוש והספיגה של שתי הקבוצות כמעט זהים. מכבי חיפה הבקיעה 40 שערים ומכבי ת"א 42, לא רחוק מבאר־שבע (40). הבעיה הגדולה של שתיהן היא בהגנה: הירוקים ספגו 20, הצהובים 21 ואילו האדומים 12 בלבד.
חיפה הוציאה לקראת המשחק הערב מהבוידעם את רמי גרשון בשל הפציעות של שון גולדברג, פדראו ואלכסנדר סירוטה, והמכירה של עילי פיינגולד לניו־אינגלנד מה־MLS. משחק ההגנה החלש של הקבוצה מתחיל מהקישור האחורי, הרבה בגלל הירידה בכושרו של עלי מוחמד. בהגנה של מכבי ת"א, שספגה ב־12 מ־13 משחקיה האחרונים, יש רוטציה גדולה מדי שלא מעניקה ביטחון בעמדות המגינים.
בעיה בשער
כדי לזכות באליפות, קבוצה חייבת שיהיה לה שוער דומיננטי, בעל בית ברחבה, מנהיג. שום דבר מהאלמנטים הללו אין בשריף כיוף או ברועי משפתי, שאמנם זכה בעונה שעברה באליפות עם מכבי ת"א אבל מאז הוא נמצא בירידה תלולה. ייתכן שזו הסיבה שבחר לאזטיץ' לבצע זעזוע ולהוריד את השוער לספסל לראשונה העונה בליגה, כאשר סימון סלוגה הקרואטי יפתח על חשבונו.
נכון שגם לבאר־שבע יש שוער ישראלי לא בכיר כמו ניב אליאסי, אבל לפניו יש הגנה ותיקה ומנוסה. שני השוערים הם חלק מהבעיות של הקבוצות שלהם, וממש לא הפתרון. משפתי סופג שערים באשמתו הישירה, לא משרה ביטחון על ההגנה החדירה גם כך, והבעיה עם כיוף גדולה עוד יותר. הוא לא היה הפייבוריט של בכר, הקהל משמיע רחשים בכל נגיעה שלו בכדור, אבל יש לו את הגיבוי החשוב ביותר - של יעקב שחר.
אין מנהיג
שני המנהיגים הטבעיים של הקבוצות, ערן זהבי וליאור רפאלוב, לא מקבלים העונה את הבמה המרכזית מהמאמנים שלהם - ואין מי שייכנס לנעליים שלהם. דור פרץ עוד עשוי להיכנס לקטגוריה הזו במכבי ת"א, אבל יתר השחקנים בשתי הקבוצות לא באמת מנהיגים כמו שהיה למשל בעבר צ'ארון שרי במכבי חיפה.
הירוקים הלכו על כל הקופה עם איתן אזולאי, שאותו העדיף בכר על פני קינגס קאנגווה שהוצע לו, ושילמו עליו 1.7 מיליון יורו למכבי נתניה - אבל לא מקבלים ממנו כלום, בטח לא בצד המנהיגותי. בחיפה יש את אנשי המספרים, כמו דין דוד, דיא סבע ואולי עכשיו גם גיא מלמד, אבל אין מנהיג כמו אצל היריבות באר־שבע (מיגל ויטור) ובית"ר ירושלים (ירדן שועה).
גם הסגל הישראלי של מכבי ת"א לא כזה שיכול לסחוב קבוצה לאליפות, למרות שיש בו את האיכויות של גבי קניקובסקי, אושר דוידה המשתפר ודור תורג׳מן המוכשר שלא מספק מספרים כמו שצריך.
רד, עלה, עלה ורד
מכבי חיפה מגיעה למפגש עם אפס - כן, אפס - נקודות מ־12 אפשריות במשחקים מול הגדולות העונה, נתון יוצא דופן שמעיד בעיקר על הפריכות של הקבוצה. היא הספיקה להפסיד בסמי עופר להפועל באר־שבע ובית"ר ירושלים, ובטדי למכבי ת"א ובית"ר. חיפה לא הצליחה לייצר מומנטום אחד העונה, אלא סבלה בעיקר מעליות וירידות, וגם החזרה הביתה אחרי העתקת משחקים בזמן המלחמה לא סיפקה את היציבות.
מכבי ת"א, מצידה, הפסידה לבית"ר ירושלים וסיימה בתיקו בטרנר, אבל ניצחה את באר־שבע וחיפה במשחקי הבית שלה. אצלה חוסר היציבות בא לידי ביטוי במשחקים מול הקטנות: הפסד לקריית־שמונה ותיקו עם טבריה וחדרה בבלומפילד. יותר מדי נקודות שהלכו לאיבוד והגדילו את הפער מבאר־שבע, וספיגות בדקות מכריעות, כששמונה פעמים קבוצות חזרו מולה מפיגור. גם חמשת ההפסדים בשבעה משחקים בליגה האירופית לא ממש עוזרים לייצב את המערכת.
פורסם לראשונה: 01:30, 27.01.25
