עד לפני שלוש שנים הספיק שרון מימר להחליף שמונה קבוצות – עוד שם בלופ המאמנים שאינם שורדים עונה שלמה על הקווים או מצטרפים באמצע הדרך. מאז החיבור עם בני ריינה, מועדון קטן וצנוע מהמגזר שהדהים בזמנו כשעלה לליגת העל, מימר הצליח לשדרג לא רק את הקבוצה שלו, אלא גם את מעמדו כמאמן. יצר לעצמו דנ"א, זהות, ולא פלא שבראיון ל"ידיעות אחרונות" ו־ynet הוא כבר קורץ למועדונים הגדולים.
לא פשוט להצליח בקבוצה בסדר גודל של מכבי ת"א, מכבי חיפה, באר־שבע או בית"ר ירושלים, עוד יותר קשה לעשות זאת במועדון קטן עם אמצעים מוגבלים. ריינה תחת מימר הפכה ליריבה שאף אחת מרביעיית הצמרת לא רוצה לפגוש. בעונה שעברה היא הגיעה לפלייאוף העליון כנגד כל הסיכויים, והשנה שוב נמצאת בעמדה מצוינת להתברג בשישייה הראשונה, כשהיא מדורגת במקום השביעי, נקודה בלבד מתחת למכבי נתניה.
"המליצו לי לעזוב"
כבר כמעט שנתיים שריינה היא הלהיט של ליגת העל, ומימר בן ה־51 הוא האיש שעומד מאחורי ההצלחה הגדולה. ואולי הגיע הזמן להפסיק להתייחס אליה כתופעה, אלא לקחת אותה ברצינות. עובדה, הקבוצה מהיישוב הקטן בצפון הארץ שבו מתגוררים 11 אלף תושבים, ניצחה העונה את בית"ר ירושלים, הדיחה את מכבי ת"א בשמינית גמר הגביע, ואפילו חגגה על חשבון המוליכה הפועל באר־שבע. עבור מימר, ההישגים הללו הם רק ההתחלה, והוא כאמור מציב לעצמו יעדים גבוהים לקראת העונה הבאה.
הפכתם לאימת קבוצות הצמרת, גם את באר־שבע השארתם מאחור.
"התחושות הן באמת נהדרות. כשקבוצה קטנה מנצחת יריבה גדולה שנמצאת במומנטום, זה מרגש, כי זה לא מובן מאליו. אבל חשוב לציין שגם מול קבוצות ברמתנו עשינו תוצאות טובות. מה שעוזר לנו להצליח מול הגדולות זו הגישה – אנחנו מגיעים לכל משחק בלי פחד, עובדים חכם כדי לצמצם פערים, ומגיע לשחקנים ולצוות שאפו על כך".
מה סוד ההצלחה שלכם העונה?
"זו לא רק העונה הזו – כבר שלוש שנים שריינה בונה דרך, לא רק צוברת תוצאות. אנחנו מועדון שמאמין בעצמו, מתקדם כל הזמן, ומביא שחקנים טובים בזכות היכולת שלנו לשפר ולהשתפר".
המטרה היא שוב פלייאוף עליון?
"המטרה הראשונית הייתה קודם כל להבטיח את ההישארות כמה שיותר מוקדם. ריינה היא קבוצה ללא תקציב גדול, מסורת או קהל עצום, ואנחנו מבינים את מקומנו. ככל שהעונה התקדמה וראינו שאנחנו בין שש הראשונות, ברור שנעשה הכל כדי להגיע שוב לפלייאוף העליון".
"נקיים מפוליטיקה"
אפשר לומר שפלייאוף עליון עבור ריינה זה כמו אליפות עבור מכבי ת"א, מכבי חיפה או באר־שבע?
"אני לא יודע להשוות, אבל בתחילת העונה היו כאלה שהמליצו לי לא להישאר בריינה כי אי־אפשר יהיה לשחזר את ההצלחה. ובכל זאת, הנה אנחנו כאן – והשמיים הם הגבול".
באופן טבעי, כשמאמן מצליח בקבוצה קטנה לאורך זמן, הדיבורים על מעבר למועדון גדול לא מאחרים לבוא, וכך המצב עם מימר, שגם לא מסתיר את הרצון שלו לעשות את קפיצת המדרגה. "אני מאמין בעצמי, אבל כרגע מתמקד בהצלחה של ריינה. ברור שאני רוצה להגיע הכי רחוק שאפשר, אבל זה יקרה רק אם אמשיך להתקדם עם הקבוצה שלי", הוא אומר, ומרים עוד יותר את הרף: "אני ללא ספק יכול לאמן קבוצה שמתמודדת על תארים. עברתי תהליך למידה ארוך, אני מאמן אחר לגמרי ממה שהייתי בעבר, ואני בטוח שאני מסוגל לאמן כל קבוצה בליגת העל. אין לי ספק שאני יכול לאמן קבוצה גדולה. התבשלתי, אני מאמן אחר ממה שהייתי לפני מספר שנים".
איך אתה חווה את העבודה במועדון מהמגזר הערבי, במיוחד בתקופה כזו?
"האווירה בריינה היא הכי נקייה מפוליטיקה. כולנו בני אדם שבאים לעשות ספורט. הבעלים סעיד בסול דואג ושואל לשלומם של כל השחקנים – יהודים וערבים כאחד".
נושא החטופים נגע בך מאוד. לא פעם ראינו אותך דומע אחרי משחקים.
"אין דבר חשוב יותר מהחזרתם הביתה. אני תמיד מתפלל להשבתם, מזדהה עם המשפחות וכואב את כאבן. הכרתי באופן אישי את רן, אביה של החטופה דניאלה גלבוע שחזרה, שהיה מאמן כושר באשדוד וחבר טוב שלי. אני מאושר בשבילו וממשיך להתפלל לחזרתם של כל השאר".
"הקרדיט לבסול"
היחסים בין מימר לבעלים בסול ידעו עליות ומורדות לאורך הדרך, ולא פעם נוצרת מתיחות ביניהם על רקע חילוקי דעות מקצועיים. עם זאת, עם הצלחה אי־אפשר להתווכח, וגם אם הם לא תמיד מסתדרים, שניהם מבינים שיש כאן מתכון מנצח.
"בנינו קבוצה מצוינת עם אמצעים מוגבלים, והקרדיט מגיע לבסול, שיודע לנהל נכון את התקציב, לזהות הזדמנויות ולצרף את השחקנים המתאימים. יש לנו גם שישה זרים מצוינים, שעוזרים לנו להתמודד בליגה בצורה טובה", מציין המאמן. "מערכת היחסים בינינו מצוינת, יש כבוד הדדי. שנינו עושים הכל לטובת ריינה. נכון שיש המון ויכוחים, אבל תמיד זה עם המון כבוד ועם מטרה ברורה להצליח עם הקבוצה, וזה סוד ההצלחה שלנו".
היה רגע שבו הוא הצהיר שהוא עוזב – התחלתם לרדת ביכולת, הייתה תחושה של רפיון וחוסר יציבות.
"במערכת לא התעסקנו בזה לשנייה, אלא רק לעבוד על המגרש. היו לנו פציעות באותה תקופה, אין קשר בין אחד לשני".
יש לך הסבר להצלחה שלכם דווקא מול הגדולות?
"אנחנו לא באים בגישה תבוסתנית. לא מסתפקים בהסתגרות, אלא נותנים פייט לכל יריבה. זה נותן לשחקנים ביטחון ואמונה שהם יכולים לנצח כל קבוצה".
מי המאמן שאתה הכי מעריך ורוצה ללמוד ממנו?
"יורגן קלופ. אני אוהב את הגישה שלו לשחקנים ואת סגנון המשחק שלו. הייתי שמח להתלוות אליו וללמוד ממנו".
איך אתה רואה את השינוי במערכת היחסים בין מאמנים לשחקנים?
"העולם השתנה. פעם היה כבוד כמעט אוטומטי כלפי מאמנים, היום צריך לדעת איך להתנהל אחרת. מאמנים קשוחים מהדור הישן היו מתקשים להצליח כיום. רואים את זה אצל הילדים שלנו מול מורים, אין את הכבוד למבוגרים כמו פעם. התקשורת חשופה יותר, המאמנים היום צריכים להתאים את עצמם למציאות".
מה דעתך על רמת השיפוט בארץ? לאחרונה נראה שהתחלת לריב עם שופטים. למה זה קורה?
"יש הרבה שופטים טובים, אבל לפעמים יש כאלה ששוכחים שהם חלק מהמשחק ולא מעליו. אני נאבק כדי שהקבוצה שלי תקבל את היחס המגיע לה. האמת היא שיש דברים שעוברים את הגבול, ריינה קבוצה קטנה שלא מקבלת את המקום והכבוד שהיא ראויה להם. לי זה מאוד מפריע. זה פוגע בשם שלי. כמי שעובד במערכת, אעשה הכל כדי שהקבוצה שלי תקבל את הכבוד המגיע לה – לא אתן לאף אחד לקלקל את המועדון שלי".
"אני בגב של השחקנים"
מה דעתך על פיצוץ משחק העונה?
"מאכזב מאוד. הכדורגל הישראלי הולך לכיוון טוב, יש עניין ותחרות – וחבל שמקרים כאלה פוגעים בו".
אתה יכול להסביר את אובדן העשתונות של ברק בכר במשחק מול מכבי ת"א?
"אני לא במקום שלו, דיברתי איתו, זה יכול לקרות לכל אחד, אני לא רוצה לשפוט אותו".
עד כמה אתה קרוב לשחקנים, יחס אבהי או חברי? יש דיסטנס?
"מי שמכיר אותי יודע שאני הכי חברי, נותן כבוד מקסימלי, שחקנים לא צריכים לפחד ממני אלא לכבד את הדרך שלי. האנרגיות פה טובות כי יש אמונה בדרך ואין פחד. ההרגשה היא שאני איתם לאורך כל הדרך, אני בגב שלהם".
לסיום, מה השאיפה שלך לעתיד?
"להמשיך להצליח, ולכוון כמה שיותר גבוה. אני מוכן לאמן כל קבוצה בליגת העל".
פורסם לראשונה: 01:30, 06.02.25
