הלייקרס הכינו הכל לקראת הפלייאוף – לוקה דונצ'יץ' השתלב נהדר, המומנטום היה חיובי יחסית ונראה היה שאפילו בעיית הסנטר לא מגבילה את הפוטנציאל להצלחה. אבל באל־איי שכחו את הדבר הכי חשוב: שמדובר בפלייאוף.
אתמול לפנות בוקר, אחרי שהסדרה מול מינסוטה נפתחה בתבוסה ביתית, 117:95, המאמן ג'יי־ג'יי רדיק הודה: "זה לא שהשחקנים לא היו מוכנים למשחק ברמת פלייאוף, אבל לא היינו שם מבחינת הפיזיות. כשהוולבס התחילו לשחק עם התלהבות וכוח, לא התמודדנו עם זה". הגארד אוסטין ריבס היה פחות דיפלומטי: "הם ניצחו אותנו בהיבט הפיזי מהרגע הראשון".
אל־איי תעשה את ההתאמות בהמשך, הסדרה לא תימשך בצורה הזו, אבל המשחק הזה מלמד הרבה יותר על המנצחת מהמקום השישי במערב מאשר על המארחת מהמקום השלישי. מינסוטה הייתה זו שסיימה שלישית במערב בעונה שעברה, רכבה על רוח הנעורים כדי להדיח יריבות חזקות בדמות פיניקס ודנבר (שהייתה אז האלופה המכהנת), ואז קיבלה בראש מאותו דונצ'יץ', אז עדיין בדאלאס. זה אותו שכר לימוד מוכר וידוע של כל קבוצה צעירה, שחייבת לעבור שיברון לב פלייאופי אחד לפחות כדי להבין מה לעשות, לא הפסד בסיבוב הראשון אלא ריצה עמוקה שמסתיימת בידיים ריקות. והזאבים למדו לנשוך.
ההגנה של מינסוטה הייתה מעולה גם בעונה שעברה, וזה לא השתנה השנה. גם הנטייה שלה להעמיד הרכב גבוה מאוד ביחס לליגה. אבל ג'וליוס רנדל במקום קארל־אנתוני טאונס שנשלח לניקס זו יותר פיזיות מתחת לסל, בדיוק מה שהביא ניצחון במשחק הראשון, ועכשיו העסקה נראית הרבה יותר הגיונית. השאלה היחידה היא אם שיעור נוסף נלמד, ומכונת הכדורסל שנקראת אנתוני אדוארדס יכולה לנווט את כל העסק הזה לאליפות בלי שזה יהיה מאולץ.
זו הייתה עונת הסתגלות עבורו. אמנם אדוארדס מבעיר את הליגה מאז שנבחר ראשון בדראפט של דני אבדיה ומשחק כבר חמש שנים, אבל הוא רק בן 23, וזו הייתה השנה הראשונה שלו בלי אופציית הקליעה של טאונס בקבוצה, כך שהוא לקח על עצמו יותר באופן מוצהר והתרגל למציאות חדשה. הוא הגיע חם מפריז, שם לקח זהב אולימפי עם נבחרת ארה"ב, ואז התחיל להפציץ: אדוארדס קפץ לשיא קריירה של 27.6 נקודות למשחק, כשהוא לוקח יותר מעשר שלשות ומדייק מצוין (39.5 אחוזים). היחיד שמעמיד מספרים דומים מבחוץ הוא סטף קרי, שאמר לאחרונה על אדוארדס ש"הליגה בידיים טובות ל־15 השנים הבאות").
אז מספר הניצחונות ירד באופן טבעי בגלל השינוי שחל בהתקפה והתחרות האכזרית במערב, אבל אדוארדס ומינסוטה לא דעכו או נעלמו, הם ממש בתמונה. בניגוד לרוב היריבות שבאזור שלהם, הם פשוט לא חוו דרמות מתוקשרות. עכשיו, כאמור, התחיל הדבר האמיתי, ולא בטוח שהמיקומים בליגה הסדירה באמת ישפיעו, בגלל שרוב צמרת המערב מאוד צפופה מבחינת השוויוניות ברמה הגבוהה. הפיזיות וההגנה של מינסוטה, כך נראה, הותאמו למעמד, אבל האם אדוארדס בוגר מספיק כדי לדעת מתי הקבוצה זקוקה ל־40 נקודות שלו ומתי לזוז הצידה?
את הניצחון מול הלייקרס הביאו הגבוהים של מינסוטה – רנדל, רודי גובר האימתני ובעיקר הכוח העולה ג'יידן מקדניאלס, ששיחק חזק בשני הצדדים והוביל את הקבוצה עם 25 נקודות ב־11 מ־13 מהשדה. אדוארדס ניסה ללהטט בין תחומי האחריות שלו – הקליעה הייתה פושרת, רק 8 מ־22 בדרך ל־21 נקודות – אבל הוא הראה משחק שלם יותר, קרוב לטריפל־דאבל, עם הגנה חזקה מאוד. אם מינסוטה תצליח לעבור את הסדרה המטורפת הזו, זה יקרה רק אם ישמור על האיזון ולא ינסה להציל את המולדת. בניגוד לאופי הראוותני וחולה התקשורת, להיות מספר 1 שמרגיש מתי המשחק צריך ללכת בכיוון אחר.
לפחות בחיים האישיים, אדוארדס עדיין לא שם. בתקופה האחרונה ארה"ב עקבה בעניין אחרי הדיונים בבית המשפט, שהסתיימו בכך ששילם לאישה מעט יותר ממיליון דולר, כל דמי המזונות שיהיה חייב לבתם המשותפת בבת אחת, והסכים שתישאר במשמורת בלעדית אצל האם. במהלך המשפט, אוהדי היריבות הקניטו אותו בקריאות "מזונות" שדי שיעשעו אותו. העניין הוא שזה ילד מספר 4 של אדוארדס, תוך שנה וחצי, מארבע נשים שונות! הוא קיבל לעולם צאצא במארס 2023, ספטמבר 2023, אוקטובר 2023 ואוקטובר 2024.
זו לא התנהגות של אדם בוגר ואחראי, אלא נער מגודל שזורק כסף על בעיות. בשבוע שעבר הוא גם הסתבך בפעם השנייה בקריירה באמירות הומופוביות. יותר מתמיד, הוא המנהיג של מינסוטה. אבל האם אדם עם פה גדול ואישיות ילדותית יכול לתרגם את הדחפים הללו למקום הנכון על המגרש, או שמינסוטה תלך ותדעך תחתיו?
פורסם לראשונה: 01:30, 21.04.25
