רבים סימנו את עונת ה-NBA הנוכחית כקו פרשת מים ביחסים שבין בעלי קבוצות לכוכבים, כשמצד אחד השמות הגדולים מנהלים מעשית את המועדונים שלהם, ומצד שני הבוסים התחילו להפגין שרירים – כמו בדאלאס ששלחה את לוקה דונצ'יץ' ללייקרס בלי להודיע לו. אבל מי שתקוע ביניהם לא נלחם על שליטה, אלא בסך הכל על מעט כבוד.
בשבועיים האחרונים מעמד המאמן בליגה הגיע לשפל חסר תקדים. שני מאמנים מעולים פוטרו רגע לפני הפלייאוף, אירוע שפשוט לא קורה ב־NBA והבהיר את הסיפור האמיתי: לא הבעלים או השחקנים, אלא ההיסטריה הגוברת לזכות בתואר כאן ועכשיו שמחברת בין הכוחות על חשבון אנשי המקצוע. הסכר נפרץ, ואיש לא יתפלא אם כבר העונה נראה מאמן מוחלף באמצע סדרה.
ראשית כל קיבלנו את ממפיס. תשעה משחקים לסיום העונה הסדירה, הגריזליס נפרדו מהמאמן טיילור ג'נקינס. רצף של ארבעה הפסדים מחמישה משחקים הוא לא משהו שמוביל למהלכים כאלה, ולמעשה, כשג'נקינס פוטר ממפיס ניצבה במקום הרביעי במערב בשוויון עם הלייקרס, והוא דורג רביעי בסוכנויות ההימורים לזכייה בתואר מאמן השנה.
אז מה קרה? שילוב בין לחץ לחוסר שביעות רצון של הכוכב. ג'נקינס וג'ה מוראנט הגיעו יחד לממפיס ב־2019, ובשש שנים הפכו את הגריזליס למאיימים, לעיתים אטרקטיביים מאוד. לאורך יום הפיטורים, משפט אחד חזר על עצמו ברשת X בכמה גרסאות: "רק חכו לראות אם מוראנט עולה למשחק הבא. אם כן, זה יספר את כל הסיפור". הוא עלה לשחק. מוראנט החמיץ את ששת המשחקים האחרונים לפני פיטורי ג'נקינס, בטענה שהוא פצוע, ואז חזר באורח פלא ברגע שהמאמן יצא מהתמונה.
מוראנט הצהיר כי לא היה לו קשר למהלך, ומקורות שונים טענו כי לא עורב בהחלטה המקצועית. אבל יש דברים שלא צריך לומר בקול רם: ב"אתלטיק" דווח שמוראנט לא התחבר לשיטת ההתקפה החדשה, בגלל שהיא מקצצת את הזמן שבו הוא מחזיק בכדור, ומאחורי הקלעים דיברו על כך שעשה פרצופים ושיחק בלי חשק.
אוהדים ופרשנים בממפיס הצביעו על יכולת ירודה מאז פגרת האולסטאר שהצדיקה פעולה, ועל הפספוסים החוזרים ונשנים של ג'נקינס בפלייאוף. הקרבה לרגעי ההכרעה היא דווקא תמריץ בעיניהם – אם לא לזעזע עכשיו, אז מתי? רק שהמאמן הזמני, תומאס איסאלו הפיני, פתח בשלושה הפסדים שפגעו קשות במיקום של ממפיס במערב.
רעידת אדמה בדנבר
אם הפיטורים של ג'נקינס התקבלו בהלם, המהלך של דנבר כבר נחשב כרעידת אדמה. מייק מלון, שאימן שם במשך עשור, היה הסמל לבנייה נכונה. העבודה שלו עם ניקולה יוקיץ' הפכה את הסרבי לכדורסלן הטוב בעולם. הוא לקח את דנבר לפני שנתיים לאליפות היחידה בתולדותיה, ויצר סגנון יפהפה סביב הגאונות של הסרבי. אבל הנאגטס ספרו ארבעה הפסדים רצופים (אפילו בליגת העל בכדורגל מהססים אם לפעול אחרי רצף כזה, שהוא חלק רגיל מהעונה הארוכה ב־NBA), דאגו מהמיקום במערב וחתכו את מלון שלושה משחקים לפני הפלייאוף, כשגם הג'נרל־מנג'ר קלווין בות' סיים את דרכו.
3 צפייה בגלריה
לא אהב את היכולת של דנבר העונה? יוקיץ'
(צילום: atrick Smith / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בדנבר לא הסתתרו מאחורי מילים מכובסות והדגישו את הבהילות: "המהלך התבצע מתוך כוונה לתת לקבוצה את הסיכוי הטוב ביותר לזכות העונה באליפות". הנתונים מספקים את חומר הבעירה: נכון לאתמול, המאזנים של הקליפרס, דנבר, גולדן סטייט וממפיס במקומות 7-4 במערב היו זהים. ללייקרס (3) יש ניצחון אחד יותר, למינסוטה (8) אחד פחות. רק הרביעייה הראשונה מבטיחה ביתיות בסיבוב הראשון, רק השישייה הראשונה בטוחה בכלל בפלייאוף. כל משחק יכול להיות ההבדל בין אולם נוח לבין נפילה לפלייאין. ואם העונה תסתיים בכישלון, הכוכבים עלולים ללחוץ לעזיבה, הערך השיווקי של המועדון יירד, הכל יירד לטמיון. ובכך, שליפות בטווח הקצר שנובעות מפאניקה הפכו לאקורד הסיום הרשמי של תהליכים ארוכי טווח.
גם כאן ייתכן שהכוכבים השפיעו: הטענה היא כי יוקיץ' לא אהב את היכולת של דנבר העונה, במיוחד בהגנה – ושהרעל הקבוצתי הנודד ראסל ווסטברוק הרס את המרקם בחדר ההלבשה. סיבות מספיק טובות?
מאמן ה-NBA הולך ודועך. לברון ג'יימס שלף את החבר חסר הניסיון ג'יי־ג'יי רדיק מהפודקאסט כדי שיאמן את הלייקרס; מילווקי כבר ביצעה שלושה שינויים מאז האליפות ב־2021; האירוניה המרה היא שאתה יכול לקבל את המנדט להרכיב סגל מנצח לאורך שנים, אבל אם הקבוצה הבשילה והטבעות לא זורמות – אין בך יותר צורך. נקסט.
פורסם לראשונה: 01:30, 10.04.25
